מחוננות ופרפקציוניזם

[PIPER 4 ever]

מחוננות ופרפקציוניזם

אממ בכתה ג' אובחנתי כמחוננת.. היום אני עולה לכתה ט'. רציתי לשאול אם יש קשר בין מחוננות ופרפקציוניזם.. כי אצלי, השאיפה לשלמות מאוד גבוהה, וזה ממש מכביד עליי. הרצון הזה שהכל יהיה מושלם, ושהכל יהיה כמו שאני רוצה שהוא יהיה.. נורא קשה להתמודד עם זה.. זה הגיע למצב שקשה לי להשלים עם מצבים ודברים שבהם לא הכל מושלם... (ציונים, עבודות, עבודות בפוטושופ, בגדים, חברים וכו'...) יכול להיות שאני פשוט מצפה מעצמי ליותר מידי, כי הרי אין שום דבר מושלם.. אבל זה גרם לי פעמיים השנה לתחושות פיזיות לא טובות לפני מבחנים, זה גורם לי לפעמים לשפוט אנשים לאחר הכרה של תכונה אחת בהם, וזה גורם לי לביקורת עצמית קשה מידי כלפי עצמי... אשמח לשמוע תגובות..

 

[AnarchistPhilosopher]

אין קשר הכרחי...

אם מישהו באמת היה גאון בעולם שלנו הוא היה מבין שאין צורך לבקר את עצמו או אחרים יתר על המידה, מכיוון שאנו יצורים המבוססים על ניסוי וטעיה ומכאן שלמות, פרפקטציוניזם במלוא מובן המילה אינו מן האפשר.

 

[forge]

כן, זה אחד ממאפייני המחוננות

לא יודע אם זה מהבולטים שביניהם אבל זה קיים ושכיח. אני מזדהה מאד עם מה שרשמת - ובאופן אישי אני מנסה לעבוד על זה ולהכניס את עצמי כל הזמן לפרופורציות שאני קובע לעצמי כנכונות, למרות שזה לא תמיד מצליח.

 

[E s t e b a n]

נפוץ אצל מחוננים

בעיקר כי רוב האנשים מגלים מאוד מוקדם בחיים שבלתי אפשרי שהכל יהיה מושלם. לעומת זאת, מחוננים מסוגלים לעמוד בציפיה של "מושלם" למשך הרבה יותר זמן.. וכשהם מתבגרים ומבינים באופן רציונלי שהציפיה הזו היא לא הגיונית, זה כבר מאוחר מדי וקשה להם להשתנות. באופן כללי, הדעות של רוב בני האדם מתמתנות עם הגיל. חשיבה של "הכל או כלום", "שחור או לבן" היא מאפיין של נעורים. אנשים עשויים להשתנות מאוד כשהם מתבגרים (ומצד שני, יכולים לא להשתנות כמעט כלל). כדאי לדעת שניתן לטפל יחסית בקלות בפרפקציוניזם-יתר, (עם סיכוי הצלחה גבוהים מאוד), רק צריך לדעת איך.

 

[PIPER 4 ever]

אז... איך מטפלים בזה?

ואני לא כ"כ מסכימה עם זה שמחונן יכול לעמוד בציפיה של מושלם למשך יותר זמן מאנשים אחרים.. אולי רק מבחינת לימודים או דברים כאלה... אצלי הפרפקציוניזם מתבטא בעוד דברים חוץ מלימודים... דברים שבכלל לא קשורים לרמה השיכלית (מראה חיצוני, חברים וכו'..) ואני באמת מקווה שעם השנים החשיבה הזאת של "הכל או כלום" תשתנה אצלי.. כי כמו שאמרת, יש אנשים שלא משתנים בכלל

 

[E s t e b a n]

המשך

קודם כל, את לא מסכימה וזו זכותך, ציטטתי את אחת התיאוריות בנושא הזה. יש לפרפקציוניזם הרבה מאוד הגדרות, וכנ"ל למחוננות. חלק מההגדרות למחוננות למעשה דורשות את קיום חלק מההגדרות לפרפקציוניזם. דרך יעילה (ומוכחת...) להתגבר על צורות החשיבה שמפריעות לך היא לשים דברים בפרופורציות. יש כמה טכניקות מדעיות ומוכחות לעשות זאת, ובכולן העקרון זהה -- מדובר בצורת חשיבה שמתמקדת בהבדל העצום בין עובדות ("אני לא נראית כמו אנג'לינה ג'ולי...") לבין אמונות ("...ולכן אני ממש פתטית ומגיע לי שישנאו אותי"). אין לי זמן לפרט אבל אזכיר שניתן להגיע לצורת המחשבה הזו גם בלי רקע בפסיכולוגיה או ידע מוקדם -- ספציפית אני שיניתי את עצמי באמצעות צורת חשיבה שהמצאתי לעצמי, ורק אחרי שנים רבות למדתי כי היא כמעט זהה לשיטה פסיכולוגית מוכרת. אם הדבר מפריע לך מאוד אני מציע להתעניין בטיפול אצל פסיכולוג קוגניטיבי-התנהגותי (חשוב שזה יהיה פסיכולוג מהאסכולה הנ"ל). לשיטות הטיפול הבסיסיות קוראים בד"כ CBT (טיפול קוגניטיבי-התנהגותי) או REBT (טיפול רציונלי-רגשי-התנהגותי). יש מאמר הקדמה מצויין על REBT שאני מפנה רבות אליו (באנגלית), הנה כאן. הלוואי שמישהו היה מפנה אותי לזה לפני ששברתי לבד את הראש בנושא.

 

[neko]

../images/Emo45.gif - אחת האסכולות היחידות בפסיכו'

שכמעט תמיד מצליחה במשימתה.

 

[barak001]

פרפקציוניזם

לדעתי הוא מעלה את הסיכוי לקבל מבחן גבוה יותר במבחני IQ. באופן כללי, פרפקציוניסטים נוטים למצות את יכולותיהם יותר, ולדעתי אין גבול ליכולת החשיבה (בעיקר ליצירתיות). אדם יכול לפרוץ את הגבולות בעצמו, כך שהIQ הוא בכל מקרה לא באמת מדד קבוע.

 

[Bluesick]

לא למחוננים בלבד!

אמנם אני כן אובחנתי כמחוננת בזמנו, לא שאני חושבת שזה תקף או משהו (די, נו, אתם לא באמת חושבים שאם עברנו את המבחנים האלו בכיתה ג', אנחנו כולנו מה-2% החכמים בעולם, אולי אנחנו טיפה אינטיליגנטים מהממוצע, או שהיה לנו יום טוב אז, בכיתה ג'!! *תסכוליישן*), אך אני, כשהייתי בגילך פחות או יותר הרגשתי בדיוק כמוך, זוהי לא תופעה של מחוננים לדעתי, זו תופעה המכונה בפי העם גיל ההתבגרות... זה בודאי מכעיס לשמוע, כי הרי זו הבעיה הפרטית שלך, ואת לא רואה אף פרפקציוניסט כמוך באיזור, אז איך בכלל אני מעזה להשוות (!?!), אבל תפתחי קצת את העיניים ותראי שחצי מהבנות בשכבתך, עם הפוזה והכל, סך הכל מנסות להיות הכי מושלמות בדרכן שלן, ומקריבות את עצמן בשביל להיות מה שבעיניהן נקרא שלמות- אם זה לחורר את הגוף והבגדים כדי להיות המגניבה המושלמת, או לקבור את עצמך בלימודים כדי להיות התלמידה המושלמת, או להפסיק לאכול כדי להיות הכוסית המושלמת.... בכל מקרה, עצם העובדה שאת כנראה אינטיליגנטית מן הממוצע יכול להגביר את המודעות העצמית ועם זה לשאיפה ל"תיקון עצמי", במקום זה אני מציעה לך- קחי את האינטיליגנציה שלך לכיוון קצת אחר- 'סתכלי על עצמך- איזה נזק את גורמת בניסיון לרצות את עצמך ואת הסביבה ולהיות 'הטובה ביותר', איזה מתחים את חווה, איזה ביקורת כבדה את מעבירה על עצמך--- לא חבל?! אני קצת מרגישה שאני כותבת מכתב לעצמי כשהייתי בגיל ההתבגרות, ואני יודעת שאז זה לא היה מדבר אליי בכלל אולי, אבל היום אני כל כך מתחרטת... דווקא ככל שגדלתי והתפכחתי והחכמתי למדתי לקבל את עצמי על כל מגרעותיי; את המראה ה(מאוד)לא מושלם, את העובדה שאני אולי לא התלמידה הטובה והחכמה ביותר, ושתמיד, אבל תמיד יהיו טובים יותר ממני איפשהו... בן אדם חכם יודע לשים את עצמו במקום הראוי לו, להכיר את עצמו ולקבל את עצמו כפי שהוא. בן אדם חכם מכבד את עצמו, ולא שונא את עצמו על כל פגם קטן שבו. קבלה עצמית הרבה יותר חשובה מאינטיליגנציה לדעתי, לאנשים שמצליחים באמת חייבת להיות גם אותה (את הקבלה העצמית) בנוסף לכל, וזוהי תכונה שלצערנו הרב אינה מולדת... מי שהגיע עד כאן- סולוטה! יום נעים... מאי (חפירות בע"מ)