מחובטת ומתייסרת

[מאז]

לא לגמרי ברור לי למה את זקוקה

לעצות מעשיות להזדהות (יש כאן בשפע) לסיפורי ילדות שלנו (יכולה להוסיף משלי, אם תרצי) להרגעה (הרי כולנו לא יודעות מה המשמעות לטווח הארוך). שתי סנט שלי: מסוף השאלה שלך השתמע כאילו את חוששת שלא תהיי מספיק משמעותית בחיי הבת שלך (את מודדת אל מול המטפלת): בעניין הזה האינטואיציה שלי מאוד חזקה, והיא שצריך להיות מצב מאוד קיצוני כדי שהאמא לא תהיה הדמות המשמעותית ביותר בחיי הילד שלה, בטח לא מצב של הקדשת 4 במקום 8 שעות ביום לילד. (זה מרגיע מצד אחד, ומצד שני זה מחייב לפתוח תוכנית חיסכון בשביל השרינק כבר עכשיו). ודבר שני: לפעמם אני רואה הורים שמבלים לטעמם פחות מדי זמן עם הילדים, ואז מנסים "לפצות" אותם. אך בעיני הפיצוי הזה, שאולי משקיט את מצפונם, גורם לילדים המון נזק (אולי יותר מאשר עצם ההעדרות הרבה), נותן להם תחושה שהעולם סובב סביבם ושחייבים להם משהו. הורים שקונים המון מתנות לילדים וכד'. ברור לי שאת לא כזאת, אבל אני חושבת שכולנו עלולות לגלוש במדרון הזה, וכדאי להיות מודעים למה רגשות אשמה עושים לנו.

 

[mummy]

אני ויתרתי על המבט קדימה ללונג ראן

ונראה לי שבהתלבטות הספציפית הזו, של עבודה ואמהות, זה כלל ראשון במעלה. עזבי אותך עכשיו מהנסיונות לדעת מה יהיה בלונג ראן. אף אחת מאיתנו לא יודעת. ולא יכולה לדעת. תחשבי על כאן ועכשיו. ותעשי בכל יום מחדש את החישוב שלך - מה עומד מול מה, עם מה את מרגישה יותר נכון. עכשיו את חוזרת בחמש, ו"למרות" זאת, עכשיו האפונה קשורה אליך מאד. את אוהבת אותה ואת גם אוהבת את העבודה שלך (לא שאפשר להעמיד אותם אחד על יד השניה ככה). אם יבוא היום שתרגישי שמשהו משתנה, שקשה לך עם השעות האלו, או שהאפונה מתרחקת ממך, או שבא לך תמהיל אחר - אז תעשי ותשני. תסמכי על עצמך שתהיי מספיק רגישה וקשובה לצרכים שלה ולצרכים שלך, ושתשימי לב בזמן. כאן צריך לשים את הדגש ולכאן צריך להפנות את המאמצים לדעתי. אמא שעושה את זה, היא אמא טובה, שלא פוגעת בבת שלה. כל השאר זה סמנטיקה...

 

[בלינקה]

מבינה אותך לגמרי

אין לי המלצות או תובנות מיוחדות. אני כן חושבת שאין לך, או לאף אחד אחר, דרך לדעת מה יקרה בעתיד כתוצאה מהתנהגות שלנו. את מבלה עם האפונה (המקסימה, אולי תבואו לבקר?) ככל שאת יכולה, ולא ממש מעט זמן. את הדמות הכי משמעותית בחייה, ואת נותנת לה את הטוב ביותר שאת יכולה כרגע. כרגע לא נראה שרע לה. זה הכי טוב שאפשר להגיע אליו בנתונים הקיימים. לדעתי.

 

[שרון של לוטן]

אני רוצה להראות לך פן נוסף בעניין:

לפי דעתי, רוב האמהות מרגישות שהן לא נמצאות זמן מספיק עם ילדיהן. זה משהו מובנה בלהיות אמא. חלקן צודקות, אבל אצל הרוב זה משולל כל בסיס. יכול להיות שאני האלופה ברגשות אשם בנושא זה, אבל אני חייבת לספר לך מה שקרה לי היום: קמתי בבוקר והתלבטתי ביני לבין עצמי אם זו אכזריות נוראית לשלוח את לוטן למשפחתון גם ביום שישי, ואולי אני לא אהיה אמא כזו רעה ואשאיר אותה איתי, אפילו אם לא אספיק כלום כך. יסרתי את עצמי ויסרתי ואז פתאום נזכרתי: רגע! היא היתה איתי בבית כל השבוע! שלשום היה היום הראשון שלה בגן לאחר שבוע וחצי בבית עם אמא! אז גם אחרי יומיים במשפחתון, כל הימים שביליתי איתה נשכחו כלא היו והרגשתי אמא מזניחה ומרושעת. לוטן הלכה היום לגן (בסך הכל לשעתיים, על זה היה כל מסע היסורים) וחזרה מאושרת לאחר שפרקה קצת מרץ, והלכה לישון. בקיצור, האפונינה שלך נראית ונשמעת ילדה מאושרת עד מאוד. מהכרותי איתך, אני בטוחה שאת עושה את המיטב עבורה. נ.ב. - מתי היא הפכה להיות בלונדינית? איזו יפיפיה! התעלפתי.

 

[ה ו ב י ט]

זה בדיוק הקושי שלי, עכשיו כשאני

מחפשת עבודה. בכל המישרות דורשים משרה מלאה שזה עד 17:00, כלומר להגיע הביתה בסביבות 18:00 (עד שיוצאים, פקקים, מרחק מהבית) ועוד לא דיברנו על הציפייה להשקיע שעות נוספות. אגב, רוב המישרות האלה הן ממש סתמיות מבינת העיסוק והתכנים כך שלא מדובר על עבודה עם סיפוק או הגשמה עצמית (בגלל שבתחומים שלי מאוד קשה למצוא עבודה אם אין לך ניסיון. בעצם ככה זה ברוב התחומים...). ואז מה יוצא? להגיע ב-18:00 וב-19:30-20:00 היא כבר הולכת לישון. זה נותן בערך שעתיים ביום להיות איתה. זה ממש נשמע לי מופרך, הזוי, מה שתרצו

ומצד שני ברור שהחזרה לשוק העבודה תצטרך לקרות. אין לי ממש תשובות. בעצם יותר שפכתי מאשר עזרתי לך

for what it's worth - לדעתי משרה שבה את חוזרת ב-16:00 היא שווה ביותר לאור מה שהולך בחוץ, כך שאת יכולה להיות שמחה בה. ולגבי רגשות האשם, זה מגיע יחד הם האימהות, לא?

 

[sharonmx]

נשמע מוכר...

אני גדלתי בהית עם אמא שעברה כל יום עד 4 והיתה לנו מטפלת צמודה. אני לא זוכרת את זה כחוויה כל כך רעה.... בסופי שבוע בילינו כל הזמן ביחד, וכל יום אכלנו ארוחת ערב ביחד. אמא שלי היא לא ממש בן אדם חם במיוחד כך שהקשר איתה לא נראה לי שמושפע ממספר השעות שבילינו ביחד. אם כבר, דוקא בשנים ההן הקשר היה הרבה יותר צמוד. אני מגיעה כל יום לקחת את הפיצקית ב 4:30 ואנחנו מבלות לנו ביחד עד השינה (7:30. זה לא הרבה, אבל בזמן הזה אני 95% איתה (טוב, לפעמים צריך לבשל משהו וכו'...). היא קשורה אלי אבל היא גם הולכת בשמחה לגן, ולא קשה לי עם זה בכלל- למרות שחשבתי שיהיה הקשה. הבוטום ליין שלי- אני חושבת שבהחלט יש זמן איכות, אבל זה לא משהו שאפשר להקצין אותו- חצי שעה מרוכזת לא תפצה על שבוע של חסר. אני לא מתכוונת לוותר על העבודה שלי בגלל זה, לא בגלל הכסף, אלא בגלל שאני חייבת לעשות עם עצמי משהו שמענין אותי וזה מה שיש לי כרגע. כשאני איתה הרבה זמן ביחד-לפעמים קצת משעמם לי (מותר להגיד כאלה דברים בקול?). תעשי מה שעושה לך טוב בלב. רגשי מצפון "פולניים" תמיד יהיו לנו...

 

[cookie1]

אני באמת מאמינה שזה טוב ליובל להיות

בגן עד 16:00. יש לי אפשרות לאסוף אותו ב13:00 ואני בפירוש בוחרת לא לעשות כך. למה ? כי אני חושבת שאם הוא יהיה בבית משעה מוקדמת יותר, גם אני אשתגע ובעקבות כך גם הוא. אני מאמינה שהוא מקבל בגן המון, ובהחלט נחשף לדברים שהוא לא היה נחשף אליהם אם היה מבלה בבית. כשאני באה לאסוף אותו אני מקבלת ילד מאושר שלאו דווקא רוצה תמיד לעזוב את המקום. ולכל הנשים שאמא שלהן היתה בבית ב 13:00 - האם בהכרח הקשר שלכן איתה כל כך נפלא ? אני בטוחה שהתשובה אינה חד משמעית. הרי קיימים כאן גורמים נוספים מלבד כמות השעות שמבלים יחד. יכול להיות שבגיל מבוגר יותר , כשהוא יחזור הביתה ב 13:00 במילא מביה"ס, כן יהיה לי חשוב להיות שם בשבילו עם אוכל חם, אבל כרגע בגילו הקט הוא ממש לא נראה לי פגוע. מה יהיה בעתיד ? הזמן יעשה ויגיד את שלו.

 

[רות י]

מה המודל שאת רואה בעיניי רוחך?

מהי שעת הגעת הביתה סבירה בעינייך? אלו הן השאלות הרלוונטיות. כשיהיו בידייך התשובות, תבדקי איך את מצליחה לתמרן עם העבודה על מנת שתוכלי לאחוז בחבל משני קצותיו. אולי אם היית גרה קרוב יותר לתל-אביב, שעת הגעתך הביתה מן העבודה היתה מוקדמת הרבה יותר? את אחת הנשים הבודדות שאני מכירה שבאמת נהנית וכיף לה בעבודה. וגם אני בתחום שלך. אני לא באמת חושבת שכדאי לך לוותר על המקצוע שלך. הוא עושה אותך האדם שאת. יתכן ועיסוק אחר יגרום לך לריקנות וכיו"ב. אולי את יכולה לעבור למשרד עם שעות ידידותיות יותר, אבל באותו תחום שאת כה אוהבת ומצטיינת בו? אולי תהיי עצמאית בתחום שלך? אני לא חושבת שדוגמאות לכאן או לכאן ישנו או יורידו, מכיוון שזאת התחושה שלך, ולא משנה אם היא מוצדקת או לא מבחינה אובייקטיבית. בהצלחה לך בכל אשר תבחרי לעשות.

 

[Arfilit]

תודה לכולן

רות י - התשובה שלך חידדה לי כמה דברים ואני מודה לך עליה. קודם כל - קירבה לת"א תשנה במקסימום 20 דקות - ואם נגור ממש בתוך העיר - אז אולי חצי שעה. זה לא משמעותי בעיני. אני הייתי שמחה להגיע הביתה בסביבות 14:00 - להיות שם לארוחת צהריים וכאלה. משרד עם שעות ידידותיות - בהכרח יפגע ברמת ענין בעבודה - כי לצערי - התיקים המעניינים הולכים בד"כ למשרדים הגדולים.

 

[רות י]

14:00 זו באמת שעה נהדרת. זה עדיין

מאפשר לעשות "יום עבודה" סביר עם הספק נורמאלי, ועדיין מאפשר לשהות עם האפונה זמן ניכר עד לכתה לישון בערב. לפי מה שהספקתי להכיר אותך וירטואלית, לא ירחק היום וחזונך יתגשם

. אגב אורחא, פעם סיפרת על איזה מאנייאק שעצבן אותך במשרד וניסה לגנוב לך את התהילה. יש עדכונים? הוא כבר שייך לדפי ההסטוריה?

 

[Arfilit]

לא - אבל -

שמתי אותו במקומו במספר הזדמנויות. היו רגעים שחששנו (אני ודורשי שלומי) שהוא מנצח - אבל אז חלו תהפוכות וכרגע ידי על העליונה...

 

[רות י]

../images/Emo57.gif../images/Emo57.gif../images/Emo57.gif

 

[cookie1]

../images/Emo6.gif ועוד איזו עליונות

רשע

 

[daldan]

כל כך מבינה ../images/Emo24.gif הייתי שם

אמנם עזבתי את העבודה לפני הלידה (עברנו מקום מגורים) אבל ביודעין התחלתי לעבוד בעבודה שהשעות בה נוחות יותר (עד 16:00 לעומת שעות מאוחרות בהרבה ברוב המקומות במקצוע שלי) אבל עם ויתור גדול מבחינתי באפשרויות הקידום ובעיקר בכך שהעבודה הזו די משעממת אותי לפחות כרגע. את האמת, גם עכשיו יש לי תחושה שאולי הייתי צריכה עבודה עם עוד פחות שעות, כדי להספיק גם לעשות עוד דברים. כשאני עם יואב אני משתדלת להיות בעיקר איתו, אבל כשהוא הולך לישון אני כבר מותשת מלהתחיל לטפל בבית.