המערכת בלונדון רכבתית בעיקרה, טכנית יש פקחים באוטובוסים אבל מעולם לא ראיתי אותם והאמת - זה כסף קטן לעומת המערכת הרכבתית שלא ברור למה ישקיעו כוח אדם באכיפת אוטובוסים. בינואר 2020, לפני הוירוס, החליטו לבטל את העלייה מהדלתות האחוריות (דבר שהותר באחת הקדנציות של ליווינגסטון כשהוא הביא מפרקיות לעיר, ניסוי כושל בגלל שלא התאימו למקטעי הכביש הקצרים במערכות הסיבוביות). כתוצאה חייבים לעבור מול הנהג בעלייה לאוטובוס וזה מקשה על עלייה ללא תשלום.
יש כל מני תוכניות דוקומנטרי על התחתית ויש גם על התחום הזה, אף שמעולם לא נתקלתי בזה באוטובוסים:
שימו לב שבתפיסה הראשונה הנוסעים מקבלים אזהרה, קנסות ותביעות זה רק כשהעניין נהיה שיטתי.
ברשתות המסילתיות המצב שונה.
בתחתית יש ולידטורים בכל התחנות וחייבים לעבור דרכם. במקרה של בעיה - השומר בקו השערים יעזור לנוסעים להגיע למכונת התשלום. הבעיה הנפוצה ביותר היא נוסעים ש"מניחים" שתחנות נמצאות באזור הלא נכון. כתושב הייגייט בעבר - אזור 3 - היה מאד נפוץ שנוסעים עם כרטיסים תקופתיים לאזורים 1-2 ניסו לצאת וסירבו בוולידטור. בתשלום בכרטיס אשראי זו לא בעיה, בכרטיסים חודשיים ומעלה על אויסטר - הפתרון הוא להטעין קרדיט בנוסף לכרטיס תקופתי כך שבמקרים כאלו ישלימו את הנסיעה לאזור הנכון בפאונד או שניים. יש תחנות תחתית שאפשר לעבור מהן לרציפים של הרכבת הארצית בלי לעבור ולידטור, שם צריך לתקף במתקף ורוד על עמדה נמוכה.
במערכות מסילתיות אחרות כמו הרכבת הארצית, ה DLR, האוברגראונד - יש עירוב של תחנות פתוחות ותחנות עם שערי ולידטורים. ברכבת הארצית יש מרחק גדול מספיק של קילומטר וחצי או יותר בין התחנה האחרונה לפני תחנות הטרמינל של מרכז העיר שגורם לכך שלנוסעים למרכז אין ברירה אלא לרדת בתחנות הטרמינל - שבהן יש ויש ולידטורים. גם אם אפשר לגנוב איזו נסיעה פרברית (ברכבת הארצית השומר מתפקד גם כפקח, אך יותר ויותר מפעילות רוצות רכבות ללא שומר שתפקידו כולל גם פיקוח על הדלתות וסיוע לנוסעים עם מוגבלויות) - נוסע למרכז לונדון יעבור דרך הולידטורים. ב DLR יש שתי תחנות טרמינל במרכז העיר, באוברגראונד שהיא מערכת סיבובית יותר - יש תחנות ראשיות יותר שהן יעדים או נקודות החלפה ובהן יש ולידטורים. אפילו ברק"ל של קרוידן שהיא מערכת פתוחה ברובה - יש ולידטורים בווימבלדון.
זה לא שלא מנסים וזה לא תמיד השכבות שהייתם מצפים. לפני כמה שנים דירקטור בחברת השקעות גדולה בסיטי עלה לכותרות כי הוא נמנע באופן שיטתי מתשלום לרכבת הארצית. למיטב זיכרוני הוא השתמש בנקודת מעבר מהארצית לתחתית שבה תיקף את האויסטר לשלם על נסיעה עירונית קצרה במקום שישלם נסיעה בינעירונית ברכבת הארצית ממקום מגוריו באחד המחוזות הסמוכים לעיר. המקבילה היא אם נוסע מקיסריה או עומר היה מתקף רק נסיעה בקו האדום.
A London hedge fund manager who regularly travelled to work without buying a train ticket is banned from working in the financial services industry.
www.google.co.uk
ערך עבור כסף וצרכנות נבונה הם ערכי צרכנות מערביים חשובים והוא הגדיל וכלל בהם מרמה ואי תשלום נסיעות ברכבת הארצית למרות שהיה על משכורת של מעל מיליון פאונד בשנה (בבריטניה נוקבים בשכר שנתי).
בתוכניות דוקומנטרי על התחתית יש מצבים של מעקב אחרי נוסעים שהנסיעות או דפוסי הנסיעה שלהם לא הגיוניים בלו ולידציות בין המערכת הפתוחה לסגורה או שהם משתמשים בכרטיסי הנחה שלא שייכים להם אלא לקרובים עם פרופיל הנחה (נוער, נכים, אזרח ותיק) במקרים כאלו לא מדובר בתפיסה מקרית אלא בהצלבה של טלוויזיה במעגל סגור מול הכרטיס החשוד והכרת דפוס הנסיעה של הנוסע החשוד ברמאות לפני שאכן פונים לנוסע.
לפני שבוע שכחתי בטעות לתקף את אשראי המגע בנסיעת DLR. לא עשו לי כלום. אחרי הטעות תיקפתי בולידטורים בכניסה לקו האליזבת' וביציאה מהקו המרכזי. במונחים הפנימיים של TFL מצב כזה נקרא Unresolved Journey ונראה שעם ולידציה בהחלפה מהמערכת הם מצאו דרך לפתור את הטעות התמה שלי, טעות שהיא כנראה מאד נפוצה אצל מי שרגילים בעיקר לתחתית.