מזמינה אתכם לשיחה בנושא...

[פרח תרבותי]

מזמינה אתכם לשיחה בנושא...../images/Emo39.gif

בשיר קודם שלי התפתחה שיחה / דיון האם אפשר לכתוב על חוויה שלא חווינו. אשמח לשמוע מה דעתכם. אני כבר חשבתי ארוכות בעניין אבל אתאפק אם מחשבותי לסוף.

 

[פרח תרבותי]

עם מחשבותיי, כמובן...

 

[ח אור]

שאלה מעניינת מאד - ולדעתי

אפשר!- אני חושב שכאנשים מורכבים שחוו המון חוויות שונות - למח שלנו מספיק כלים (מי יותר מי פחות) להעמיד את עצמו במקום שהוא לא היה בו - ולדמיין את התוצאה על מרכיביה הריגשים. כל אחד מאיתנו יבצע את זה ברמת אמינות שונה - בגלל יכולות התבוננות שונות ויכולות מחשבתיות שונות וגם לפי מידת המרחק שלו מהחוויה שלא חווה. האם דוסטויבסקי היה חייב לרצוח כדי להרגיש ולתאר איך ירגיש רסקולניקוב? האם שחקן צריך להיות אוטיסט בעברו כדי לשחק אוטיסט? בעיני התשובה חד משמעית – אנחנו מספיק נבונים כיצורים, לתאר ברמת אמינות טובה, חוויה שלא חווינו, ואף רגשות שלא הרגשנו.

 

[milim]

זה אחד הגורמים לדעתי לכתוב ../images/Emo13.gif

שהרי זו היכולת של יוצר לחוות משהו שלא חווה. להכנס לראש אחר שמדבר אחרת וחושב שונה וגר במקום אחר וממציא עולמות אחרים. מסכימה שהרבה יצירות מתחילות מחוויה אישית אבל כמה מוסיפים ומשנים ומבליעים ומפנטזים ומורידים ומעלים? ז'ול וורן מעולם לא סבב את העולם וגם לא ירד למצולות בצוללות לאסימוב לא היה רובוט שפעל על פי חוקי הרובוטיקה וגם א.ב. יהושע לא היה בהודו לפחות לפני כתיבת ספרו המסע להודו ושלושתם הצליחו בספרים מרשימים. השאלה היא איך מעבירים את החוויה. ברור גם שאם מתארים דמות שהיא סַפָּרִית כדאי ללמוד משהו בנושא הספרות שהדמות תצא אמינה אבל ממש לא חייבים להיות סַפָּרים. כשאני חושבת על כתיבת חוויה הרי שהיא אף פעם לא מתוארת בדיוק כפי שחווינו אותה אז אולי אין בעצם יכולת לעשות את ההפך-לכתוב רק את שחווינו.

 

[aiziq]

אפשר, ודאי שאפשר לכתוב עליה

כמו שאפשר לכתוב כל דבר שהנייר סופג ודעת הקהל קונה, אבל לא יזיק להכיר מקרוב את מה שכותבים עליו על מנת שהתיאור יראה אמין, זו יותר שאלה של אתיקה מקצועית מאשר של יכולת, כי ברור שאפשר אבל האם הוגן לרמות את הקורא ולהתיימר להכיר מקרוב את החווייה בשעה שהכל בדוי מליבך? שמעתי על אחת שהשתתפה בפורום של הפריות מבחנה, שלוש שנים תיארה במסרים את יסורי הכניסה להריון והטיפולים ויצרה אמינות רבה מאד וקשרים חברתיים עם האחרים בפורום. יום אחד הודיעה שנכנסה סוף סוף להריון ואחרי כמה חודשים כתבה שהיא מתאשפזת בביה"ח לניתוח מסובך כדי להציל את העובר. נכמרו רחמי מנהלת הפורום והלכה לחפש אותה בבית החולים במקום שציינה שבו היא מתאשפזת כדי לנחמה - ולא דובים ולא זבובים- הכל פיקציה מחורבנת. אז אני טוען - אפשר, אבל יש עם זה בעייתיות.

 

[דק1]

נשאלת השאלה

האם מחשבותיי הן אמת או שקר, האם דימונותי הן אמת או שקר? אין ספק שיש לשמור על אמינות. לכל כותב (שירה או פרוזה) יש "חוזה" עם הקורא. אם לא יעמוד בחוזה יהיה לא אמין. מאידך על הקורא הסביר לדעת שלא את הכל חזה הכותב על בשרו או נפשו. יתכן ועוד אחזור בעינין זה.

 

[דק1]

דימונותי הן = דימיונותי הם

 

[פרח תרבותי]

כן ולא../images/Emo13.gif

טוב, אז עכשיו תורי... אני הולכת לאמר, "כן" ו"לא". כלומר - הכותב יכול גם יכול לכתוב על חוויה שלא חווה מעולם, אבל לדעתי אינו יכול לכתוב על רגש שלא ידע מעולם. אינני מאמינה שאפשר לכתוב על אהבה או כאב או שנאה אם מעולם לא הרגשנו כאלה רגשות. מאידך - האינטליגנציה השכלית והרגשית שלנו יכולה לפצות על כתיבת חוויות שלא חווינו. למשל, אפשר גם אפשר לכתוב על אהבת נשים אם אנחנו יודעים משהו על נשים ודבר מה על אהבה, ואין חובה להתנסות בעצם העניין בעצמנו. או אפשר לכתוב על שכול של אדם קרוב אם אנחנו יודעים מה הם כאב ואהבה. הכתיבה יכולה להיות אקסטרפולציה או חיבור וריאציות של רגשות שאנחנו מכירים. דרך אגב - אלמלא היה הדבר כך, לא היה שום טעם בספרות, כי כל הספרים היו אוטוביוגרפיות או ספרי מסע תיעודיים. למשלנו אין הדבר כך... הבדיה, בעיניי, היא לב ליבה של הספרות. ודרך אגב שני - הרי אנחנו מכירים את היכולת של אשה לכתוב בגוף ראשון זכר (וההיפך) - היא איננה צריכה חס וחלילה לעבור שינוי מין לשם כך, (דיי בזה שתחשוב כאשה ותוריד משהו מיכולות החשיבה ומהאינטליגנציה הרגשית... הייתי חייבת - הרעיון מבוסס על קטע מתוך "הכי טוב שיש" עם ג'ק ניקולסון והלן האנט). תודה שהגבתם והתייחסתם.

 

[טוב ע ו פ]

עכשיו רק קראתי ת'דיון שנפתח כאן

ובהחלט מצטרף לדעתה של פרח (כל מילה בומבה צור

) תומר

 

[קסנדרה*]

פרח יקירתי תגובתי לאמירה שלך ../images/Emo13.gif

לגבי הכן ולא, גם אני כתבתי על כך ואני מסכימה איתך לחלוטין, אבל מפרידה את החוויה מהרגש ואילו אני חושבת שחוויה היא הרגש. אני מאמינה שאם הרגשתי אהבה או שנאה שאלו הם רגשות - זו החוויה. את כותבת שאינך מאמינה שניתן לכתוב על אהבה או שנאה אם אדם לא חווה אותם ואני טוענת שאפשר, כי למדתי משחק. אני גם יודעת שאפשר שחק בהבעות, בעוצמות הקול והבהעות הפנים ובטח שאפשר לשחק גם במלים ובצבעוניות שלהן. וכן את צודקת לגבי אהבת נשים, ולגבי הכתיבה, פעם כתבתי שיר שדיבר על אהבת נשים, הוא עבר באופן מאד אמין, אם כי מעולם לא חוויתי את החוויה הזו. כלומר אני אוהבת נשים אבל רק באופן ידידותי ולא אהבה הכרוכה בתשוקה. זו רק דוגמא אחת, כתבתי על נופים שלא ביקרתי בם מעולם, ופנו אלי קוראים שאתן כמה טיפים על המקום, או כתבתי על חוויות ורגשות שהכרתי אצל אחרים ומעולם לא הרגשתי ו/או חוויתי אותן וכזכור לי השירים עברו באופן אמין. במשך שנים לא כתבתי על דברי שאני חוויתי, לא יכולתי לגעת ולא נגעתי, היום (ויש לציין שזה בזכות הפורום) אני כבר מסוגלת "לגעת" ולכתוב גם על החוויות האישיות שלי והרגשות שלי. תודה שהעלית את הדיון

קסנדרה

 

[פרח תרבותי]

עוד על רגש וחוויה../images/Emo39.gif

בקשר לחוויה ורגש - בעיניי (לפחות בהקשר הזה, גם אם לא בהכרח), חוויה היא ארוע ותחושות הממוקמות בזמן, מקום, אנשים. רגש - דבר כללי יותר. (לדוגמא, רגש - אהבה; "חוויות" - אהבת נעורים, אהבת נשים, אהבה קצרה, אהבתי לילדיי...) לכן עשיתי את ההבחנה. אינני חושבת שאפשר לכתוב (וכשאני אומרת "אפשר לכתוב" אני מתכוונת - לכתוב טוב, אמין, מרגש וכו) על אהבה, למשל - אם מעולם, אבל מעולם, לא חווית אהבה כלשהי. משחק זה משהו אחר, דרך אגב. אני מתכוונת לטקסט. מי שאין לו, נאמר, ילדים, ולא ידע מעולם אהבה, למשל, לא יוכל לכתוב מלה וחצי מלה על אובדן בן. הוא לא יוכל לדמיין את קצה קצהו של הכאב. אבל אפשר לכתוב על כך על בסיס הדמיון. כלומר, לסיכום - אני חושבת שהכותב צריך היה להכיר את הרגשות, אבל הוא יכול "לזייף" עם הפרטים ויכול לעשות חיבורים ולדמיין משהו שמעולם לא חווה, אבל כן הרגיש. גם אני נהנית מהשיח הזה.

 

[קסנדרה*]

אז הנה גם אני

אפשר כן ואפשר שלא, כלומר תמיד אפשר לכתוב, אבל יהיו פעמים שהכתיבה תעבור באופן אמין ובפעמים אחרות הקורא לא ישתכנע, ואיני יכולה לשים את האצבע על הסיבה. הרי נכתב "מיטב השיר כזבו" כלומר מרבית הרעיונות הם כזבים ומדמיונו הפורה של המשורר. השאלה עד כמה דמיונו באמת פורה. למשל אנשים עם כשרון לדבר יכולים להיות משכנעים יותר בכתיבתם, לדוגמא: אנשים שקרנים מצליחים יותר לשחק טוב יותר ולהעביר מסר שקרי באופן אמין, ואם יתרגמו זאת לכתיבה, יוכלו להיות אמינים גם בכתיבתם. (הרי נאמר: מהו שחקן טוב? שקרן טוב. לעמוד על במה ולשכנע את קהל הצופים שאני יוליה או המלכה אליזבת - זה בפרוש לשקר). לא כל חוויה שנעבור נוכל להעביר אותה ממש טוב, יש לפעמים ומערכות ההגנה שלנו לא יאפשרו לנו לגעת בכאב "נגיעה של ממש" ואז נכתוב "על יד" הרעיון, ואילו יש חוויות שלא אנחנו חווינו ונוכל להיכנס אליהם טוב יותר ולהעבירם באופן מוצלח יותר, דווקא משום שאין לנו נגיעה אישית בחוויה עצמה ואנו יכולים לתאר את הכאב מבלי שהוא יכאיב לנו ומבלי שנעבור את הטראומה שנית. אז אפשר כן לכתוב ולאר חוויה שלא חווינו, אך לא תמיד זה יעבור טוב לקורא וזה כבר תלוי ביכולות , באמפתיה לחוויה ועוד. קסנדרה

 

[איתי224]

הגעתי קצת באיחור -סליחה!!../images/Emo140.gif

לדעתי אין ליוצר אלא לכתוב מתוך חוסר, מתוך הבדיה. אצלי לפחות הכתיבה משלימה חוסר מסויים באישיות ונגזרת ממנה אבל השיר עצמו לפעמים מדבר על נושא שמעולם לא חוויתי ושאותו רק דימתי לעיני, לפעמים בצורה מטאפורית, לפעמים במטרה לצייר במילים רישומים ומראות. הנס קריסטין אנדרסן כתב את הברבזון המכוער מתוך בבואת סיפור חייו. ברטולט ברכט כתב על רגש של זונות ואנשי שוליים אחרים בחברה וככל הידוע לי הוא לא דיבר מעולם עם אף אחד מהם וחי חיים בורגניים מלאי שפע (גם שארל בודלר). ואולם אני חושב שבכל עטיפה שתיהיה לשיר או ליצירה, המטען הגלעיני יהיה הבטן הרכה של היוצר הנשאלת מחייו ומהוויתו, אחרת מעיין יש ליוצר יכולת לכתוב על משהו המנוגד לתפיסת עולמו ומניין הדחף יגיע אם לא מתוך מיצי קיבתו? בשירתו של דוד אבידן אפשר לראות כמעט בכל שיר את הבטן הרכה שלו (שלמיטב הבנתי הייתה הפחד למות ולהזדקן.) למרות שהוא כותב בצורה מאד דימויית וזרה להדיוטות ביוגרפים.

 

[עופר קפופר]

שלום לכולם ../images/Emo13.gif אני אומר שאפשר

כי אם לא זה אומר לדוגמא שנבוקוב הוא פדופיל, דוסטויבסקי רצח איזה אשה זקנה ואוסקר ווילד נשאר צעיר כל חייו...

 

[GALI02]

דעתי בנושא...

חלק לא קטן מהדברים שכתבתי, הם לא בהשראת דברים שקרו לי או אפילו לא בהשראת אנשים שאני מכירה באופן אישי אז כן, זה אפשרי. למי שכותב, לדעתי, יש את הרגישות וההתבוננות הזאת שהיא כמעט כמו אוויר לנשימה. כל רגע הוא הזדמנות בשבילו להסתכל מסביב ולספוג חומרים לכתיבה, הוא רואה, מפנים, הדברים שוקעים ויכול לעבור גם הרבה מאוד זמן עד שהוא מוציא אותם החוצה. וכמובן שיש את הדמיון שיכול לקחת את הכותב למקומות שהוא אפילו לא חלם להיות בהם. לפעמים גם קרה לי שחוויתי משהו אחד והשתמשתי רק בחלק קטן מהחויה ואת השאר בניתי מהדמיון/רגש/אסוציאציות. היה דבר אחד שהיווה את ה"טריגר" וכל השאר כבר נכתב לבד. זה מה שכל כך יפה בעיני בכתיבה ובכלל באומנות, היכולת הזאת לשבור גבולות... יכולתי להמשיך עוד הרבה