מחזור שהשתבש

[אלמונית142]

מחזור שהשתבש

היי לכולן,
כאמור, עברתי את הגרידה ב-3.9. מאז היו שני מחזורים.
המחזור השלישי טרם הגיע חרף חלוף 60 יום אחרי הקודם.
בשישי בשבוע שעבר הייתי אצל רופאת נשים. שאלה האם בטוחה שאני לא בהיריון? השבתי לה שזהו אכן הדבר הראשון שבדקתי (כאילו זה לא מובן שזהו הדבר הראשון שיש לשלול). בדקה אותי, כי ביקשתי לבצע בדיקה. אמרה לי שהכל נראה תקין ושהשחלה השמאלית מוגדלת דבר המעיד על שהיה ביוץ לאחרונה. אז השיבה או שיגיע מחזור בקרוב ואם לא אז שאבין. הרגיז אותי. כאילו אני צריכה את הרופאה בשביל שתגיד לי את זה. עבר שבוע מאז הבדיקה. נמצאת בהמתנה. התסכול גובר שלא מספיק שחוויתי אובדן גם הגוף שלי עתה השתגע. המחזורים לפני כן היו כל 26-31 ימים, בטח לא ש60 יום עברו ולא קורה דבר.
אתמול אחרי שישבתי זמן מה, קמתי. חוויתי כאב עז וחד ברחם, לא הצלחתי לעמוד. התקפלתי מכאב. התיישבתי על הספה מרוב הכאב. חלף אחרי כדקה. נבהלתי. הזכיר לי נשכחות. מתוסכלת.
מרגישה שהחיים צוחקים עלי. אחרי האובדן לא הצלחתי לחזור לעצמי באמת. בעיקר כועסת על החיים. התחלתי לחשוב על המסלול שלי מחדש, על הרצונות והשאיפות שלי. שהגוף שלי לא באמת נתון לשליטתי.

 

[שירהד1]

אובדן הריון=אובדן שליטה

נכון מה שכתבת. ההתמודדות עם אובדן השליטה הוא מורכב תמיד, ובטח ובטח כאשר מדובר על דברים שאנחנו כל כך רוצות ומשהו בדרך משתבש, בניגוד לכל תוכנית שתכננו.
לגבי התכלס- האמת היא שאני לא כל כך מבינה- אם הכל תקין, אז למה הגוף דילג על וסת? מה ההסבר שהרופאה נתנה? זה הרי לא מאפיין את המנגנון ההורמונאלי מלפני כן. לא הבנתי. מודה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 

[אלמונית142]

לצערי לא נתנה כל תשובה

לצערי הרב הרופאה לא נתנה כל תשובה. די התייחסה לתלונותיי כזניחות ולא ראתה בהן ממש.
בכללי, אני מאוד מאוכזבת מרפואה הציבורית. החל מחוויה המזעזעת שעברתי בהריון, חודש ימים כדי לקבוע שההריון שלי לא תקין, התהלכתי בין הרופאים, בבכי שנמשך חודש ימים, חסרת אונים ועד החוויה הנוכחית.
מסוג האמירות, "את צעירה, את תכנסי להיריון", "תראי, את צריכה לשמוח כי את יכולת להיכנס להיריון", וכיוצ"ב.
ועד לאמירה המקוממת "תקיימי יחסים, אל תדאגי". וכל מה שעבר לי בראש, שאני כבר מבינה שמכאן לא תבוא הישועה והרופאה תיתן לי להמתין עוד אחרי ביוץ הנטען שראתה שהתרחש ואם לא יגיע מחזור, רק אז יבדקו במה מדובר.

 

[ויקטור החתול]

מוכר ומתסכל מאד

תני לעצמך להיות שם בתסכול - את צודקת בהרגשה שלך שהאובדן שליטה בכללי וחוסר היכולת לדעת ולסמוך על הגוף שלך בפרט, הם קשים מנשוא.

בעיני, קשה לא פחות היחס של הרופאים.
שירה צודקת בשאלה שהעלתה - למה הגוף דילג על מחזור אם הכל תקין ?
הרופאים לא מתעסקים בלמה וברפטואה מונעת טובה לצערי, מטפלים בבעיה רק כשהיא ממש ממש צורחת להם בפנים כבר.
אולי הכל תקין באמת ופשוט הביוץ התאחר, סביר אפילו להניח. הפלה עשויה לשנות את המאזן ההורמונלי ולפעמים לוקח לגוף זמן להתאושש, גם אם המחזור הראשון אחרי היה "רגיל".
להגיד לךף שתחכי לראות אם יגיע מחזור, או שלא, זה באמת קצת מזלזל ברגשות ובחוויה שלך את הדברים, לא סתם יצאת עם תחושה לא טובה.

מקווה שלמרות היחס, הרופאה צודקת ואכן הכל תקין.

יכולה לשתף שאצלי בשנה האחרונה המחזורים השתגעו לחלוטין וקשה היה לי לדעת מתי בדיוק לצפות להם.
מה שעזר להחזיר מעט שליטה, היה להתחיל מעקב שמ"פ יסודי. זה עוזר לי לאתר את הביוץ +/- ואז אני יודעת לצפות למחזור בעוד כשבועיים.
מה שכן גיליתי היה שהביוץ לא קבוע אצלי כבר ולפעמים יש נסיונות ביוץ שלא מתממשים והביוץ עצמו מתעכב ולכן המחזור כולו ארוך יותר.
לי נאמר ע"י רופא פוריות שזה סממן לירידה בפוריות.

 

[אלמונית142]

מייאש

תודה רבה על ההתייחסות.
ואכן הפריע לי מאוד שלא הייתה התייחסות אמיתית לתלונותיי.
בכללי, כאמור בתגובתי לשירה התאכזבתי מאוד מהרפואה הציבורית. בהיריון חוויתי טראומה של ממש בהתייחסות הרופאים המטפלים. אחרי האובדן התחלתי בטיפול פסיכולוגי שנמשך עד לימים אלו ולא חושבת כי התקדמתי הרבה.
העצוב והמכעיס הוא שרופאים רואים בחורה צעירה שנקלעת לסיטואציה זו ואז מגיעות האמירות שיש סטטיסטיקה ואין מה לעשות ונפלתי בה, או שאני לא אדאג ואכנס להיריון או שאני צריכה לשמוח כי הצלחתי להיכנס להיריון ואף אחד לא מבין שהנפש נקרעה לי אחרי החוויה, התמימות אבדה לה כאילו לא הייתה.
אחרי החוויה לא הייתי בטוחה אם ארצה להיכנס שוב להיריון בקרוב, אבל הרצון גבר עלי, ואז בא הקושי, המחזור שהשתבש ולא ברור מה הולך לי עם הגוף. לפעמים כל שבא לי שפשוט אוכל להישאר בבית, לא ללכת לעבודה, לא לשמוע אף אחד ולא להכיל איש, כי כרגע אני בקושי מצליחה עם עצמי.
משהו שנראה היה לי כל כך טבעי ומובן מאליו הסתבר כמשהו קשה. בסיפורי האישי, יש לי אמא צעירה יחסית שילדה בגיל 47 לי אחות קטנה. ברגעי משבר חשבתי על זה ואמרתי לעצמי איך זה הגיוני? אני סובבת חברים עם ילדים, אפילו יש לי אחות קטנה וזה רק לעיתים מגביר את הייאוש. מנסה למצוא איזון בחיים, אבל לעיתים כבר לא מצליחה.

 

[זלופית]

זה אכן מייאש... בעיקר חוסר הידיעה למה

בנוגע ליחס הרופאים וחוסר מתן תשובה קונקרטית - אני חושבת שהרבה פעמים פשוט אין להם מושג. הם רואים מה שרואים ב US אבל הפרשנות היא שלהם והיא יכולה להיות מוטעית לחלוטין.
אני יכולה לומר לך ששלושה שבועות אחרי הגרידה שלי עשיתי US אצל רופא שחדש לי, כדי לבדוק שהכל תקין והרופא (שהיה מקסים מקסים באמת) טען שרואה זקיק בגודל 18 מ"מ ושאני לקראת ביוץ, אבל אני הרגשתי ביוץ כ10 ימים לפני כן, ככה שבתחושה שלי הייתי דווקא לקראת ווסת. אחרי יומיים השגתי תור לרופא הקבוע שלי והלכתי כדי שיבדוק שוב והייתי צריכה ממש להתעקש עד שהסכים לבדוק אותי כי טען שאין צורך בבדיקה חוזרת אם נבדקתי לפני יומיים ו"שכל סטודנט שנה א' לרפואה יודע לבדוק את עובי הרירית". אחרי שממש התעקשתי עשה לי בדיקה מגוחכת של כמה שניות (אני לא מגזימה, ממש הכניס ומיד הוציא את המטול) ואמר את מה שהרופא הקודם אמר - שאני לקראת ביוץ. נחשי מה... באותו ערב קיבלתי ווסת... לא הופתעתי, כי לי היה ברור שהביוץ היה 12 יום קודם. הרבה פעמים אין להם מושג מה באמת הם רואים. אני יכולה לומר לך שלרופא הקבוע שלי אני לא חוזרת יותר (אחרי 5 שנים אצלו ושני הריונות, עשיתי אצלו גם את השקיפויות ואת כל הסקירות). כי אין שום סיבה שבנוסף לכל מה שאנחנו עוברות, גם נלך לרופא/ה שיוציאו אותנו טיפשות או היסטריות.
אני ממש יכולה להבין (ולהרגיש) את כל התחושות שתיארת... מאחלת לך שהגוף שלך יחזור לאיזון בקרוב ושהאמון שלך בו ייבנה מחדש

 

[אננס 22]

מזדהה עם תחושתך

גם אני עברתי הפסקת הריון ב02.09 והייתי אמורה להיות עם תינוק קטן בידיי...
מדי חודש בדיקות ביוץ- שאינן קבועות על הדקה כפי שהיו בעבר- תמיד זזות יום יומיים קדימה או אחורה.
בכל חודש מרגישה בהריון- בחילות, חוש ריח מפותח ואז מגיעים כאבי המחזור והאכזבה. החודש החלטתי שאני לא בהריון, שותה קפה כרגיל, אוכלת כרגיל, אין בכלל סימנים להריון מלבד שלשול שלא חולף לו ואז אני חוששת שאולי אני בהריון ושוב איאלץ לעבור הפסקת הריון כי אני פוגעת בעובר המומצא שלי ומקווה שאני לא בהריון.
אין שליטה. תמיד חשבתי שהחיים שלי כ"כ בשליטה וכ"כ מתוזמנים ואז מישהו צחק עליי ובגדול.
מאחלת שהאיחור יתארך לתשעה חודשים, הריון ולידה בידיים מלאות במהירה!