מחווה לסרט המפחיד ביותר שראיתי בחיי
צעקה, בית האימה, הבית על הגבעה הרדופה, פרוייקט המכשפה מבלייר... משום מה כל אלו עונים להגדרה 'סרט אימה'... ועם כל הסיפורים שאני שומע: "לא ישנתי במשך שבוע!!" "פחדתי ללכת לשירותים באמצע הלילה!!" "איזה סרט מפחיד!" "מפחיד? האמנם?" אמרתי לחברי. 'הרי כל סרט כזה זה סתם סרט עם קטעי מתח בני כמה שנית וקטעים שתכליתם היא ליצור את אפקט ה 'בוו' ותו לא. כולם אותו דבר! נשבר לי מסרטי האימה האלה. תכלס איפה הפחד? לפי דעתי סתם קוראים להם ככה..." פסקתי. 8:00 בערב. פתחתי YES 2. פרסומות. "הייתם מאמינים לסרט-- שמי שרואה אותו רק פעם אחת---- מת! רינג 123, סרטי אימה שחייבים לראות!" מה זה הפרצופים האלה? מה זה סרט יפני? והפירסומת איכשהו הזכירה לי את המכשפה מבלייר. לא היה עוד מה לראות באותו יום. אז אמרתי, טוב נו ניתן לו הזדמנות. אכן היה זה סרט יפני. מהקטעים הראשונים ניתן לראות שלסרט תיבול שונה בעליל מהסרטים ההוליוודים שאני מכיר. העלילה, מקורית אך לא גאונית, הסרט, לא מהעולם הזה. במובן המילולי. היה זה הסרט הראשון שבאמת הפחיד אותי. וכי איך סדרת סרטים כזאת, שבה לא נשפכת אף טיפת דם אחת, ואין בה כמעט ואף פעם שימוש באפקטים מרהיבים, עשתה לי את הלילות של כל השבוע שאחרי? ובכן, כמה דברים שאני יודע שאהבתי, היו עבודת הבימוי ה-ג-א-ו-נ-י-ת, ועיצוב דמות ה"רוצח". כשאני מספר (בהתלהבות רבה, יש לומר) לחברי על הסרט הזה, הם שואלים אותי מה הוא? על מה הוא? ופה אני נתקע. קשה להסביר, כי אין בסרט הזה גורם ישיר על אפקט הפחד. כל פרט ופרט בסרט משפיע על האטמוספירה בדרך כלשהי. אם זה הפסקול, שפת הגוף של הדמויות או הלוקיישנים, הכל התמזג בצורה הרמונית להפחדה מקסימלית. דמות ה"רוצח" עוצבה באופן גאוני. שימו לב: נתחיל בעובדה שזוהי ישות על טבעית. אין לה אישיות משלה, מטרה, או רצון. אין לה מניע, אלא רק סיבה עלילתית לקיומה (יש הבדל!). וזה בעצם מה שמפחיד בה; אין בה ולו הרמז הקל ביותר לאנושיות, וקורבנותיה מתים בצורה האיומה ביותר שאדם יכול למות: פחד. אין להתחמק ממנה. קיומה לא מוגבל ל"בית אימה" או "אחוזה רדופה" מסויימת. אף אחד אינו בטוח מפניה, ואין דרך ברורה להיפטר ממנה. פס הקול של הסרט מורכב מקטי סאונד ביזאריים ומפחידים, אז אל תצפו כאן לכל מיני דברים "מקובלים" כמו נגינת פסנתר אופיינית או עליה הדרגתית בווליום של צליל. תצפו למכות באס עמוקות ומפחידות ורצפים של צלילים צורמניים ומקפיאי דם. העלילה, כמו שאמרתי, מקורית מאד, די מעניית בעצם, אבל לא גאונית. היא ישירה, ומיועדת רק כדי לגבות את הסרט עצמו, וכמו שנאמר קודם, מהווה סיבה לקיומה של דמות הרוצח בעולם של הסרט. היא גם מסלול שבו הסרט מתקדם. בניגוד לסרטים גרועים רבים שראיתי, העלילה כאן היא כלי של הסרט ולא ההפך. נוסף לכל, אין לסרט את התסמונת של קטעי מעבר משעממים בין קטעי מתח קצרים שמגיעים לשיא באפקטי "BOO" קצרים, ואז שוב שיעמום, כאשר כל אחד מהמרכיבים הוא חסר מטרה בעליל. כאן המתח שורץ תמיד, כל קטע "שקט" הוא הכרחי לסרט ובקטעים ה"חמים" הלב של הצופה דופק בקצב אדיר כאשר הכל נעשה באוירה מסתורית ומעורפלת. לסיכום: אחד הסרטים המפחידים ביותר שנוצרו. ההוכחה החיה לחוסר המשמעות של יחצ"נות בקנה מידה אסטרונומי (הסרט לא כל כך מוכר), לחוסר הצורך במיכלים של דם ואיברים ומפלצות מעוותות ומגעילות ואפקטים מנופחים. טוב האמת היא שסאונד של 5.1 ערוצים לא היה חסר במקרה הזה (הסרט מוקלט בסטריאו). אבל היי, הסרט עדיין נשמע מצוין והסאונד איכותי ביותר למרות שיש רק 2 ערוצים. מיותר לומר שכל ההודעה עוסקת בכל טרילוגית "רינג" היפנית(חשוב!) כישות אחת. מיותר אף יותר לומר, שכל העתק זול של היצירה הזאת (כן אני מדבר על "הצלצול") לא מגיע לבהונות של הגרסה היפנית המקורית, כי כמו שתמיד נהגתי לומר, "במאי אחר, סרט אחר", ותחשבו עוד שהרעיון מועתק. רוצים להנות באמת? תראו את המקור. אל תסמכו על דיעות קדומות שאומרות ש"סרט זר זה גרוע". אמנם רובם גרועים, אבל זה משהו מיוחד. שווה בהחלט את ה"סיכון" של 90 ומשהו דקות. פתחו יס 3, בטוח יש את זה מתישהו בהמשך החודש, או רוצו ל'אוזן השלישית' וקחו את זה בDVD. שוב, זו היתה מחווה לסרט הכי מפחיד שראיתי בחיי. למה כתבתי אתם שואלים, לא יודע. פשוט רציתי להביע את התלהבותי מאותו סרט ולשמוע את תגובותיכם בנושא. תודה
ושלום! נ.ב זו ההודעה הראשונה שלי בפורום אימה.
צעקה, בית האימה, הבית על הגבעה הרדופה, פרוייקט המכשפה מבלייר... משום מה כל אלו עונים להגדרה 'סרט אימה'... ועם כל הסיפורים שאני שומע: "לא ישנתי במשך שבוע!!" "פחדתי ללכת לשירותים באמצע הלילה!!" "איזה סרט מפחיד!" "מפחיד? האמנם?" אמרתי לחברי. 'הרי כל סרט כזה זה סתם סרט עם קטעי מתח בני כמה שנית וקטעים שתכליתם היא ליצור את אפקט ה 'בוו' ותו לא. כולם אותו דבר! נשבר לי מסרטי האימה האלה. תכלס איפה הפחד? לפי דעתי סתם קוראים להם ככה..." פסקתי. 8:00 בערב. פתחתי YES 2. פרסומות. "הייתם מאמינים לסרט-- שמי שרואה אותו רק פעם אחת---- מת! רינג 123, סרטי אימה שחייבים לראות!" מה זה הפרצופים האלה? מה זה סרט יפני? והפירסומת איכשהו הזכירה לי את המכשפה מבלייר. לא היה עוד מה לראות באותו יום. אז אמרתי, טוב נו ניתן לו הזדמנות. אכן היה זה סרט יפני. מהקטעים הראשונים ניתן לראות שלסרט תיבול שונה בעליל מהסרטים ההוליוודים שאני מכיר. העלילה, מקורית אך לא גאונית, הסרט, לא מהעולם הזה. במובן המילולי. היה זה הסרט הראשון שבאמת הפחיד אותי. וכי איך סדרת סרטים כזאת, שבה לא נשפכת אף טיפת דם אחת, ואין בה כמעט ואף פעם שימוש באפקטים מרהיבים, עשתה לי את הלילות של כל השבוע שאחרי? ובכן, כמה דברים שאני יודע שאהבתי, היו עבודת הבימוי ה-ג-א-ו-נ-י-ת, ועיצוב דמות ה"רוצח". כשאני מספר (בהתלהבות רבה, יש לומר) לחברי על הסרט הזה, הם שואלים אותי מה הוא? על מה הוא? ופה אני נתקע. קשה להסביר, כי אין בסרט הזה גורם ישיר על אפקט הפחד. כל פרט ופרט בסרט משפיע על האטמוספירה בדרך כלשהי. אם זה הפסקול, שפת הגוף של הדמויות או הלוקיישנים, הכל התמזג בצורה הרמונית להפחדה מקסימלית. דמות ה"רוצח" עוצבה באופן גאוני. שימו לב: נתחיל בעובדה שזוהי ישות על טבעית. אין לה אישיות משלה, מטרה, או רצון. אין לה מניע, אלא רק סיבה עלילתית לקיומה (יש הבדל!). וזה בעצם מה שמפחיד בה; אין בה ולו הרמז הקל ביותר לאנושיות, וקורבנותיה מתים בצורה האיומה ביותר שאדם יכול למות: פחד. אין להתחמק ממנה. קיומה לא מוגבל ל"בית אימה" או "אחוזה רדופה" מסויימת. אף אחד אינו בטוח מפניה, ואין דרך ברורה להיפטר ממנה. פס הקול של הסרט מורכב מקטי סאונד ביזאריים ומפחידים, אז אל תצפו כאן לכל מיני דברים "מקובלים" כמו נגינת פסנתר אופיינית או עליה הדרגתית בווליום של צליל. תצפו למכות באס עמוקות ומפחידות ורצפים של צלילים צורמניים ומקפיאי דם. העלילה, כמו שאמרתי, מקורית מאד, די מעניית בעצם, אבל לא גאונית. היא ישירה, ומיועדת רק כדי לגבות את הסרט עצמו, וכמו שנאמר קודם, מהווה סיבה לקיומה של דמות הרוצח בעולם של הסרט. היא גם מסלול שבו הסרט מתקדם. בניגוד לסרטים גרועים רבים שראיתי, העלילה כאן היא כלי של הסרט ולא ההפך. נוסף לכל, אין לסרט את התסמונת של קטעי מעבר משעממים בין קטעי מתח קצרים שמגיעים לשיא באפקטי "BOO" קצרים, ואז שוב שיעמום, כאשר כל אחד מהמרכיבים הוא חסר מטרה בעליל. כאן המתח שורץ תמיד, כל קטע "שקט" הוא הכרחי לסרט ובקטעים ה"חמים" הלב של הצופה דופק בקצב אדיר כאשר הכל נעשה באוירה מסתורית ומעורפלת. לסיכום: אחד הסרטים המפחידים ביותר שנוצרו. ההוכחה החיה לחוסר המשמעות של יחצ"נות בקנה מידה אסטרונומי (הסרט לא כל כך מוכר), לחוסר הצורך במיכלים של דם ואיברים ומפלצות מעוותות ומגעילות ואפקטים מנופחים. טוב האמת היא שסאונד של 5.1 ערוצים לא היה חסר במקרה הזה (הסרט מוקלט בסטריאו). אבל היי, הסרט עדיין נשמע מצוין והסאונד איכותי ביותר למרות שיש רק 2 ערוצים. מיותר לומר שכל ההודעה עוסקת בכל טרילוגית "רינג" היפנית(חשוב!) כישות אחת. מיותר אף יותר לומר, שכל העתק זול של היצירה הזאת (כן אני מדבר על "הצלצול") לא מגיע לבהונות של הגרסה היפנית המקורית, כי כמו שתמיד נהגתי לומר, "במאי אחר, סרט אחר", ותחשבו עוד שהרעיון מועתק. רוצים להנות באמת? תראו את המקור. אל תסמכו על דיעות קדומות שאומרות ש"סרט זר זה גרוע". אמנם רובם גרועים, אבל זה משהו מיוחד. שווה בהחלט את ה"סיכון" של 90 ומשהו דקות. פתחו יס 3, בטוח יש את זה מתישהו בהמשך החודש, או רוצו ל'אוזן השלישית' וקחו את זה בDVD. שוב, זו היתה מחווה לסרט הכי מפחיד שראיתי בחיי. למה כתבתי אתם שואלים, לא יודע. פשוט רציתי להביע את התלהבותי מאותו סרט ולשמוע את תגובותיכם בנושא. תודה
