מזמינה אתכם לקרוא ולהגיב

[elindith]

מזמינה אתכם לקרוא ולהגיב

האם צה"ל מפנק את חייליו?

 

[oshiko]

מבחן התוצאה

בואו נשווה בין רמתם של צבאות שדוגלים בגישה ספרטנית מול רמתו של צה"ל, שבשנים אלה לפחות דוגל בגישה שאת תומכת בה (אם הבנתי אותך נכון) בבלוג המצוטט. צבא לא מפנק? יצא לי לראות מקרוב את הצבאות השכנים לנו. כולם בגישה דומה, פחות או יותר. החיילים הם עבדיו הנרצעים של הקצין. הקצינים אינם מתחילים את המסלול מלמטה. הם מגיעים מתוך אצולה מסויימת; במקרה על-פי רמת ההשכלה. במקרה הפחות טוב (והנפוץ) ממשפחות המקורבות לשילטון. בצבא ירדן הסיורים בגבול נערכים כאשר הקצין יושב ברכב מלפנים, והחיילים עומדים מאחור ומחזיקים, כמו במכונית פינוי אשפה. כך שעות. בצבא סוריה חיילים קופאים למוות כשהטמפרטורה יורדת מתחת לאפס. לא בדקתי באינטרנט, אבל כמעט שאין לי ספק שבסוריה אין אתרי אינטרנט של פורום "הורים לחיילים", ולא של פורום "מתגייסים". האם זה הפך את הצבאות השכנים לנו לצבאות טובים יותר? שאלה רטורית, ללא ספק.

 

[elindith]

אני איתך.

אין לי מה להוסיף על זה.

 

[אימשל2]

יש בעולם עוד צבאות כמו הפורטגזי

זיפזפתי דרך כתבה, של מיקי חיימוביץ' על הטלפונים הסלולריים, שם רואיין בחור ששרת כחיל במדינה בדרום מזרח אסיה (אני לא זוכרת מאיזו מדינה, נדמה לי שדרום קוריאה, האם משהו צפה בכתבה ויוכל לעדכן?!). באותה המדינה יש שרות חובה בצבא. בזמן השרות הצבאי החילים מנותקים מהחברה בחוץ. אין להם כמובן טלפונים סלולרים. אותו הבחור, לקראת סוף השרות (שנתיים כמדומני) נשבר ובאחת החופשות הגניב פנימה טלפון סלולרי. הוא נתפס בעת ששוחח בטלפון ונדון למחבוש. אני חושבת שצבאות שנוהגים לנתק את החילים הם דוקא צבאות שאינם במצב מלחמה ולא זכור מתי הם נלחמו לאחרונה. כך, שאין כל ודאות שהגישה שלהם יוצרת חילים טובים יותר. כמו שאמר אושיקו. במבחן התוצאה, החיל הישראלי הוא חיל לגמרי לא רע. אז כנראה, שכשאמצנו שיטה מסוימת של הכשרת לוחמים, בחרנו בשיטה יעילה.

 

[elindith]

כן, אבל כשאימצנו אותה

לדעתי לא היו טלפונים סלולריים לכל חייל לשמירה על קשר עם הבית. והרבה דברים בהתנהגות של הצעירים השתנו. חייבים להודות שהם אנשים מפונקים יותר, חצופים יותר ועם פחות כבוד או משמעת לסמכויות. השאלה אם צה"ל מצליח למרות זאת להוציא מהם את מה שהוא צריך ולגרום להם להיות מוכנים בזמן אמת לבצע את תפקידם ולא להרים טלפון לאמא ולומר לה, רע לי כאן, תבואי לאסוף אותי מהש.ג... כלומר, עד כמה הם באמת מפונקים?

 

[oshiko]

במידה רבה דווקא בגלל זה ...

שהם חצופים יותר ונותנים פחות כבוד למשמעת, אפשר להפיק מהם יותר. בהקבלה לחינוך למשל, כשילד או מתבגר מתחילים להראות סימנים של פחות משמעת, יש בזה גם סימן ברכה - הם מתחילים לפתח אישיות משלהם. הייתי דואג אם הילדים שלי היו קופצים לדום ורצים לבצע בדילוגי שמחה וללא דופי כל פקודה שיוצאת מפי. אנחנו צריכים במידה רבה להודות לאופי הישראלי, שאף פעם לא מקבל שום הוראה כמובנת מאליה, ואם הוא ימצא בחו"ל שלט שאומר שיש ללכת מצד ימין, הוא ינסה ללכת מצד שמאל (הגויים לא יגידו לנו מה לעשות, אלא אם כן הם גויים גדולים במיוחד

). זו חולשתנו, זה גם כוחנו. עבור חברות בחו"ל פיתחו קורסים שמלמדים בצורה מסודרת "איך לפתח חשיבה מקורית". אצלנו זה מגיע "בילט-אין" בתוך החבילה הישראלית הבעייתית שלנו.

 

[oshiko]

במזרח הרחוק זו השיטה בכל תחום

לא רק בצבא, גם בעבודה/עסקים. יש לי הרבה קשר איתם בעבודה בהי-טק. משמעת קיצונית, מסירות אין קץ של 24x7x356 שעות עבודה וחשיבות רבה להיררכיה. כנראה שאי-אפשר לנהל טכנוקרטיה להמונים בצורה יעילה בלי זה, על-פי תפיסתם, לפחות. האם זה עובד? תלוי איך מודדים את זה. מצד אחד, בנושאים כמו דיוק בייצור ובקרת איכות, הם אלופים. היררכיה ומשמעת עובדים חזק על התחומים האלה. מצד שני, בכל הנוגע לפיתוח רעיונות, אני יכול להגיד בגאוה וממקור ראשון שיש להם מה ללמוד מאיתנו. היגעתי לאחד הפרוייקטים שלנו בדרום-קוריאה כדי לייעץ בתחום שאני מתמחה בו (תחום מסויים של אבטחת מידע), והרגשתי מוזר שעם כל-כך הרבה אנשים בדרום-קוריאה, היו צריכים לקרוא דווקא לי מישראל הקטנה לייעץ באותו עניין ספציפי. במהלך הייעוץ גיליתי עד כמה שונות צורות החשיבה שלנו. אנחנו רגילים לענות על כל דבר בשאלה, באיפכא-מסתברא, בנוסחאות לוגיות מסובכות, לפעמים מסובכות מדי, בקפיצה מרעיון אחד לשני במקביל. הם יותר מקובעים ומסודרים מהשוויצרים (תסלחו לי על הסטריאוטיפיזציה הלא-כל-כך תקינה פוליטית. אל תלשינו לאף אחד ...). כמו שאמרתי,דווקא הקיבעון והמשמעת, שהולכים ביחד, מאפשרים להם ליצור מבנים הרבה יותר יעילים של ייצור ובקרת-איכות. אבל הם לא עוזרים להם בניתוח, בחשיבה מחוץ לקופסא, בגלגול רעיונות קדימה. אני מאמין שגם בנוגע לצבא יש הקבלות. המשמעת הקיצונית כנראה עוזרת למזער טעויות, לנהל רישומים מדוייקים וליצור מערכת בקרה חזקה. בד בבד, היא כנראה גורמת לקיבעון מחשבתי וכיבוד מוגזם של ההיררכיה על חשבון ביקורת בונה ויוזמה ברוכה.

 

[אמשל מילואימניק טחון]

עוד הרהורים...

מכיון שאני מקורבת לעולם ההיי-טק - אין ספק בכלל שבתחום החשיבה היצירתית והפתרונות הלא שיגרתיים - אנחנו אלופים. מה קורה כשצריך לייצר, לשווק, לנהל פיננסית? אנחנו מעדיפים למכור. לעשות EXIT מוצלח ולעוט על הרעיון הבא. בצבא אסור שזו תהיה הדוקטרינה! מכירים את הסיסמא "קשה באימונים קל בקרב"? אני חושבת שזה נכון מאד. מזכירה לכולנו את הבלאגן בימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים. שיטת ה-"סמוך" לא פעלה והיינו על סף חורבן הבית. משמעת קפדנית, חתירה למצויינות ודרישות גבוהות באימונים יכולים רק להועיל. דוקא הקורסים הצה"ליים ידועים בתור מקבעי מוחות. יש תרגילים ויש "פתרון בית הספר". מי שמגיש פתרונות שונים ואלגנטיים או יצירתיים יותר - נקרא לא אחת לסדר אצל המפקדים.

 

[אימשל2]

מסכימה עם האמא של המלואימניק

צבא זה לא הייטק. וגם הייטק זה לא רק סטארט-אפ. אבל גם הצבא לא רואה את עצמו כהייטק ולכן בצבא משתדלים להחדיר בהם את המשמעת. השריון ידוע בקרב החיילים כחייל בו המשמעת הקשוחה ביותר. זה לא מקרי. צוות הטנק חייב לעבוד כחלק מהמכונה. הם חייבים להגיב לפקודות של המפקד מייד ובאופן אוטומטי, תוך ביצוע פעולות מסוימות כסידרן בלי לחשוב על זה. אם לא כך, הגולם יקום על יוצרו והטנק יהפוך לכלי משחית כנגד היושבים בתוכו. לכן מקפידים איתם על משמעת גם מחוץ לטנק. משתדלים לקבע בהם את התכונה של תגובה לפקודה באופן אוטומטי. אני מסכימה עם אושיקו חלקית, אני חוששת שהאינדיוידואליזם של הדור הזה עלול להיות בעוכריו. למסגרת חברתית יש משמעות וצורך כדי לקיים את האנושות בעולם. מסגרת חברתית מתקיימת רק אם הפרט מוכן להקריב חלק מצרכיו האישיים לטובת הכלל (המשפחה / ההחברה/ המדינה וכו') אני מקווה שהאינדיוידואליזם שמעשיר את היצירתיות לא יהיה בסופו של דבר יריה ברגל של הדור הזה.

 

[אמשל מילואימניק טחון]

עכשיו נזכרתי באמירה של הבן שלי

לטענתו, כל דבר בצה"ל עומד על ארבע רגליים (בניגוד לדעה הרווחת שהכל בצה"ל מתחלק ל-3): העמסה, פריקה, בלת"מ ו-כסת"ח. העמסה - די ברור. מכינים כל מה שצריך לקראת המשימה. בלת"מ - בלתי מתוכנן. תמיד קורים דברים שלא נצפו ושלא תוכננו מראש. פריקה - גם ברור. אם יש בלת"מ - אין פעולה ואז פורקים את מה שהעמיסו. כסת"ח - ומה שנותר בסוף - כיסוי תחת מפני ועדת החקירה או אפילו רק תחקיר המח"ט - שלבטח יגיעו. הומור של חיילים. משום מה, אותי זה כבר הפסיק להצחיק. לדעתי, מה שקורה בצבא מבחינת המעורבות הגבוהה של ההורים, נובע מכך שהורינו ברובם לא שירתו בצבא בכלל ובצבא הישראלי בפרט. לכן היה קל מאד למכור להם את האימרה של בן-גוריון: "תדע כל אם עבריה...". אני, ששירתתי בצה"ל וגם בן זוגי - יודעים בדיוק במה מדובר. זה בדיוק מה שמדאיג אותנו....

 

[אימשל2]

זה מזכיר לי את יחסי לתנועת הנוער

הורי נתנו לי להשתתף בכל המפעלים של תנועת הנוער בה הייתי חברה. אני בטוחה שהם חששו, רק שלא ידעו עד כמה הם צריכים לחשוש. כמי שהיתה מדריכה בתנועה ואף יותר מזה, היה לי מאד קשה לתת לילדים שלי לצאת למסעות או למחנות הקיץ. ידעתי שצריך הרבה מאד מזל כדי לשמור עליהם, כי אם נסמוך רק על מה שהמדריכים והאחראים האחרים עושים, זה לא מובן מעליו שהם יחזרו הביתה בשלום.

 

[סמדר בנ]

הצבא שוגה לדעתי

שהוא מאפשר מעורבות גבוהה מדי של הורים. גם הורי אגב היו שניהם קצינים בצה"ל, אבל בתקופתנו הצבא היה מלחוץ לתחום למעורבות הורים. זה בסדר שיש למי לפנות (נציב פניות, גוף מקשר כלזהו) אבל היום מעורבות ההורים הגיעה לרמות אבסורדיות. צריך בשלב כלשהו לתת לגוזלים לעוף. יש לנו חבר שהיה מפקד יחידה כשלהי, והוא מספר שהורים היו מתקשרים אליו על כל מיני שטויות. בתי שרתה בצבא ואפילו פעם אחת לא דיברתי עם המפקדים שלה (ולא שלא התחשק לי, פשוט היא איימה שאם אפנה אליהם היא לא באה הביתה...), ובשורה התחתונה, טוב שכך. אני שמחה שהיא הרגישה שהיא יכולה להתמודד לבד וגם אם יש בעיות היא תשתדל לפתור אותם בעצמה. זה טוב שההורים עם יד על הדופק, אכן לפעמים יש באמת מקרים שדורשים התערבות, אבל בינינו רוב הדברים ניתנים לפתרון בין החייל לבין מפקדיו. במקרה הזה, לא רק החיילים מפונקים, גם ההורים מפונקים....

 

[treeman]

הנושא של מעורבות ההורים, שונה מנושא

תנאי השירות ואני נוטה להסכים, שהעניין חורג מגבולות הסביר. התופעה שכל הורה יכול להתקשר ישירות דרך הסלולרי למפקד הישיר,בכל שעה ובכל עניין פעוט ככל שיהיה, זאת תופעה שאין לה אח ורע בשום צבא בעולם. יחד עם זאת צריך כמובן שלהורה מודאג תהיה כתובת זמינה ונגישה אם וכאשר ישנה הצדקה לכך, אבל בשום אופן לא ישירות למפקד הישיר.

 

[אימשל2]

ההורים התרגלו לכך כבר בביה"ס

גם שם המעורבות ההורית גבוה מאד, עד כדי סרוס המורים וההנהלה. גם לטעמי זה לא עושה יותר מידי טוב, בראש ובראשונה לילדים שאל לומדים להתמודד ולקבל מרות של אוטוריטה גבוהה מהם. לא רוצה להיות בוסית של הילדים האלה בעוד כמה שנים...

 

[רימון רסס]

צה"ל לא מפנק את חייליו.

טעות להשוות את התנאים בצה"ל לאלו שבצבאות זרים. כאן מדובר בשירות חובה, ולא בצבא מתנדבים מקצועי, המדינה עצמה קטנה גיאוגרפית, ניתן להגיע במהירות יחסית מכל בסיס הביתה ולהיפך, מדובר בתקופה ארוכה יחסית של שלוש שנים, ולפיכך בנושא החופשות הנורמות בצה"ל יותר ידידותיות, מאשר בצבאות זרים, יחד עם זאת, תנאי החיים בד"כ בבסיסים אמריקאים או אירופאים הרבה יותר נוחים מרוב היחידות בצה"ל, ולכן הטיעון שהחיילים זוכים לתנאי פינוק אינם נכונים.

 

[elindith]

באיזה אופן הבסיסים

האמריקאים נוחים יותר?

 

[oshiko]

בא"ח גולני וצנחנים מול האחרים

בא"ח גולני ובא"ח צנחנים הוקמו במימון ומתכונת של צבא ארה"ב. די להשוות ביניהם לבין בסיס הבא"ח הצה"ליים האחרים כדי לראות את ההבדל. סמדר בנ היתה שותפה לתכנונם. היא יכולה לספר הרבה על ההבדלים. זה כמו ההבדל בין מלון חמישה כוכבים לחושה, פחות או יותר...

 

[סמדר בנ]

בואו נתאפס קצת

בא"ח גולני וצנחנים לא הוקמו במתכונת אמריקאית אלא במימון אמריקאי. זוהי טעות נפוצה שרווחת בעקבות דיווחים שגויים בתקשורת (כי במדינה הקטנה שלנו, כל מה שאמריקאי נשמע טוב...). תכנון הבסיסים החל עוד לפני שהאמריקאים היו מעורבים, והוא ישראלי לחלוטין. בעקבות הסכמי ווי הוחלט על מימונם ע"י ממשלת ארה"ב. ברור שבעקבות זה, אפשר היה לתת יותר, כי היה תקציב. הקונספט הוא צה"לי "מודרני" - שאפשר לתת לחיילים תנאים נוחים ולייעל את מסגרת האימון שלהם. אין צורך לתת לחייל תנאי לינה גרועים או מקלחות מלוכלכות כדי שיהיה חייל טוב. האוהלים המפורסמים (והבלאי) עולים לצבא הון. צה"ל נכנס למאה ה-21 ומשתדל לתת לחיילים תנאים מתאימים לתקופה. הבעייה היא שאין למדינה מספיק כסף לשפר את הכל ולכן מסתמכים על הדוד סם, על תרומות וכו'. יש גם לוחמים וותיקים שטוענים שהתנאים הטובים מקלקלים את החיילים והמציאות אח"כ בגדודים שונה. זה נכון אבל לאחר איכלוס בא"ח צנחנים אמר לי מפקד הבא"ח שהבסיס איפשר התייעלות באימונים שחסכה זמן רב ולכן באותו פרק זמן של טירונות ואימון מתקדם ניתן ללמד יותר את החייל. כמו כן - יחס החיילים והמוטיבציה שלהם שווה הרבה... בקשר לאמריקאים, הם אכן משתדלים לתת לחיילים שלהם תנאים טובים. בכל מקרה - שם זה צבא מקצועי ואנשים באים לעבודה וזה שונה. אני כאמא, כישראלית וכמתכננת חושבת שצריך לתת תנאים פיזיים מקסימליים ואת הקושי למקד בנושאים המקצועיים של האימונים. סליחה על האורך, אני יכולה לדבר שעות על הנושא...