מחובטת ומתייסרת

[Arfilit]

מחובטת ומתייסרת

ושוב ענייני עבודה ואמהות: אני מגיעה הביתה כל יום בחמש. לר רואה בזמן הקרוב אופציה לשינוי של זה. המודל שאני מכירה מהבית שלי - הוא של אמא שחוזרת לכל המאוחר בשתיים. אמא שלי היתה מורה - אז היה לנו קל. והחיבוט - אני יודעת שהזמנים השתנו, ואני יודעת שהרבה אמהות עובדות כמוני, אבל זה לא מרגיע אותי. לא אכפת לי איך אני ביחס לאמהות אחרות. אני מוטרדת מן השאלה שמא אני פוגעת בבת שלי בכך שאני נוכחת בחייה מעט מדי. כרגע היא מאוד קשורה אליי. למעשה - אני האדם שהיא הכי קשורה אליו כרגע - למרות שהיא מבלה הרבה יותר זמן ביום מן המטפלת. אבל בלונג-רן - אני פשוט לא יודעת. דעתכן?

 

[yaelia]

גם אני גדלתי עם אמא מורה

שמגיעה הביתה בצהריים, ועם אבא שהיה נשאר אתי בבית כשהייתי חולה. בסופו של דבר, אני לא חושבת שזה שינה במשהו לעומת חברה שלי שאבא שלה בילה שעות על שעות בעבודה תובענית ואמא שלמדה לתואר שני תוך כדי גידול הילדים. מה שאני מנסה לומר הוא, שהתכנים שתעניקי בזמן שאת נמצאת איתה והאהבה שהיא מקבלת רק ממך, פלוס, הדוגמה האישית האמביציוזית/ אינטלקטואלית/ פמיניסטית (סליחה אם אני מדברת במילים כאלה גדולות), שווים לאין ערוך לזמן פרופר שאת מבלה איתה במשך היום (או לכל זמן שהיית מבלה איתה יותר). אלא כמובן אם זה מפריע לך ואת חושבת שאת רוצה יותר זמן איתה, אז הסיפור שונה לגמרי.

 

[dorlim]

כמוני כמוך...

המדול בבית היה אמא שמחכה לנו עם ארוחת צהרים מוכנה ואילו אני אמא עובדת על כל המשתמע מכך. לדעתי, אם משקיעים בילדים את הזמן כזמן איכות הם לא יפגעו. ולמעשה מי שנפגע זה אנחנו - אצלנו לדוגמא זה מתבטא בלילות לבנים :-\ , אצלך בייסורים ואני בטוחה שיש עוד דוגמאות....

 

[mykuki]

../images/Emo24.gif מאוד מבינה אותך! רק אתמול ו

גם היום קיטרתי על זה כאן. אתמול השארתי בת שלי בבית עם מטפלת ולא שלחתי אותה לגן כי היא היתה עם חום בבוקר. ואני - הלכתי לעבודה, כי יש לחץ ואני צריכה לעשות עבודה דחופה! הרגשתי המון רגשות אשם וגם בחזרה הביתה קניתי למתוקה שלי ספרים שהיא כל כך אוהבת אותם. אז ישבתי איתה בבית וקראנו... מה שאני רוצה להגיד שאני מבינה אותך. ורוצה להרגיע - את לא מזיקה לבת שלך (אלא אם כן את לא מרוצה מהיחס של מהמטפלת...).להיפך - כך היא לומדת את החיים, לצערינו... והיא תפגוש אותך יותר בשימחה ותתגעגע אליך יותר. את הזמן שאת בבית תקדישי רק לה ולא לסידורים ונקיונות. אני חשבתי שמטפלת לא מפתחת את בת שלי והשתדלתי בעצמי. וגם נותנת לה הרבה נשיקות וחיבוקים, ידיים (בת 1.3) - פיצוי על שעות שהיא בגן. לא יודעת מה עוד להוסיף כי אני באותו מצב ועם הזמן געגועים מתחזקים!

 

[lulyK]

אני גדלתי עם מודל הפוך.

ילדת מפתח שמחממת שניצלים והולכת עם אחיה הקטן לבורגר ראנץ' (ביומיים שסבא וסבתא לא התייצבו להיות איתנו). לצערי, המקרה הפרטי שלי לא ינחם אותך

. גדלתי עם תחושה חזקה מאד של אמא חסרה וסבלתי המון מגעגועים יומיומיים אליה, גם בגילאי הטיפשעשרה. הקשר ביננו היה טוב לאורך כל השנים והיא מאד דומיננטית בחיים שלי.

 

[שִירָה]

גם אני גדלתי עם מודל כמו שלך, לוליק

והתחושות שלי היו דומות. עד היום - אני פחות אוהבת את הימים ראשון ורביעי, כי בימים האלו, אמא שלי חזרה מאוחר יותר בדרך-כלל...

ובכל זאת - כמוך - גם לי יש קשר מאד טוב עם אמא שלי, ואנחנו מאד קרובות.

 

[lulyK]

שתינו מהסוג עם הבור ללא תחתית../images/Emo13.gif

 

[עמית@]

קשה, אני איתך.

אם תמר לא היתה עם יוסי אחרה"צ לא הייתי עומדת בזה, ככה אני יודעת שיש לה איתה את אחד ההורים, ברור שהיא צריכה גם אותי אבל זה כרגע הרע במיעוטו, פוגעת בבת שלך? ק/ה לי לנסח את מה שאני רוצה להגיד אז אני פשוט אגיד את זה, כן בוודאי שיש פגיעה מסויימת כי האידיאלי עבורה הוא אמא נוכחת, מצד שני, אני גדלתי עם אמא נוכחת ואבוי לי. זה יותר שאלה של מה עושים עם הזמן, שאלה של גישה ושל קשר, ופחות עניין של זמן פרופר.

 

[משוש30]

אני עם השעות שלי לא מוסמכת לענות

אבל אני גדלתי בעיקר עם סבתא שני ההורים שלי עבדו עד מאוחר. אני בקשר מצויין איתם ואני לא מרגישה שנפגעתי מזה יותר מדי (אם כי זכור לי רגע בו הלכתי לאמא שלי שלמדה בדיוק למבחן הסבה והיא גילתה אצלי כינים ואני כל כך שמחתי כי חשבתי שזה אומר שהיא תבוא הביתה מה שלא קרה. אם זה מרגיע אותך אני חושבת שזה היה סביב תשע בערב).

 

[מעיןבר]

5 בערב זה מצויין לדעתי

יכול להיות הרבה יותר גרוע. אדוה מהראושנים להגיע לגן ומהאחרונים שהולכים אבל לרוב אחה"צ מוקדש כולו לה (בין אם בבית או מחוצה לו). אבל מוקדש אין פירושו שאני עושה איתה דברים 100% מהזמן אלא פשוט אני שם בשבילה. הייתי ילדת מפתח מגיל חמש וקצת ומעולם לא הרגשתי שאמא חסרה לי, כי אמא שלי הגיעה בסביבות 5 הביתה וזה היה הזמן איתנו ולא בהכרח רק בבילוי משותף, אלא היא פשוט היתה שם. כשהייתי קצת יותר מבוגרת (טיפשעשרה) אבא שלי היה בבית ורק אז פתאום היה אוכל חם לצהריים בבית (ואני מדברת על כיתה ח') וגם אמא שלי עברה למשרה חלקית יותר. אישית דווקא היה בזה משהו קצת מבאס כי אהבתי את הזמן להיות עצמאית ולבד בבית. כנראה שלא הכל נגזר מכמה אנחנו בבית, אפילו לא ממה שאנחנו עושים עם הילדים, יש גם משהו שקשור באופי של הילד. אני עד היום בקשר מצויין עם אמא שלי ודווקא זוכרת בחיבה את השעות האלה לבד. אם האפונה כ"כ קשורה אלייך למרות שאת מרבית זמנה היא מעבירה עם מישהו אחר, כנראה שאת בכל זאת עושה משהו נכון

 

[rona25]

אין לך לדעתי על מה להתייסר

אנחנו גדלנו עם מטפלות - אמא שלי עבדה בבנק בימים שהיה נהוג 6 (!!) ימי עבודה במשק מתוכם יומיים בשבוע מפוצל לערב זכור לי שהיינו בגנים עד 16:00 ואחה"צ כשהיא היתה עובדת פעמיים בשסבוע עם מטפלות ואבא שהיה מגיע גם הוא מוקדם, מקלח אותנו ולוקח אותנו לבקר את אמא בבנק, בעבודה עד היום יש לי ריח של העטים שלה וזכרונות ממשחקי מחבואים בחדרי הכספות של הבנק... אמא שלי היא אישה נהדרת וחמה ולא זכור לי ממנה מחסור ריגשי, אני חושבת שהיא שימשה לי דוגמא ומופת לאישה משכילה, שעובדת קשה בעבודה שהיא אוהבת משהו שעד היום אני מוקריה ומשתדלת להשתמש בדוגמא שהיא נתנה לי בקיצור את בעצמך אומרת שהיא קשורה אלייך מאוד, ואת חלילה וחס לא פוגעת בה, אם את מסופקת בעבודה שלך את מגיעה אליה שלמה ומעניקה לה תשומת לב אחרי געגועים של שעות אגב - לי יש אחות מורה שמגיעה בשעה 13:30 כל יום לילדים, ואין ממורמרת ממנה, מהעבודה מהמשכורת ותאמיני לי שהיא לא מסופקת בעבודה שלה וזה מקרין מאוד על הילדים שלה ועל היחס אליהם בשעות "הרבות" שהיא איתם

 

[rona25]

ועוד משהו שנכרתי בו

תחשבי על כל הילדים בקיבוצים שגדלו בבית הילדים מגיל 0 (כמו בעלי) שם זה היה חתיכת מחסור, לא רק שלא ישנו בבית עם ההורים ראו רותם ל 3 שעות ביום, וסופי שבוע הם גם ישנו בבית ילדים ועדיין רובם שומרים על קשר טוב עם ההורים, ואכן יש כאלו שחוו מחסור ריגשי מן הסתם, אבל זה כאין וכאפס לעומת הייסורים שאת מייסרת את עצמך לשווא

 

[sipor]

נו ו...

מה ההתלבטות ? האם להפסיק לעבוד? או משהו אחר<? תיארת מצב, אבל לא הבנתי למה ההתלבטות תוביל. אם יש אפשרות לשינוי מצב, אז קדימה, ברור שעדיף שאמא תהיה איתה כמה שיותר, אם אין .. אז מה נשאר לעשות, לקוות שכן היא מקבלת מספיק אמא ולתת את כל שאפשר - לא?

 

[Arfilit]

ברור שיש אפשרות

קיימת אפשרות לרדת ברמת החיים, לעבוד בעבודה שאינה בתחום המקצועי שלי או בעבודה פחות מספקת בתחום המקצועי שלי - ולהיות יותר בבית. מספיק התלבטות בעינייך?

 

[sipor]

סליחה !

זאת התלבטות? את מוכנה לרדת ברמת החיים? לעסוק במשהו שלא מעניין אותך? ולא בתחום המקצועי שלך ? מה איתך ? לדעתי, את חשובה לא פחות מהבת שלך , זאת דעתי האישית, ומה שכתבתי לא נאמר בזלזול, אלא בהנחה שבחרת לעסוק במשהו שמעניין אותך ומביא טעם לחיים שלך, כלכלה יותר טובה לבת שלך וגם אושר לחיים שלך, וכל אלה בטוח מתבטאים בך ובמה שאת נותנת. ונראה... משהו פה תכתוב לך שיש נזק ועדיף להיות בבית, אז תוותרי על הכל? נראה לי שזאת עדין החלטה רק שלך..

 

[Arfilit]

בודאי שאני שוקלת לרדת ברמת החיים

ירידה ברמת החיים אינה נשמעת כמו משהו גס בעיני. זו אופציה לחלוטין מקובלת. אני לא מדברת על לעבור אל מתחת לקו העוני - אלא לרדת לרמת חיים שהיא עדיין מתקבלת על הדעת מבחינתי. לגבי הענין - זו התלבטות גדולה בעיני. כי גם גידול הילדים הוא משהו שלקחתי על עצמי באהבה וברצון. אני לא עושה את זה רק עבו הילדים אלא גם עבורי- כי זו הבחירה שלי. אני אוהבת לבלות עם הבת שלי. אני מרגישה שאני עושה משהו גדול בגידול ובחינוך שלה. כך שאני לא רואה את זה כביטול עצמי בפניה, אלא כבחירה בין שני חלקים שמרכיבים אותי כאדם. ועוד נוסף לזה האלמנט של הדאגה לשלומה ולגידולה הנכון.

 

[cookie1]

אין ספק שהיא תצא דפוקה ../images/Emo3.gif

תראי יקירתי - רוב האמהות חוזרות בשעה 16:00, וגם אלו שלא עובדות (אני), אוספות את הילד בשעה זו, כך שמדובר בהבדל של שעה סה"כ בינך לבינן. היי שקטה ובטוחה באמהותך המלבבת

 

[cookie1]

ודרך אגב, אפונה דפוקה זה טעים

כמעט כמו זיתים דפוקים

 

[שִירָה]

אבל כמו שאמרה ערפילית

שה לא כל כך רלוונטי מה קורה אצל שאר האימהות... אולי הילדים של כולנו ייפגעו? :-\

 

[cookie1]

אולי