מחובטת ומתייסרת

[tookish]

תראי....../images/Emo22.gif

נראה לי שקצת נסחפת עם הפוגעת בה... את אוהבת אותה הכי בעולם והיא יודעת את זה , השעות האלו (גם אם הן מועטות יחסית) הן סביר להניח מאוד איכותיות ומרוכזות כי את כולך איתה והיא יודעת אתזה . אל תשכחי שיש לך גם את סופי השבוע שאתם כולכם ביחד וזה ממש זמן איכות מרוכז . ואולי תשימי איזו תמונה של האפנונית הריחנית שלך שלא ראינו כבר הרבה זמן....

 

[Arfilit]

לבקשת הקהל...

 

[Arfilit]

וגם....

 

[Arfilit]

אוי אוי אוי - סליחה מנהלות - סליחה!

שכחתי שאסור! בחיי - אני בד"כ מאוד מאוד ממושמעת -פשוט ביקשו ושכחתי באיזה פורום אני. לא יקרה שוב.

 

[מעיןבר]

לא נורא (-:

היא מתוקה להפליא

 

[מאז]

וואווווו

היא מדהימה! התמונות שאני זוכרת הן תמונות רציניות כאלו עם תספורת "מסע בין כוכבים" (שגם הן היו מדהימות, אבל מאוד שונות) מתי היא הספיקה לגדול ככה? (אגב, לחתן יפיוף וגברי- שלחי מסר)

 

[Arfilit]

אוווו... מאז תספורת ד"ר ספוק

זרמו מים רבים בברזים... ולגבי חתנים - אני מתקשה לבחור - אני מוקפת בחתנים פוטנציאליים שווים לרוב. כרגע נדמה לי שלבה נתון רק לאחד מהם (או לאחיו הגדול - אני עוד לא בטוחה).

 

[1איתן ולהב שלנו]

../images/Emo6.gifשמחה לקרא

אבל מזכירה שהעסקה כוללת אותי בתור חותנת

 

[Arfilit]

ידעתי שתדעי

שזה אתם...

 

[מאז]

"אני" מתקשה לבחור??

יא פולניה!

 

[Arfilit]

אבל איזנתי!!!!

אמרתי ש"לבה" נתון לאחד....

 

[tookish]

תגידי......./images/Emo2.gif

איך את מתאפקת לא לאכול אותה כל היום ..... היא פשוט האפונה הכי מתוקה ויפיפה שראיתי

 

[עמית@]

אני בשוק! מה זה הגודל הזה??

אפונה משגעת.

 

[lulyK]

מה זה? כבר בכלל לא אפונה!

היא נסיכה קסומה! (ערפילית, רציתי רק להוסיף למה שכתבתי ולספר לך שתחושת החוסר שלי היא *למרות* שאמא שלי התפטרה כשאחי הקטן נולד והיתה עם שנינו שנה וחצי בבית. אני לא יודעת מה היא היתה יכולה לעשות אחרת. נדמה לי שגם אם היא היתה איתי 24 שעות, עדיין הייתי רוצה יותר

)

 

[מאיה ורוני]

וואו! (וזו היתה תגובתי הורבלית)

היא פשוט מדהימה האפונה שלך! איך שהיא גדלה! ורציתי לאמר לך , כמי שגדלה עם הורים עובדים עד חמש וחצי יום יום, היו קשיים והיום אני מבינה כמה התייסרה אמא שלי בכל פעם שהייתי מטיחה בה בנאיביות שאני מסכנה כי אמא שלא מחכה לי בבית (עם אכזרי ואמיתי, הילדים) ואני זוכרת את הימים שכן היתה בבית כשהייתה/ הייתי חולה או בימי שישי , כשכן היו ארוחות חמות ושמחתי כל כך. אבל למרות הכל, אני לא מרגישה שום חסך היום. אני אוהבת את אמא שלי, קשורה אליה מאד מאד, ויודעת שלו רק היתה יכולה, היתה מבלה איתנו כל שעה . אני גם בטוחה שילד שאוהבים אותו -מרגיש, ז"א גם שלוש השעות ביום וסופי השבוע שאת מבלה עם אלה בודאי תורמים לה לתחושת הבטחון שבסופו של דבר את אמא שלה שאוהבת אותה הכי בעולם. אמרו לי פעם שילדים, אפילו תינוקות, מרגישים שאוהבים אותם , אני מאמינה בזה בכל ליבי. כל עוד את יכולה, ויש לך רק את אלה, המשיכי בחייך, ואל תייסרי את עצמך יותר מדי. זו דעתי.

 

[שִירָה]

מבינה אותך כל כך...

אני חוזרת קצת לפני 16:00 - (נכון ש-15:45 נשמע הרבה יותר טוב?

) - ואני מרגישה בדיוק כמוך - שאני לא נמצאת מספיק עם בנימין. אני בהחלט חושבת שלבנימין היה טוב יותר אם הייתי חוזרת מוקדם יותר...

אגב, את לא יכולה להתחיל לעבוד מוקדם יותר (בסביבות 7:00), וכך לחזור מוקדם יותר הביתה?

 

[אמא של אחת וחצי]

לא כל כך מאמינה ב"זמן איכות"

אבל נראה לי שאם את חוזרת בחמש יש לכן גם "זמן כמות". הרי ממש בעיוד שנה היא תלך לגן ותהיה כמו רוב הילדים עד השעה 16:00, כך שעוד שעה לא תשנה הרבה. יש לכן לפחות 4 שעות עד שהיא הולכת לישון וזה המון אם מנצלים אותן ל"ביחד" ואז אין ייסורי מצפון. כמו שכבר נכתב כאן - יש אמהות שחוזרות הביתה ב-13:00 ולא תורמות הרבה לילד שלהן כי אינן מסוגלות או אינן מודעות. ולסיום: אם היית כותבת שאת חוזרת כל יום הביתה ב-20:00 - זו היתה סיבה לחיבוטים, אבל זה לא המקרה. המשיכי לגדל את האפונית בהנאה ובלי ייסורי מצפון

 

[אביטלתל]

מבינה אותך לחלוטין

אני עבדתי במשך חצי שנה עד בערך 3-3.5 ואז נסעתי לאסוף את איילה וזה היה קשה לי כשביקשו שאני אחזור למשרה מלאה (שזה אומר לעבוד עד 5 לפחות) החלטתי שזה לא מתאים לי והתפטרתי כשבפועל הרעיון לעזוב התבשל במשך הרבה זמן, בעצם מהיום שחזרתי לעבודה בעבודה (בלי ידיעתם) פשוט עשו לי טובה והכריחו אותי להחליט ולבצע אני לא חושבת שיש דרך אחת לגדל ילדים ולהיות אמא כל משפחה צריכה למצוא את האיזון שלה מה שמתאים לי ומה שמטריד אותי, שונה ממה שעובר על אמא אחרת אני מאוד מבינה את ההתחבטות שלך

 

[boringvered]

מצבנו זהה

אבל - אני גם מנסה לחשוב ... אני לא יודעת איך את, אבל אני מודעת שחלק חשוב מהרוגע הנפשי שלי היא שביעות רצון מקצועית... וזה לא אומר שאני אוהבת את ביתי פחות, אבל אני חושבת שהייתי מרגישה תסכול ואומללות על היותי בבית, או על התפשרות מקצועית... אני גם חושבת שדברים כאלו עוברים לילדה. אומללות של הורה, דמות מרכזית בחיי הילד בעיני גם משליכה. בכיוון הפוך, מישהי שמרגישה אומללה מהריחוק מהילדה ומרגישה פחות צורך בהתמסרות מקצועית אולי עושה עוול לילד מעצם העובדה שהיא עובדת למרות שהייתה מעדיפה להיות עם הילדה. אז אולי את צריכה לשאול את עצמך אם הילדה באמת באמת סובלת ומה באמת נחסך ממנה? ואם היית יכולה להסתדר עם פחות שעות עבודה - או האם תתפשרי על משהו אחר והאם היית יכולה להיות שלמה עם זה? אני חושבת שאת עובדת רמה סבירה של שעות - יותר מכך ביום כבר היה מוגזם. מצב אופטימלי היה היכולת לשלב הורות עם עבודה אהובה, אבל מעט מאוד זוכים לכך. וכמו שציינתי, האושר שלך חשוב מאוד לילדה שלך - וחלק חשוב מהאושר הזה בעיני הוא המיצוי העצמי שלך. לפחות זו דעתי האישית.

 

[galiaS]

זה הדבר שגם אותי הכי מטריד בעולם

אני יכולה רק להגיד איך אני רואה את זה כרגע. ברור שנטע ואבא שלה הם מרכז החיים שלי. אבל גם לעבודה שלי יש מקום חשוב בחיי. אני חושבת שיהיה לי מאד קשה לא לעבוד, או לא לעבוד בעבודה שאני אוהבת (לעבוד עד 13:00 זה גם לא ריאלי בסוג העבודות שאני אוהבת). ברור לי שנטע משלמת מחיר על זה שהיא עם מטפלת עד 16:30 ולא איתי. ובכל זאת, אני מאמינה שהרווח שלה בלגדול עם אמא מסופקת הוא גבוה מהמחיר שהיא משלמת. שאלתי את עצמי מיליון פעמים אם היתי "אמא טובה יותר" אם היתי עם נטע בבית ואני חושבת שלא. לא נראה לי הגיוני שאפשר להיות "אמא טובה יותר" ע"י התכחשות למי שאתה. אני גדלתי בבית של שני הורים עובדים שהיו תמיד מאד מעורבים בחיי ועד היום אני מאד קרובה אליהם. תמיד היתי מאד גאה באמא שלי ובמה שהיא עושה.