מזמן לא פרסמתי פרק מהפיק...

[רייסטלין מאגר]

מזמן לא פרסמתי פרק מהפיק...

לפני הסרט פורסם פרק 17, אז הנה 18: נקו מצמצה בעיניה כמה פעמים, ומיד נאלצה להגן עליהן בידה מפני אור השמש. היא הביטה הצידה, אל ניאמון הישנה. "ניאמון?" שאלה בקולה השקט. הדיג'ימונית הרימה את ראשה בהפתעה והביטה בה בשמחה. "את בסדר! את יודעת כמה דאגתי?" "אני מתה?" "לא, רק צפה על פני המים." נשמע קול. נקו הביטה בבהלה לצד השני, אל הדיג'ימון ששחה לידה. "אני גומאמון, נעים להכיר." הוא חייך אליה. "ואלה הדגים שלי." הילדה התיישבה והביטה במשטח הדגים עליו ישבה. "הדיג'ימונית שלך קראה לעזרה כשנסחפתן בזרם, אז עזרתי." "תודה." כתומת השיער הודתה לו. "אין בעיה." השיב הדיג'ימון. "אספת במקרה עוד ילדים?" "לא, לא ראיתי אף-אחד. אני גר כאן, בנחל. כששמעתי את הדיג'ימונית שלך צועקת לעזרה הלכתי לבדוק מה קורה, וזימנתי את החברים שלי לעזור לי." "תודה." אמרה הילדה שוב. "אז מה הסיפור שלכן?" "אנחנו שומרות, מכדור-הארץ." אמרה ניאמון. "כדור-הארץ? שמעתי שיפה שם בעונה הזאת של השנה. תמיד רציתי לבקר שם. אז מה אתן עושות בעולם הדיגיטלי?" "מחפשות את ניאו דווימון." השיבה נקו. "אה." גומאמון השתתק. "לבד?" "היו איתנו עוד שומרים, אבל נפרדנו." "אתן יכולות להישאר איתי עד שתמצאו אותם. אני מכיר את האזור. נוכל לחפש אותם ביחד." "תודה." הילדה הודתה לו שוב. הדגים התקרבו לחוף ונקו וניאמון ירדו מהם. גומאמון עלה אחריהן והדגים התפזרו ונעלמו. "אז, איך הם נראים?" שאל הדיג'ימון הלבן. השתיים הביטו בו בבלבול. "החברים שלכן," הוא הסביר. "איך הם נראים?" "אמ...שני בנים עם שיער חום, לאחד יש משקפת שחייה. בן שלישי עם שיער שחור ומשקפי שמש. יש איתם שלושה דיג'ימונים בשם שינומון, קאבומון וקיטסונומון." "נחפש אותם ביחד." הדיג'ימון הקטן חייך. "יופי! בואו נלך!" אמרה נקו והחלה ללכת, ניאמון בעקבותיה. גומאמון חסם את דרכן במהירות. "לא, אתן לא יכולות ללכת!" נראה שהוא לא יודע איך להמשיך. "למה לא?" שאלה הילדה. "מסוכן כאן, אתן עלולות למצוא את עצמכן בקרב עם איזה דיג'ימון גדול ומכוער, קצת כמו זה שנתקלתי בו אתמול. בכל-אופן, כדאי שתנוחו ותאכלו קודם." הדיג'ימון הסביר במהירות. "אתה בטוח?" שאלה ניאמון. "בטח שאני בטוח, אני גר כאן." החתולה הביטה בו בחשדנות, והוא חייך בתמימות. "אני באמת רעבה." אמרה נקו לפתע, והשניים הביטו בה. "אני אלך לחפש לך משהו. תישארו כאן." והדיג'ימון נכנס ליער. "איזה דיג'ימון נחמד." אמרה הילדה בחיוך. "אז למה הוא לא רוצה שנעזוב?" שאלה השנייה. "שמעת מה הוא אמר, זה אזור מסוכן." "והוא נכנס ליער סתם ככה?" "הוא יודע מה הוא עושה, ניאמון. הוא גר כאן." "הוא עדיין מוזר." הדיג'ימונית עיקמה את אפה. "הוא הציל אותנו, את צריכה להודות לו." "את תמימה מדי, נקו. שום דבר הוא לא כמו שהוא נראה בעולם הדיגיטלי." נאנחה ניאמון. הערב כבר ירד, והשלושה ישבו סביב המדורה ואכלו דגים צלויים ישר מהאש. "תישארו לישון איתי הלילה?" שאל גומאמון לפתע. "בטח." נקו חייכה אליו. "איפה אנחנו אמורות לישון?" שאלה ניאמון. "האדמה זה כל מה שיש לי. מחר בבוקר אני אעזור לכן לחפש את החברים שלכן." "תודה." אמרה הילדה בחיוך. כעבור שעה קלה, השתיים כבר היו שקועות בשינה. גומאמון הביט בהן בעיניו הירוקות והגדולות כדי לוודא שאכן ישנו, ואז עשה את דרכו אל שפת הנחל. הוא הביט בגלים הקטנים במבט עצוב לרגע קט, וצל שחור הופיע תחתיו. הוא גדל וגדל, עד שראש סוס בעל זימים וקרן ארוכה הגיח מהמים והתרומם מעט על צוואר ארוך. היצור הביט למטה, אל הדיג'ימון הקטן והרועד. "גומאמון." מלמל. "קדבוראמון." השיב השני. "מצאת אותם?" שאל קדבוראמון. "רק שתיים מהם, ילדה בשם נקו והשותפה שלה, ניאמון." "איפה הן?" "שם, ישנות." גומאמון שתק לרגע. "לך וקרא לניאו דווימון." "אין צורך, הוא נתן לי את הרשות לטפל בהן בעצמי." לחש הדיג'ימון ועיניו נצצו ברוע. השני בלע את רוקו. "אני אלך לבדוק אם הן עדיין שם." הוא התקרב אל הילדה הישנה ושותפתה והביט בהן בעצב. אז החזיר את מבטו אל הדיג'ימון המאיים, שעיניו בהקו מתוך צלליתו האפלה, ומשם שוב אל נקו וניאמון. "אני לא יכול לעשות את זה." מלמל לעצמו. ניאמון פקחה את עיניה כשהרגישה את מגעו של גומאמון. "מה קרה?" הדיג'ימון העיר גם את כתומת השיער, שמצמצה כמה פעמים בעיניים עייפות והתיישבה. "מה קרה, גומאמון?" שאלה. "יש כאן דיג'ימון בשם קדבוראמון, שליח של ניאו דווימון, שבא כדי להרוג אתכן." "אתה ידעת על זה?" קטעה אותו ניאמון. "אני...אני...אני פחדתי מכדי להתמודד איתו, ואמרתי שאעזור לו למצוא את השומרים. אני מתחרט עכשיו, בגלל זה הערתי אתכן. אני אגיד לו שברחתן." "אמרתי לך!" מלמלה הדיג'ימון והביטה בשותפתה. "ידעתי שהוא מעורב במשהו רע!" "לא, באתי כדי להזהיר אתכן. בבקשה, תברחו מכאן." "למה זה לוקח כל-כך הרבה זמן?!" נשמעה השאגה, ומתוך הנחל עלה גוף הנחש האפור והחלקלק של הדיג'ימון. מעט מתחת לראשו היו שני סנפירים גדולים וחזקים ששימשו לו לשחייה, ושורה של זיזים חדים, שהחלה מאחורי קרנו, עברה לאורך גבו ועד קצה זנבו בעל הסנפיר, שהגיח מאחוריו. הענק זינק מתוך המים בראש קדימה וכמעט שבלע את השלושה, אלא שהם הספיקו לזנק הצידה. גומאמון נחת במרחק מה מהדיג'ימון הזועם. "קדבוראמון!" קרא. נקו וניאמון עפו לאחור, והדיג'ימון התגלגלה על האדמה ונפצעה. "ניאמון!" הילדה מיהרה לאחוז בה בידיה. קדבוראמון התרומם שוב, וראשו חסם את אור הירח. "זאת בת-אדם? מעניין מה הטעם שלה." "עזוב אותן!" קרא גומאמון בכעס וחסם את דרכו של הדיג'ימון. "זוז מהדרך, טיפש קטן, בשם ניאו דווימון!" "דגי מצעד!" צעק השני, ודגים צבעוניים קפצו מהמים והטיחו עצמם בקדבוראמון, שרק העיף אותם משם במכות מזנבו. "בגדת בי!" צעק על גומאמון. "בגדתי במועצה, אבל עכשיו אני אכפר על זה!" השיב זה. "דגי מצעד!" "גומאמון נלחם בשבילנו, אבל הוא עלול להיפגע." חשבה נקו בשעה שהביטה בשניים בעיניה הסגולות. "ניאמון, קומי! קומי!" היא קראה בבהלה אל הדיג'ימונית שלה. זו פקחה למחצה את עיניה. "אני בסדר." והיא התייצבה על רגליה והתנערה. "אנחנו חייבות לעשות משהו כדי לעזור לגומאמון!" אמרה כשראתה את הקרב. "לא, תברחו! אתן חייבות לברוח!" גומאמון זינק מעל זנבו החולף של קדבוראמון. "אנחנו לא יכולות לעזוב אותך!" קראה נקו. "אתן חייבות, אתן התקווה של העולם הדיגיטלי!" עיניו ננעצו בעיניה. "אני בגדתי במועצה ובשומרים שלה, זה מגיע לי." הוא חייך, וצל זנבו של קדבוראמון הופיע מעל ראשו. "גומאמון!" צרחה הילדה כשהדיג'ימון נמחץ תחת הזנב הכבד. "להבי רוח!" צעקה ניאמון. "דיג'ימונית עלובה," אמר קדבוראמון והעביר את מבטו אל נקו. "וילדה עלובה. למה לא ברחתן כשהייתה לכן ההזדמנות? אתן לא יכולות להילחם בי לבד." "אנחנו לא לבד! לנקו יש אותי, ולי יש אותה!" קראה החתולה בהתרסה. השנייה הביטה בה ברעד. קדבוראמון צדק, הן היו לבד. קרבות אחרים חלפו בראשה, קרבות בהן לא עשתה דבר, והבנים נלחמו וניצחו. זה היה כך בקרב נגד קאבוטרימון, ובקרב נגד האיירדראמונים. היא רק עמדה מהצד ונתנה לאחרים להילחם. ניאמון נפגעה בכל הקרבות האלה, היא לא הייתה חזקה מספיק. "נקו! אני חזקה מספיק!" מילותיה של ניאמון בקרב נגד האיירדראמונים צפו ועלו בראשה של הילדה, ובעקבותיהן מילים אחרות: "אל תדכאי אותה, תעודדי אותה!"

 

[רייסטלין מאגר]

המשך:

"רוח מצננת!" צעק קדבוראמון. ניאמון התגלגלה הצידה, נעצה את ציפורניה בקרקע וחשפה את שיניה. היא זינקה והניפה את טפריה הבוהקים. "להבי רוח!" הלהבים התנפצו על לחייו של הדיג'ימון ושום נזק לא נגרם. הוא הצליף בזנבו והפיל את אויבתו הקטנה. "ניאמון!" אמרה נקו בשקט, ולמראה הדיג'ימון המוחץ את החתולה תחת זנבו, ברכיה פקו והיא קרסה. השנייה קמה ברעדה והביטה לאחור. "נקו...אני צריכה את העזרה שלך..." מלמלה מבעד לשיניים קפוצות. "רוח מצננת!" הילדה עצמה את עיניה בחוזקה וסירבה להביט במתרחש. ידה התהדקה סביב הדיג'יכלי. ואז, שמעה קול מוכר. "האמיני בעצמך." היא הייתה שוב בפארק, בכדור-הארץ, עם יוטה. הם דיברו על עתיד העולם, והיא אמרה שגורלו להיחרב. ואז, פתח הנער את פיו ודיבר. הזיכרון היה כל-כך חי, והקול כל-כך אמיתי, עד שנקו הייתה מוכנה להישבע שיוטה באמת לוחש את הדברים האלה באוזנה. "אם תראי עתיד שחור וחסר סיכוי, פשוט תפסיקי להתאמץ. אסור לך לעשות את זה. את צריכה להמשיך ולהמשיך, עד שתגיעי למטרה שלך. אם תתייאשי מההתחלה, לעולם לא תצליחי. אם תביני שגם סיכוי קלוש הוא סיכוי, אז תוכלי לעשות את זה. האמיני בעצמך." "נקו!" צעקה ניאמון, והילדה פקחה את עיניה בפתאומיות. קדבוראמון הצליף בזנבו והעיף את הדיג'ימונית הצידה. "אנחנו צריכות לברוח." מלמלה נקו. "אנחנו צריכות לברוח!" צעקה לעבר השנייה. "מה? נקו, אנחנו חייבות להילחם! זה התפקיד שלנו!" קראה ניאמון, וזינקה מעל זנבו של אויבה. "האמיני בעצמך!" "האמיני בעצמך." נקו נשכה את שפתה התחתונה. "רוח מצננת!" קרא קדבוראמון. "האמיני בעצמך." "זה התפקיד שלנו, אנחנו חייבות להילחם." מלמלה הילדה לעצמה. "אם נברח עכשיו, הוא רק ירדוף אחרינו עד שישיג אותנו. ואם לא, יעשה זאת ניאו דווימון. אם נילחם...אז הוא יראה שאנחנו חזקות, הוא יעזוב אותנו בשקט. אבל...מה אם משהו יקרה לה? אני לא אוכל לחיות עם עצמי..." "האמיני בעצמך." "להבי רוח!" ניאמון תקפה וזינקה לאחור. "אסור לנו לברוח, היא יכולה לעשות את זה, אני יודעת שהיא יכולה. אז למה אני מפחדת?!" "נקו! תעזרי לי!" קראה הדיג'ימונית. "האמיני בעצמך." "אני מאמינה." לחשה נקו לעצמה. "אני מאמינה!" אמרה בשקט. "קדימה, ניאמון! את יכולה לעשות את זה! אני מאמינה!" עיניו של קדבוראמון בהקו בהנאה מרושעת בשעה שהוא פתח שוב את פיו. "רוח מצננת!" קרן של אור כחול בוהק פגעה בניאמון וכיסתה אותה לגמרי. היא הפכה לעמוד של נתונים כחולים שהחלו להסתחרר סביב הדיג'ימונית. "ניאמון, דיג'יגדל ל..." היא החלה מרחפת באוויר, עיניה ופיה נפערו ואור לבן זהר מתוכם. גופה של ניאמון נקרע והותיר מאחוריו גוף עשוי רשת של אור כחול, והנתונים התחברו אליה ויצרו דיג'ימונית חדשה: מתוך מערבולת הנתונים הכחולים התנשאה דיג'ימונית גבוהה בעלת שלושה זנבות, ובקצה כל אחד רעמה כחולה. חצי גופה העליון היה לבן, חזה מכוסה ברצועת בד כחולה, ועל צלעותיה וכתפיה פסים כחולים. לרגליה הכחולות נעלה סנדלים שחורים וגבוהים, שהגיעו כמעט עד הברך. אוזניה היו חתוליות וגדולות, ושיערה כחול, קוצני וקצר. את עיניה כיסתה משקפת אפורה ועל פרקי ידיה ענדה אזיקים גדולים בצבע כחול, שעליהם חרוטות אותיות מוזרות ושחורות. היא קפצה את אגרופיה שחורי הטפרים. "ניאוומון!" "היא...דיג'יגדלה." מלמלה נקו בתדהמה ונעצה את מבטה בדיג'ימונית. "תצטרכי לנסות יותר טוב, חתלתולה! רוח מצננת!" רוח קרה, הנושאת עימה פתיתי שלג מקפיאים, נשבה מפיו. ניאוומון הצליבה את ידיה מול גופה והגנה על עצמה מההתקפה. "קדימה, ניאוומון! אני מאמינה בך!" קראה נקו. מאחורי הדיג'ימונית הופיע חתול שקוף למחצה, עשוי מלהבות כחולות. "רוח החתול הצייד!" החתול זינק קדימה ופגע בקדבוראמון, שלא הספיק לומר מילה והתפוגג מיד. ניאוומון הביטה אל נקו וחייכה, ובמערבולת של נתונים כחולים הפכה שוב לניאמון. "וואו! ראית את זה?" שאלה בהתרגשות. "הצלחת!" אמרה נקו וחיבקה את הדיג'ימונית, שזינקה לעומתה. "הצלחנו." הדגישה האחרונה. "זה היה מרשים." נשמעה לחשה. השתיים הביטו בהפתעה וראו את גומאמון המחייך, שנתונים אדומים עלו מגופו. "גומאמון! אתה פצוע!" הילדה רצה אליו. "זה בסדר, אל תדאגו לי. רק תמצאו את החברים שלכן, ותצילו את העולמות שלנו. אני עשיתי את תפקידי, עכשיו תורכן." מלמל הדיג'ימון. "גומאמון!" קראה כתומת השיער שוב, אבל הדיג'ימון רק עצם את עיניו בחיוך, וראשו החל להתפוגג. נקו צנחה על ברכיה ושלחה את ידה אל מצחו, אך זה התפוגג תחת מגעה והיא חשה בעקצוץ קל כשנתונים אדומים חלפו בין אצבעותיה ועלו לשמי השחר התכולים. דמעות עלו בעיני הילדה. "אני מצטערת, נקו, אבל אין לנו ברירה אלא להמשיך." מלמלה ניאמון. השנייה הזדקפה והביטה לרגע לנקודה בה היה קודם הדיג'ימון הלבן, שהציל את חייה פעמיים במשך יום אחד של היכרות. "את צודקת." לחשה והביטה אל השמיים. "נעשה את זה בשביל גומאמון." וחיוך עלה על פניה למגעה המלטף של רוח הבוקר הקלילה על לחייה.

 

[קורורו]

הגיע הזמן ^^

אוהבת מאוד. ולמרות שאמרת שאתה שונא תגובות כאלה, אין לי משהו אחר לומר

 

[רייסטלין מאגר]

אני לא שונא. כל תגובה זה טוב.

זה פשוט עדיף יותר תגובות בונות, לכל אחד, לא רק לי. ואני שמח שאת אוהבת בכל מקרה. ניאוומון מגניבה.

 

[Apikachu L]

אחד הפרקים החביבים עלי.

נקו שולטת. אני רוצה לצייר ואתה. תוכל לתת לי תיאור מפורט שלה?

 

[Apikachu L]

אהבתי את הקצב של העלילה.

אבל התקדמת בזמן טיפטיפה מהר מידי. ניראה לי היית צריך לפרט קצת על הקטע של האוכל, ואיך זה שקאדובארמון לא ראה אותן, אבל גומאמון שהיה לידן ראה אותו? זה קצת מסובך לי.

 

[רייסטלין מאגר]

תודה על שעשית תגובה מפורטת רק כי

שנינו התלוננו על זה קודם. אמ...בקשר לקאדבוראמון, זה היה לילה והכל היה חשוך, ונקו וניאמון לא היו ליד החוף אלא קצת יותר רחוקות. או שלא הבנתי אותך... בכל-אופן, גם אני אוהב את נקו. היא אוקא מגניבה.

 

[Apikachu L]

אז תן לי תיאור שלה

אני אוצה לצייר אותה. פשוט חייבת. תן תיאור...נו...!