ריקי זו אני
Well-known member
כל מי שמחזיק חברה בע"מ, מכיר את המפגש השנתי עם רואה החשבון שלו. כשאת לקוחה של רואה חשבון צעיר שפתח משרד... סיכוי שתשבי מול הרואה חשבון שיתן לך הסבר על תוצאות שנה שעברה עם המלצות לגבי השנה שד"כ שליש ממנה כבר חלף וזה בסדר לגמרי. ואם את מקבלת שירות מחברה גדולה מאוד, שם עשרות רואי חשבון ויותר... כל אחד מהם במשרדון פתוח... שולחן עמוס ניירת וממול שני כסאות, קפה, נס או תה, עוגיות לא משהו. עינייני מאוד. דבור במשפטים קצרים. צ'ק עבור השרות... והפניה אל החומר מהשנה שחלפה לקחת למחסן בבית. טייקונים יתקבלו ויקבלו שרות אצל הבנים של..., ואת הסקירות וההמלצות יעשו 'בחוץ', מבית קפה ומאפה, פאב או מסעדה. כגודל הכסף גודל הכבוד... כי פה עסקינן בביזנס, וביזנס זה כסף...
וכך ריקי לוי מוזמנת לפגישה. משרד ענק. מזמין אותו רואה חשבון שאיתו אני נפגשת פעם בשנה כבר שלוש שנים ברציפות. רואה חשבון שכיר, כנראה ממוצע אולי מעט יותר... שכר מכובד... מאוד ענייני. 0 חיוכים לגברת שמולו..., רק שהשנה הזו (שהיתה) הנני מוזמנת לבעלת החברה לשיחה בכבודו ובעצמו... התרגשתי כמו... כמו... כן כמו. שהרי ברור לי שאני לא שייכת לחוג הלקוחות של הביג ביג בוס... אז מה?
לראשונה פגשתי בו. כל ימי האיש פוגש ועובד במשרדו המרווח, אך לעולם הדלת סגורה, וקול לא יוצא מהחדר לאויר העולם הכללי...
בשנות ה- 80 של חייו אולי באמצע העשור, שיער לבן חלק מסורק למישעי... פנים חלקות, גבוה, רזה, מעט כפוף. רק במעט.
לאחר לחיצת יד ומילות ברכה מנומסות מאוד... נכנסנו לספסל האחורי במונית. 'לאן?' שאל ואני כיוונתי למקום שיבחר. קרא לי ' מיידל'ה' והציע את אווזי בתקווה. כשירדנו מהמונית חיכה לנו מלצר שחזותו כמלצר שלא ממנין מלצרי המסעדה... גם נשמרה לנו מחלקת העסקים כולה... לא תהיה הפרעה. שני מלצרים עסקו במלאכה... ורב מלצרים מביט בעין בוחנת כל תנועה... 'ריקי... תביטי מאין באת והיכן את עכשיו' חלפה בי המחשבה...
בעל הבית אישר... ומלצר המשקאות מזג. אמרנו לחיים. כשראשון סלטי הבית הונח... פתח הרואה חשבון והטיל עלי 'פצצה' wow... 'לאן גברתי רצה? מה מניע אותך?' כאלה שאלות שלא התכוננת להם... לא עלה בדעתך שיעלו על השולחן. האיש הזה למד אותך מלמטה למעלה ולצדדים וחוזר חלילה... דרך החשבוניות, הקבלות... ההפקדות, תעודות המשלוח... תשלומים לעמלי מכס... כמו בסיפור חיים או כמו רנטגן אולי MRI... ואחרי הלימוד באות המסקנות כי דרך הניירות ניתן לראות ה כ ל... אופי, דרך חשיבה... או אי חשיבה...
נחנקתי.
לא היה לי אויר לינשום... חשבתי שהמזגנים על חימום...
חשתי כמי שעומדת עירומה מול גברים ולא יכולה להזיז יד לכסות. לכסות אפילו מהמעט שכף יד יכולה... לכסות.
'תלגמי מהיין' הושיט יד אלי ודיבר בנחת וברוגע.
הדמעות הציפו את העיינים
'אני גרושה עם ארבע ילדים שכועסים עלי' פתחתי וככל שהמילים יצאו מפי... כך הדמעות פסקו ליזלוג... נרגעתי.
אז הסביר לי שלמעשה אני עומדת, או הגעתי לעמדה שהם נתנו דעתם שאני אתחיל לשלם מס כבד... אם לא אשנה את מידת הרווחיות... אני מרויחה יותר מידי בכל עיסקה... אני לא מרמה את המדינה... וכאלה כמוני שלטונות המס אוהבים. אז או לגדול ולהיות קטנה בין כרישים... או איך נאמר... 'חפשי לך חתן שיאהב אותך'. משפט שאנצור לחיים...
כמובן שהוא הוסיף כהנה וכהנה על אשה יפה... חחח על גיל קריטי להחלטות טובות... לא לפספס...
שבענו... ממש שבענו... רוינו ויאללה להמשך היום. שתי מוניות עמדו בפתח המסעדה. האחת הסיע אותי לביתי... שם חיכה לי הרכב שלי. נהג מסר את המפתחות... קלסרי שנה שעברה בבאג'.
במעלית לביתי... הגעתי למסקנה שהחזיר לי את נשמתי, את אהובי ועוד החלטה
שאני מפסיקה לרוץ אחרי הכסף... ירצה? שירוץ אחרי... חחחח
וכך ריקי לוי מוזמנת לפגישה. משרד ענק. מזמין אותו רואה חשבון שאיתו אני נפגשת פעם בשנה כבר שלוש שנים ברציפות. רואה חשבון שכיר, כנראה ממוצע אולי מעט יותר... שכר מכובד... מאוד ענייני. 0 חיוכים לגברת שמולו..., רק שהשנה הזו (שהיתה) הנני מוזמנת לבעלת החברה לשיחה בכבודו ובעצמו... התרגשתי כמו... כמו... כן כמו. שהרי ברור לי שאני לא שייכת לחוג הלקוחות של הביג ביג בוס... אז מה?
לראשונה פגשתי בו. כל ימי האיש פוגש ועובד במשרדו המרווח, אך לעולם הדלת סגורה, וקול לא יוצא מהחדר לאויר העולם הכללי...
בשנות ה- 80 של חייו אולי באמצע העשור, שיער לבן חלק מסורק למישעי... פנים חלקות, גבוה, רזה, מעט כפוף. רק במעט.
לאחר לחיצת יד ומילות ברכה מנומסות מאוד... נכנסנו לספסל האחורי במונית. 'לאן?' שאל ואני כיוונתי למקום שיבחר. קרא לי ' מיידל'ה' והציע את אווזי בתקווה. כשירדנו מהמונית חיכה לנו מלצר שחזותו כמלצר שלא ממנין מלצרי המסעדה... גם נשמרה לנו מחלקת העסקים כולה... לא תהיה הפרעה. שני מלצרים עסקו במלאכה... ורב מלצרים מביט בעין בוחנת כל תנועה... 'ריקי... תביטי מאין באת והיכן את עכשיו' חלפה בי המחשבה...
בעל הבית אישר... ומלצר המשקאות מזג. אמרנו לחיים. כשראשון סלטי הבית הונח... פתח הרואה חשבון והטיל עלי 'פצצה' wow... 'לאן גברתי רצה? מה מניע אותך?' כאלה שאלות שלא התכוננת להם... לא עלה בדעתך שיעלו על השולחן. האיש הזה למד אותך מלמטה למעלה ולצדדים וחוזר חלילה... דרך החשבוניות, הקבלות... ההפקדות, תעודות המשלוח... תשלומים לעמלי מכס... כמו בסיפור חיים או כמו רנטגן אולי MRI... ואחרי הלימוד באות המסקנות כי דרך הניירות ניתן לראות ה כ ל... אופי, דרך חשיבה... או אי חשיבה...
נחנקתי.
לא היה לי אויר לינשום... חשבתי שהמזגנים על חימום...
חשתי כמי שעומדת עירומה מול גברים ולא יכולה להזיז יד לכסות. לכסות אפילו מהמעט שכף יד יכולה... לכסות.
'תלגמי מהיין' הושיט יד אלי ודיבר בנחת וברוגע.
הדמעות הציפו את העיינים
'אני גרושה עם ארבע ילדים שכועסים עלי' פתחתי וככל שהמילים יצאו מפי... כך הדמעות פסקו ליזלוג... נרגעתי.
אז הסביר לי שלמעשה אני עומדת, או הגעתי לעמדה שהם נתנו דעתם שאני אתחיל לשלם מס כבד... אם לא אשנה את מידת הרווחיות... אני מרויחה יותר מידי בכל עיסקה... אני לא מרמה את המדינה... וכאלה כמוני שלטונות המס אוהבים. אז או לגדול ולהיות קטנה בין כרישים... או איך נאמר... 'חפשי לך חתן שיאהב אותך'. משפט שאנצור לחיים...
כמובן שהוא הוסיף כהנה וכהנה על אשה יפה... חחח על גיל קריטי להחלטות טובות... לא לפספס...
שבענו... ממש שבענו... רוינו ויאללה להמשך היום. שתי מוניות עמדו בפתח המסעדה. האחת הסיע אותי לביתי... שם חיכה לי הרכב שלי. נהג מסר את המפתחות... קלסרי שנה שעברה בבאג'.
במעלית לביתי... הגעתי למסקנה שהחזיר לי את נשמתי, את אהובי ועוד החלטה
שאני מפסיקה לרוץ אחרי הכסף... ירצה? שירוץ אחרי... חחחח
