מזמן לא עברתי כאן
בלי סיבה מיוחדת קפצתי לבקר ואני קוראת את ההודעות והתגובות של הדף הראשון בהזדהות רבה. אני אובחנתי באפריל 2010 וכשבוע-שבועיים לאחר מכן גם פוטרתי מהעבודה בעקבות מה שהאחראית שלי קבעה כחוסר התאמה למערכת מאחר ואני מחסירה יותר מדי פעמים מפאת מחלה. ההחלטה הייתה אישית שלה מבלי להתייעץ עם המנהלת הראשית שאחראית עליה. בדיעבד אולי טוב עשתה שפיטרה אותי כי לא חושבת שהייתי מצליחה להחזיק מעמד במקום ההוא. אני כבר כמעט שנתיים עובדת רק מהבית בהקלדות ותמלולים, עבודה שמאפשרת לי גמישות רבה אבל מצד שני ההכנסה החודשית התכווצה עד מאוד. אני כל יומיים-שלושה שוקלת אם לפנות בבקשה לדמי נכות כללית ושוללת את זה מאחר ואני יודעת שזה ידרוש ממני המון סבלנות ועצבים חזקים.
אני מאוד מחפפת בשנה האחרונה. הייתי אמורה לעשות בדיקות דם כל חודשיים וביקורים אצל הראומטולוג כל חודשיים-שלושה ואני פשוט לא ניגשת לבדיקות ולביקורות. גם את הפלקנוויל שאני אמורה לקחת כדור 200 מ"ג כל יום, הזנחתי במשך תקופה מסוימת ורק בשבוע האחרון חזרתי לקחת יום יום. (הזכרתי לעצמי שהבוקר טרם הספיקותי לקחת כדור). כתבה כאן גולשת, מצטרפת חדשה, שהיא בת 35, מאובחנת מזה שנתיים והיא אמא לשני ילדים. אז אצלי הילדות כולן כבר גדולות ודי עצמאיות (11, 16 ותאומות כמעט 18) אבל עדיין צריכות אותי בסביבה. ואני כל כך מזדהה עם הקושי שלה, למרות שאצלי המצב לא עד כדי כך קשה. אני עייפה רוב הזמן ולא מוצאת מאין לשאוב כוחות פיזיים ונפשיים. אני עצובה רוב הזמן ומחפשת נקודות אור, אבל כמעט ואין כאלה. לפעמים אני חושבת לעצמי שאולי כבר שהמחלה תתפרץ ונגמור עם זה אבל אז אני נזכרת שזה מלווה בכאבים פיזיים, שזה דבר שאני הכי חרדה ממנו. ויש את העניין הזה של תורשתיות, שאני חוששת שלבנות שלי תתגלה פתאום המחלה. אחת התאומות כבר אובחנה עם פסוריאזיס והאמצעית עם בעיה של תת פעילות בלוטת התריס. שתיהן מטופלות ובמעקב רפואי. לגדולה הפסוריאזיס השפיע על הפרופיל הצבאי. כאילו לא מספיק שאני מתמודדת עם המחלה שלי, אני דואגת ואדאג גם להן כל הזמן. פעם היה לי משפט קבוע לכל מי ששאל מה שלומי: "העיקר הבריאות". היום גם את זה קשה לי להגיד.
ובכל זאת להשאיר טעם של אופטימיות באוויר: סוף חודש מגיע וזה אומר שבעוד שבוע מקבלת תשלום עבור כל העבודה שהתאמצתי וטרחתי עליה כל החודש.
שבוע טוב
בלי סיבה מיוחדת קפצתי לבקר ואני קוראת את ההודעות והתגובות של הדף הראשון בהזדהות רבה. אני אובחנתי באפריל 2010 וכשבוע-שבועיים לאחר מכן גם פוטרתי מהעבודה בעקבות מה שהאחראית שלי קבעה כחוסר התאמה למערכת מאחר ואני מחסירה יותר מדי פעמים מפאת מחלה. ההחלטה הייתה אישית שלה מבלי להתייעץ עם המנהלת הראשית שאחראית עליה. בדיעבד אולי טוב עשתה שפיטרה אותי כי לא חושבת שהייתי מצליחה להחזיק מעמד במקום ההוא. אני כבר כמעט שנתיים עובדת רק מהבית בהקלדות ותמלולים, עבודה שמאפשרת לי גמישות רבה אבל מצד שני ההכנסה החודשית התכווצה עד מאוד. אני כל יומיים-שלושה שוקלת אם לפנות בבקשה לדמי נכות כללית ושוללת את זה מאחר ואני יודעת שזה ידרוש ממני המון סבלנות ועצבים חזקים.
