מזמן לא הייתי פעילה...חזרתי!

[עדי של יובל]

מזמן לא הייתי פעילה...חזרתי!

יש לי הרהורים בנושא חדר משחקים והשפעת כמות הצעצועים...ואני אשמח לשמוע שעות נוספות בנושא... היום בארוחת הצהריים המשפחתית (במשפחה של הבעל...נכחו גם אחותו ובעלה) דנו בנושא חדר משחקים כן או לא והשלכות כמות הצעצועים על הילדים (והכל התחיל בכלל מזה שהרהרתי בקול על הצבעים בהם אצבע את החדרים השונים בבית החדש...המשיך בזה שבעלי מחה על הסף נגד חדר משחקים והסתיים בזה שמעל כל הצעצועים של יובל מרחפת סכנת פח הזבל!)... אמרתי שאני רוצה לשכן את יובל בחדר ילדים, שאליו יתווספו בעתיד האח או האחות שיבואו ואת החדר הנוסף אהפוך לחדר משחקים...בעלי מיד קפץ שלא בא בחשבון ולכל ילד יהיה חדר משלו ולא צריך חדר משחקים! מאחורי ההסטריה עומדת המחשבה שחדר משחקים פירושו חדר מחסן, שבו יהיו זרוקים כל הצעצועים שיש ליובל (ולפי טענת הבעל..יש לו את כ-ל הצעצועים שבעולם!)... הבהרתי לו שחדר משחקים יהיה המקום הכייפי שלו שבו יוכל לשחק ולעשות מה שהוא רוצה...בלי שום קשר לבלגן...בשלב הזה נכנסו לשיחה אחותו ובעלה...מסתבר שבעלה ובעלי באותו קו וגם הוא לא מבין בשביל מה ילד צריך כל כך הרבה צעצועים (למרות שחזרתי על כך שלדעתי ליובל אין הרבה צעצועים)...מבחינתם של הגברים ילד צריך 3 משחקים ואם קונים משהו חדש, אז אחד ישן הולך לתרומה (או לחילופין לפח!) בעלי בכלל הגדיל לעשות כשהכריז שבבית החדש כל הצעצועים יהיו במחסן!!! הם אמרו שגם בגן הילדים (שאליו יובל עדיין לא הולך) לא מוציאים את כל המשחקים, אלא הגננות מוציאות מספר מצוצמם של משחקים כל פעם...אמרתי שלא כל הצעצועים גלויים בפניו של יובל, כך שאין מצב שהוא מתחיל לשחק במשהו, קופץ למשהו אחר וכן הלאה...יש צעצועים שסגורים בארגז ובשידת מגירות ואותם אני מוציאה מדי פעם..שאר הצעצועים הגדולים נמצאים חופשי בחדר...אבל לא תמיד הוא מגלה בהם עניין...אם כך, הם אמרו...בשביל מה הוא צריך את הצעצועים שסגורים בארגז ואלה שהוא בכלל לא משחק בהם? האמת שכבר התחלתי להתבלבל ולא הייתי בטוחה בתשובות שלי...אבל נראה לי לא במקום לקנות לילד צעצוע יקר ואז לזרוק אותו או לתת אותו בכל פעם שהוא מקבל משהו אחר... מה אתן חושבות בנושא? האם באמת צריך חדר משחקים? (בהנחה שיש מקום) האם צריך לזרוק צעצוע ישן תמורת חדש? ואם אני כבר מעלה את זה...אולי אני לא אובייקטיבית? אולי באמת ליובל יש המון צעצועים? תהיו אתם השופטים... ליובל יש: אופניים, בימבה, חוות חיות והעיר של פישר פרייס (העיר עדיין סגורה מחוסר מקום), אוהל כדורים (גם הוא סגור עדיין), מסלול מירוצי מכוניות (שקיבל במתנה וגם הוא ארוז ומחכה שיובל יגדל קצת), 4-5 פאזלים, מבוך חרוזים, 2 משחקי עץ להרכבה, הפסנתר של מגה בלוקס, קוביות מגה בלוקס, כדור, 2 משחקי לוטו שונים, מר בטטה וסגורים בארגז כל מיני פיצ´פקעס כמו מכוניות קטנות, בובות שונות, משחקים מנגנים קטנים... יש עוד צעצועים לתינוקות שמאופסנים כבר בארגזים ומקומם במחסן עד לבואו של האח/ות אז אני לא סופרת אותם....ויש המון ספרים ודברי יצירה כמו פלסטלינות, בצק, צבעים וכו´... מה אתן אומרות? זה נחשב להרבה צעצועים??

 

[אילנה של יובל ומיכל]

הגיגים לגבי כמויות משחקים...(ארוך)

לנו יש את חדר השינה של הילדות, שבו גם נמצאת הספריה שלהן, עם כל הספרים, וחדר משחקים, לא גדול (החצי חדר של פעם). זה יופי של דבר. רוב הבלגן מתרכז שם (אם כי כשיובל שלי הייתה קטנה יותר, היא נהגה להוציא צעצועים משם ולשחק בסלון או במטבח, לידי. לי אין ספק שלבנות שלי יש יותר מדי צעצועים. לא עשיתי אף פעם ספירת מצאי כמו שאת עשית, אבל נראה לי שאי אפשר להגיד שליובל שלך אין הרבה צעצועים... אני זוכרת בדיוק מתי הבנתי שיש ליובל יותר מדי צעצועים - בחנוכה לפני שנה הלכתי לטויס אר אס להחליף משהו שהיא קיבלה מתנה. ליד האופניים עמדו ילדה ואביה, כל אחד בצד אחר של השורה (ובצד אחר של רמת מחיר). היה בינהם דיון בשאלת האופניים שהיא תקבל לחנוכה, היא כמובן רצתה את היקר והוא הסביר שצריך לבחור משהו אחר (הוא לא דיבר על המחיר, אבל זה היה ברור). ראיתי את המבט בעיניים של הילדה הזו. היא פשוט חמדה את האופניים. נזכרתי איך אני רציתי אופניים כילדה ואיך הייתי מאושרת, עד הגג, במשך שבועות, כשקבלתי אותם, ואיך טיפלתי בהם וניקיתי ושמרתי. ואז חשבתי על איך יובל מתייחסת לדברים חדשים שהיא מקבלת - מתעניינת בהם זמן מאוד מוגבל, הם מקבלים מקום על המדף או במגירות והיא חוזרת אליהם מדי פעם. אין לה את המבט הזה בעיניים ולצערי - גם אין לה הרבה הערכה לצעצועים שלה (למרות שהיא שומרת עליהם נקיים ושלמים ולא הורסת וכו´, אבל זה בגלל חינוך שלי ולא בא ממנה בפנים). אז לפני חודשיים בערך, היא רצתה נורא ברבי עם תינוקת (190 ש"ח) וביקשה אותה כמה פעמים. בעלי רצה לקנות לה ואני התעקשתי שלא. יש לה יומולדת עוד מעט והיא תקבל אותה ליומולדת. המטרה שלי הייתה שהיא תרצה את הברבי הזו המון זמן ושממש תהיה מאושרת כשתקבל אותה. ומה את חושבת ? היא שכחה ממנה ולא מדברת עליה כבר כמה שבועות. אז כן, יותר מדי צעצועים זה לא טוב. לדעתי, במובן מסוים זה גם מדכא יצירתיות. אני הכנו בתי בובות מקופסאות נעליים וגפרורים. ליובל יש בית של פישר פרייס. אז נכון שהיא משחקת ומפעילה את הדמיון (ותודה לאל - יש לה דמיון מדהים), אבל לפעמים אני חושבת שזה לא זה. חשבתי על זה כשראיתי אותה עושה לאחת הבובות שלה אמבטיה בקערת מטבח עם מלחית צעצוע בתור שמפו ומיד רציתי לרוץ ולקנות לה אמבטיה שראיתי בטויס אר אס עם המון אביזרים, ואז חשבתי למה בעצם. היא כל כך נהנית מהכאילו הזה, למה להרוס לה ? אז המסקנה שלי היא שצריך להגביל כמויות צעצועים. מכיון שכבר יש לנו המון, ומן הסתם הילדות תמשכנה לקבל צעצועים עוד הרבה זמן, הפתרון שלי היה לאחסן כמה שיותר מחוץ לטווח הראיה - יש לי קופסאות שונות שסגורות בדרך כלל (בצק, חותמות, מסילת רכבת וכו´) ואני פותחת אותן לפי דרישה. משחקי הקופסה על מדף גבוה, כלי מטבח בארגז פלסטיק וכנ"ל לגבי כלי הנגינה וכו´. ודרך אגב - אם את מתכוונת לזרוק, אל תעשי את זה. יש בכל עיריה מחסן חפצים לנזקקים ואפשר להעביר לשם ציודים שונים (גם בגדי מבוגרים וכו´) וזה מועבר למי שבאמת זקוק לזה.

 

[jole]

הייתי בשני צידי המתרס

עדי הי, יהונתן הצטרף למשפחתנו לפני חודשיים.יש לי בן נוסף -לי- בן חמש וחצי. מאז ומתמיד היה לי ברור (כנראה מכוון שכך אני גדלתי) שלכל אחד מהם יהיה את החדר שלו וכך הכנתי את החדרים. החדר של לי עבר שיפוץ (שלא ירגיש מקופח) והחדר של יהונתן הוכן עבורו. באחד הערבים התגלגלה שיחה ביני לבין חברתי שהייתה הריונית כמוני רק שאצלה כבר היו שני בנים בבית, והיא סיפרה לי כמה כייף לבנים להיות יחד בחדר וכמה הם למדים על SHARING והתחשבות אחד בשני. ופתאום מה שנראה לי כל כך ברור לא היה ברור בכלל. וככל שחשבתי על זה יותר כך כך עשה לי שכל יותר להשכין את הבנים יחד. שאלנו את לי מה הוא חושב והוא מאד שמח לחלוק חדר עם אחיו הקטן. עכשיו יש להם חדר שינה וחדר משחקים. עוד מעלה עצומה שיש לחדר שינה היא שכשלי נכנס לחדר, לאחר אמבטיה כל הטונוס של היום יורד, הכל יותר רגוע, אין גירויים של משחקים מסביב ובחדר יש אוירה של להיכנס למיטה ולחלום. בנוגע לחדר המשחקים, יש בחדר המון ארגזים כך שקל לו להחזיר דברים למקום. ובאשר לכמות הצעצועים,ללי יש המון מכוון שהוא נכד ראשון להורי, ילד ראשון לנו ובנוסף חזרנו לפני שנתיים מארה"ב (והסיבה שאני מציינת את זה היא שבמחירים של צעצועים שם לא יכולתי לעצור את עצמי). מידי פעם אנחנו אוספים יחד את הצעצועים שבהם הוא לא משחק- כדי לא להעמיס על החדר. כרגע אנחנו לא מוסרים כי יש את יהונתן, אז אנו שומרים לו. כך שלדעתי אין חוקים בנושא. תשמעי מניסיונן של הבנות, ותחליטי מה מתאים לך ומה עובד עבורך ועבור החבר´ה שלך בהצלחה

 

[Iris G]

גם לנו יש חדר משחקים

לי יש בן ובת - הם ישנים יחד בחדר, ויש חדר משחקים (עמוס לעייפה, וגם אצלנו אין ממש הערכה לדבר). עד עכשיו הדבר נהדר, אבל בשנה הבא (הילדה תהיה בת 8) היא עוברת לחדר משלה. אנחנו נשאיר פינת חדר למשחקים, אבל זה יהיה כבר למשחקים משפחתיים והבלאגן יהיה בחדרים האישיים

 

[רונית של ל&ל]

חדר משחקים

אנחנו עומדים לעבור דירה בעוד כשלושה חודשים ובדירה הזו אני מתכוונת לעשות להם חדר משחקים , אמנם הוא לא גדול , זה יהיה חצי חדר אבל נראה לי רגוע יותר לעשות חדר שינה לשינה וחדר משחקים למשך היום , זה במידה ויש מקום כמובן. כרגע הם אומנם קטנטנים הילדים שלי ובמשך היום הם בסלון בלול או על שמיכות שמונחות על הרצפה. גם אני גדלתי עם אחותי באותו חדר עד גיל 12 ואני זוכרת את זה ככיף גדול רוב הזמן, לפני השינה היא היתה מספרת לי סיפורים שהיא המציאה עבורי.

 

[רותי ע]

לנו אין חדר משחקים אבל..

יש פינת משפחה. שם מרוכזים כל הצעצועים של עידן. ואיפה הוא משחק? בסלון כמובן.. ויש לנו עוד חדר שכרגע משמש לי לחדר עבודה וחדר אורחים. גם כשיהיה ילד נוסף הוא יישן עם עידן באותו חדר. רק כשהם יגדלו וירצו פרטיות נפריד אותם לשני חדרים. לדעתי ולפי מה שאני רואה מסביב עדיף להפריד כשהם קטנים בין חדר השינה לחדר המשחקים. וגם להם יותר טוב לישון יחד. לגבי הרבה צעצועים-היום זה לא כמו פעם. פעם היו מעט משחקים שאת רובם הכינו לבד. היום זה שונה. לעידן יש לא פחות ממה שאת מתארת. בעיקר כלי רכב למיניהם. ואני לא מרגישה שזה יותר מדי או מקלקל אותו. אני מכירה ילד בערך בגילו שיש לו כמויות אדירות של צעצועים. ולא ראיתי שזה השפיע עליו לרעה.. וצעצועים שהוא לא שיחק בהם אתמול הוא פתאום מגלה אותם ומתלהב מהם. לכן לדעתי לא כדאי לזרוק. אפשר לקחת ואחרי תקופה להחזיר-ויש כאילו צעצוע חדש.

 

[אמיר.]

מה זה הרבה צעצועים.... ??

גם אני לפעמים חושב שיש לילדים המון צעצועים.. אולי יותר מדי. מה שמטריד אותי זה חוסר היחס לצעצועים. לא נראה לי שאכפת להם שהצעצועים נעלמים, נשברים, מתפזרים... (כל ילד והגיל שלו... דווקא הקטן (2.7) מסדר הכי טוב)... אולי השפע שיש להם - מפחית את הכבוד לרכוש. אולי.... ---------- בענין ילד בכל חדר. אנחנו נגד (למעט הילד הראשון...

) מבחינה חברתית - רצוי לחלוק חדרים. בגיל מסוים הילד (שהוא כבר בעצם נער/ה) צריך יותר מאשר ´הפינה שלו´. מקום שבו לא יפריעו לו ללמוד או להרגע - טריטוריה על קירות ... השאלה היא באיזה גיל.. (וזה כמובן תלוי גם באמצעים של המשפחה..)

 

[לאה_מ]

אני בעד חדר משותף לילדים.

אם מבנה הבית מאפשר בנתונים האלה חדר משחקים - מה טוב, אבל בעיני החשוב הוא, שהילדים יהיו יחד בחדר, ולא דוקא אם כן יהיה או לא יהיה חדר משחקים. אצלנו שלושת הילדים (8.5, 5.5 ו-1.2) חולקים חדר (גדול) אחד, ואני חושבת שיש לזה הרבה יתרונות, ושזו דרך מאד טבעית ונוחה ללמוד ערכים כמו שיתוף, התחשבות, עזרה לזולת וכו´. מכיוון שלהרגשתי, עומר (הבכור) כבר זקוק לפרטיות, אנחנו ננסה להתארגן במהלך השנה הקרובה להעביר אותו לחדר משלו (זה לא פשוט, משום שזה דורש מאתנו תוספת בניה). חדר משחקים יש לנו, והוא לא ממש חדר (כלומר, הוא חדר בשטח גדול, אבל הוא לא סגור כחדר נפרד), אלא יותר חלל שמקשר בין החלק של הבית שבו נמצאים הסלון והמטבח לבין החלק שבו נמצאים חדרי השינה. אנחנו לא קוראים לו "חדר משחקים" אלא "חדר משפחה" (ועומר קורא לו "חדר משפחה ואהבה"). המחשב נמצא שם, וכך גם הספריה הגדולה (אם כי לכל אחד מאתנו יש ספריה נבחרת קרובה לליבו - ולמקומו), ורוב המשחקים של הילדים (לא כולם). יש להם, לטעמי, המון משחקים, ומדי פעם אנחנו עושים מיון ותורמים את מה שלא משתמשים בו. והאמת היא, שבמה שיש הם באמת משחקים. לפני כמה חודשים עשינו ארגון מחדש של חדר המשפחה, ובנינו מערכת של מדפים, ארונות ובעיקר מגירות, ועכשיו כמעט כל הצעצועים נמצאים בפנים, ומבחינת הבלגאן זה באמת פתר בעיה גדולה, כי הם מוציאים באמת רק את מה שהם משחקים בו באותו רגע.

 

[עירית ל]

שתי שאלות נפרדות

לגבי חדר משחקים, לא כל כך ברור לי מה עורר התנגדות אצל בעלך ונראה לי שהוא סתם נגרר ל"אנטי" כללי בשיחה. אם מפריע לו שחדר המשחקים יהפוך למחסן, אפשר שהוא יהיה חדר משחקים פלוס: פלוס הספריה של הבית (עם כורסא ומנורה עומדת לקריאה בכיף), פלוס המחשב, פלוס מכונת התפירה (יש כזו?) ולא רק החדר של יובל. לגבי ריבוי הצעצועים: אני לא הייתי סופרת צעצועים. יותר חשוב לדעתי השימוש בהם ולפי עדותך זה נשמע סביר לגמרי. אם יש משחקים שנזנחו לאורך זמן ולבעלך חשוב לתת תרומות, אז הם מועמדים מצויינים. בעקרון הייתי רוצה לומר שנראה שבויכוח נדחפתם להתבצר בעמדות קיצוניות, אבל אחרי הסערה אם תדונו בדברים ברוגע, אפשר למצוא פתרונות מקובלים על כולם. אנחנו נוטים להמציא עקרונות לשם הויכוח ואלו עקרונות שלמעשה מאוד קל לוותר עליהם.

 

[חגית של אורן]

לגבי חדר משחקים (קצת ארוך)

כיום המשחקים של אורן נמצאים בסלון. היות והסלון מאוד גדול ובהתחלה גם לא היו הרבה צעצועים, אז זה לא ממש הפריע. על צעצועים בחדר שלה, אין מה לדבר כי אין שם מקום. היום זה כבר מפריע, כי יש כבר גם בימבה, 2 כורסאות, עוד צעצוע להליכה וארגזי צעצועים לצעצועים היותר קטנים וזה כבר ממש עמוס. אנחנו בדרך לקנות בית, והדבר הראשון שמצא חן בעיני זה שיש שם פינת משפחה שכל הצעצועים יעברו לשם. חוץ מזה, אני זוכרת בתור ילדה איזה כיף היה להיות עם אחי באותו החדר. היה לנו מאוד קשה להפרד כאשר ההורים בנו עוד קומה ולכל אחד היה חדר משלו (גיל 12 - 10 בערך). אני חושבת שגם לינה משותפת יכולה לעזור לילד הצעיר ללמוד מהאח הגדול להתכוננן ולהתלבש בבוקר, ללכת לישון בערב (או שאני טועה??) לגבי ריבוי הצעצועים - יש המון צעצועים, וכל פעם אורן מתעניינת בצעצוע אחר. לאומת זה, היא מאוד אוהבת לשחק בכלי מטבח, נעליים שלנו וכל מיני כלים שהם לא צעצועים. גם בגן יש מגירות נושא, ומשחקים שהם לא מוגדרים כצעצועים. למשל ארנקים, שפורפרות של משחות (ריקות כמובן), ניירות מרעישים וכו´. נהדר בעיניי

 

[חגיתושתוש]

עדי, התפרצת ממש לדלת פתוחה (ארוך)

אנחנו מתעתדים לעבור דירה בעוד כחודשיים, וזה אומר שעכשיו זה הזמן לצבוע את החדרים. יש לנו את אריאלי (בת שנה + 10) ואני בהריון עם בן וממש מתלבטת בנושא הזה. אני אעלה כמה הרהורים שמסבירים למה (היום) אני בעד חדרים נפרדים:

מה עושים כשהקטן הוא עדיין מאוד קטן ומתעורר בלילות לאכול?

יסלחו לי כולם על הטיעון הקטנוני, אבל חדר לתינוק מעצבים אחרת מחדר ילדים וחוץ מזה אם נשים אותם באותו חדר נצטרך לקנות לאריאל רהיטים מתאימים למיטת התינוק, מה שממש לא בא לי.

עם הזמן (עד שהקטן ילמד לזחול) הגדולה תתרגל לכך שחדר המשחקים הוא נחדר שלה, ויהיה קשה להכניס גם אותו לשם. אלו ההרהורים שעולים בי כרגע, מן הסתם אני אשנה את דעתי עוד מליון פעמים. אבל, מה שבינתיים החלטנו: חדר אחד, שבו בטוח יישן הקטן, נצבע בצבע כחול נמוג ובורדר תואם, ובחדר השני מצבע רק קיר אחד, כנראה בצבע סגול לבנדר.