דודירושלים
New member
מחזיר אהבות ראשונות – סיפור על טיפול זוגי מעורר השראה
אני רוצה לשתף אתכם בסיפור עתיק אבל אקטואלי עבור כל מי שזוגיות חשובה לו. לדעתי, מומלץ במיוחד לכל מי שעוסק בייעוץ, טיפול, אימון או חינוך לזוגיות. להלן התובנות שלי, אשמח לכל הערה, הארה תובנה או שיתוף שבא לכם לתת לי ולנו.
מעשה באשה אחת בצידן (בית ציידא, עיירה ליד הכנרת) ששהתה עשר שנים עם בעלה, ולא ילדה. באו לפני רבי שמעון בר יוחאי, וביקשו להפרד זה מזה. אמר להם: בחייכם, כמו שהתחתנתם במאכל ובמשתה, כך אין אתם נפרדים אלא מתוך מאכל ומשתה. עשו כדבריו ועשו לעצמם יום חג וסעודה גדולה. השקתה אותו האשה יין יותר מדי עד שהשתכר. כשנתיישבה דעתו אמר לה: בתי, ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית, וקחי אותו ולכי לבית אביך. מה עשתה היא? לאחר שנרדם, רמזה לעבדיה ולשפחותיה ואמרה להם: שאוהו במיטה וקחו אותו והוליכו אותו לבית אבא". באמצע הלילה התעורר משנתו, וכיון שהתפכח, אמר לה: בתי, היכן אני? אמרה לו, בבית אבא. אמר לה, מה לי לבית אביך? אמר לו, לא כך אמרת לי בערב, כל חפץ טוב שיש בביתי קחי אותו ולכי לבית אביך? איך חפץ טוב לי בעולם יותר ממך! הלכו להם לרבי שמעון בר יוחאי, עמד והתפלל עליהם ונפקדו בילדים. (מדרש שיר השירים רבא).
הסיפור הקטן והמרתק הזה עשה מסע של 2000 שנים כדי להגיע אלינו, מה יש בו בשבילינו?
הוא מעלה מספר שאלות: מדוע לא עשה רשב"י כבקשת הזוג, ולא נתן להם להתגרש מייד? (לפי ההלכה, 10 שנים ללא ילדים זו עילה לגיטימית לגירושים). מה פשר ההצעה המוזרה לקיים "מסיבת גירושין" (אקטואלי נכון?) ועוד בדומה לחתונה? מה קרה שם בדיוק בין בני הזוג שהביא למפנה, ולהצלת הנישואין בהפוך על הפוך? מדוע, בהנחה שרשב"י ציפה, או תכנן שמשהו טוב יקרה, לא אמר להם בפשטות מה הם צריכים ומה חסר להם?
לדעתי הנקודות המרכזיות בסיפור הן: רשב"י מזהה שבין בני הזוג יש קרבה ואהבה. הם באו אליו מחוסר ברירה ולא בגלל שהם לא סובלים זה את זה. הבעל קורא לאשתו בתי, אפשר להניח מספר הנחות, שכולן או חלקן סבירות. שהפרש הגילאים בניהם גדול, שמערכת היחסים שלהם היא של קרבה ואהבה אבל לא של זוגיות, שחיי השגרה פגעו בתשוקה ובאינטימיות שהיו ביניהם כשנשאו. במילים אחרות, אהבה גדולה שמתנפצת מול משברי החיים. אז מה עושים? איך להחזיר אהבה ראשונה?
הוא מציע להם לקיים מסיבת גירושין. אבל בעצה יש פואנטה. כמו שהתחתנתם, במאכל ובמשתה. במילים אחרות, תשחזרו את טקס הנישואין, ותדאגו שיהיה שם יין. וככה תפרדו.
בעצתו הוא שותל את כל המרכיבים הדרושים לכך שאם יש מצב לתיקון, הוא יקרה. הוא גורם להם לעשות רסטרט למערכת היחסים. כמו בנקודת שחזור במחשב, לחזור לחוויה הנהדרת והראשונית של ההתחלה, של האהבה הגדולה, של התשוקה. ומרכיב חשוב בתפריט הוא יין. והם זורמים אתו, והאשה משקה את בעלה, והוא משתכר. מתוך שכרותו הוא מציע לה לקחת כל חפץ שהיא רוצה. המילה חפץ משמעותה כפולה, גם דבר, וגם רצון. מתוך מצב של חוסר מודעות מלאה, הוא מגלה לה את צפונות ליבו (נכנס יין יצא סוד), שמה שהוא רוצה לתת לה, זה רצון. והיא בוחרת, לא בדבר, אלא בחפץ. זה הדדי. אבל מה עושים עם זה? היא חכמה מאוד, וכשהיא לוקחת אותו לבית אביה, והוא מתעורר ושואל בפליאה מה אני עושה פה, היא אומרת לו למעשה שני דברים: שמה שהיא רוצה זה אותו ,ושהיא רוצה אותו כגבר, כבעל, כי אבא ברוך ה' כבר יש לה, ואבא יש רק אחד. ואולי זה מה שהוא היה צריך לדעת, שהוא לא זקן, ולא חסר אונים, והיא לא תלויה בו, והוא לא צריך לשחק אותה אם למצוא דרכים להצדיק את המקום שלו בקשר. הם מבינים, שמערכת היחסים השתבשה, משחקי התפקידים השתנו, החתן והבעל הפך לאב, הכלה והאשה הפכה לבת. עם כל האהבה שיכולה להיות בניהם, ילדים לא יצאו מזה. צריך לשנות תפישה, לחזור לתפקיד המקורי, גבר – אשה, בעל – רעיה. מתוך הלילה ההזוי שהם עוברים, הם מפנימים את התובנה, שזה לא רק מה שהם צריכים אלא גם מה שהם מוכנים לבנות מחדש. ועם זה הם באים לרשב"י. את התפילה שהוא מתפלל עליהם אפשר להבין באופנים שונים, אבל אפשר להניח שברמה הפסיכולוגית והפיזיולוגית, מה שהציל את הקשר והבריא את היחסים היתה המטאמורפוזה ששניהם עברו בליל הגירושין-חתונה. והשינוי בראש משנה את הגוף. ובמקום שהיתה תקיעות, חסימה, מעצור, מופיע פתח של תקוה, של חיבור, של אנרגיה הדדית, של אהבה זוגית בה כל אחד נותן, מקבל, והביחד יוצר ומוליד.
מדוע היה על רשב"י לפעול בדרכי עקלקלות, ומדוע לא אמר להם מיד מה הוא מזהה ואיך עליהם לפעול?
רשב"י מתגלה לא רק כחכם ובקי בתורה, אלא גם כפסיכולוג, מטפל וסקסולוג. הוא מזהה את הקושי, מבין את הצורך ויודע שהדבר שמונע מהם לצמוח ביחד הוא התנגדויות. אלו שכבר קיימות בניהם ואלו שיעלו ברגע שיציע להם לתרגל זוגיות. הם כבר היו אצל כולם, שמעו בלי סוף עצות, ושוב לחזור הביתה ולנסות שוב? די, נמאס, עייפים, רוצים להתקדם. אז הוא זורם אתם, אבל שותל בדרך את נקודת המפנה, שתאפשר להם פריצת דרך, מתוך תחושה של התקדמות, אבל לא כלפי חוץ אלא כלפי פנים. המהלך הפנימי שהם עוברים לא יכול לפעול רק מתוך הבנה של המצב וקבלת החלטות. שינוי אותנטי קורה לא כשכופים אותו מבחוץ אלא כשמעצבים את התנאים בהם הוא יכול פשוט לקרות, אם הוא צריך, ולא, אם הוא לא צריך. במקרה שלהם מסיבת הגירושין הפכה לטקס שיחזור ואישרור של הקשר ושל האהבה. המילה משבר שבעברית (וגם ביוונית) משמעותה גם נקודת שבר ומפנה וגם מקום הלידה ("כי באו בנים עד משבר" מלכים ב' 19:3) את המשבר הפכו בני הזוג לאתגר ולמקור לחיים חדשים.
מאתגר מה אפשר לקחת מסיפור זה, כיצד לבנות את הקשר באופן שלא מחכים למשבר, אלא מבנים בתוך הקשר את מה שצריך כדי לשמר את תחושת הראשוניות של תחילת הקשר והאהבה. כיצד לנצח את הרוטינה, לא לוותר, לא לשנמך תפקידים, להיות בתקשורת אמיתית, לשתף את סודות הלב, להגשים רצונות שעונים על הצרכים האמיתיים. כיצד להתחתן כל בוקר מחדש. לא להחזיר אהבות ראשונות אלא לאהוב אותן כל יום כאלו זה היום היחיד שיש.
הערה לסיום: בספר "קולו של מילטון אריקסון" מופיע סיפור שדומה באופן מדהים לסיפור זה, גם בבעיה וגם בדרך הטיפול שהציע אריקסון לזוג. חכמה אמיתית היא כנראה מעל הזמן והמקום. מומלץ.
אשמח למשוב, הערות והארות, תודה
הבלוג שלי: אימון יהודי יצירתי http://www.tapuz.co.il/blogs/viewentry/7398583
אני רוצה לשתף אתכם בסיפור עתיק אבל אקטואלי עבור כל מי שזוגיות חשובה לו. לדעתי, מומלץ במיוחד לכל מי שעוסק בייעוץ, טיפול, אימון או חינוך לזוגיות. להלן התובנות שלי, אשמח לכל הערה, הארה תובנה או שיתוף שבא לכם לתת לי ולנו.
מעשה באשה אחת בצידן (בית ציידא, עיירה ליד הכנרת) ששהתה עשר שנים עם בעלה, ולא ילדה. באו לפני רבי שמעון בר יוחאי, וביקשו להפרד זה מזה. אמר להם: בחייכם, כמו שהתחתנתם במאכל ובמשתה, כך אין אתם נפרדים אלא מתוך מאכל ומשתה. עשו כדבריו ועשו לעצמם יום חג וסעודה גדולה. השקתה אותו האשה יין יותר מדי עד שהשתכר. כשנתיישבה דעתו אמר לה: בתי, ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית, וקחי אותו ולכי לבית אביך. מה עשתה היא? לאחר שנרדם, רמזה לעבדיה ולשפחותיה ואמרה להם: שאוהו במיטה וקחו אותו והוליכו אותו לבית אבא". באמצע הלילה התעורר משנתו, וכיון שהתפכח, אמר לה: בתי, היכן אני? אמרה לו, בבית אבא. אמר לה, מה לי לבית אביך? אמר לו, לא כך אמרת לי בערב, כל חפץ טוב שיש בביתי קחי אותו ולכי לבית אביך? איך חפץ טוב לי בעולם יותר ממך! הלכו להם לרבי שמעון בר יוחאי, עמד והתפלל עליהם ונפקדו בילדים. (מדרש שיר השירים רבא).
הסיפור הקטן והמרתק הזה עשה מסע של 2000 שנים כדי להגיע אלינו, מה יש בו בשבילינו?
הוא מעלה מספר שאלות: מדוע לא עשה רשב"י כבקשת הזוג, ולא נתן להם להתגרש מייד? (לפי ההלכה, 10 שנים ללא ילדים זו עילה לגיטימית לגירושים). מה פשר ההצעה המוזרה לקיים "מסיבת גירושין" (אקטואלי נכון?) ועוד בדומה לחתונה? מה קרה שם בדיוק בין בני הזוג שהביא למפנה, ולהצלת הנישואין בהפוך על הפוך? מדוע, בהנחה שרשב"י ציפה, או תכנן שמשהו טוב יקרה, לא אמר להם בפשטות מה הם צריכים ומה חסר להם?
לדעתי הנקודות המרכזיות בסיפור הן: רשב"י מזהה שבין בני הזוג יש קרבה ואהבה. הם באו אליו מחוסר ברירה ולא בגלל שהם לא סובלים זה את זה. הבעל קורא לאשתו בתי, אפשר להניח מספר הנחות, שכולן או חלקן סבירות. שהפרש הגילאים בניהם גדול, שמערכת היחסים שלהם היא של קרבה ואהבה אבל לא של זוגיות, שחיי השגרה פגעו בתשוקה ובאינטימיות שהיו ביניהם כשנשאו. במילים אחרות, אהבה גדולה שמתנפצת מול משברי החיים. אז מה עושים? איך להחזיר אהבה ראשונה?
הוא מציע להם לקיים מסיבת גירושין. אבל בעצה יש פואנטה. כמו שהתחתנתם, במאכל ובמשתה. במילים אחרות, תשחזרו את טקס הנישואין, ותדאגו שיהיה שם יין. וככה תפרדו.
בעצתו הוא שותל את כל המרכיבים הדרושים לכך שאם יש מצב לתיקון, הוא יקרה. הוא גורם להם לעשות רסטרט למערכת היחסים. כמו בנקודת שחזור במחשב, לחזור לחוויה הנהדרת והראשונית של ההתחלה, של האהבה הגדולה, של התשוקה. ומרכיב חשוב בתפריט הוא יין. והם זורמים אתו, והאשה משקה את בעלה, והוא משתכר. מתוך שכרותו הוא מציע לה לקחת כל חפץ שהיא רוצה. המילה חפץ משמעותה כפולה, גם דבר, וגם רצון. מתוך מצב של חוסר מודעות מלאה, הוא מגלה לה את צפונות ליבו (נכנס יין יצא סוד), שמה שהוא רוצה לתת לה, זה רצון. והיא בוחרת, לא בדבר, אלא בחפץ. זה הדדי. אבל מה עושים עם זה? היא חכמה מאוד, וכשהיא לוקחת אותו לבית אביה, והוא מתעורר ושואל בפליאה מה אני עושה פה, היא אומרת לו למעשה שני דברים: שמה שהיא רוצה זה אותו ,ושהיא רוצה אותו כגבר, כבעל, כי אבא ברוך ה' כבר יש לה, ואבא יש רק אחד. ואולי זה מה שהוא היה צריך לדעת, שהוא לא זקן, ולא חסר אונים, והיא לא תלויה בו, והוא לא צריך לשחק אותה אם למצוא דרכים להצדיק את המקום שלו בקשר. הם מבינים, שמערכת היחסים השתבשה, משחקי התפקידים השתנו, החתן והבעל הפך לאב, הכלה והאשה הפכה לבת. עם כל האהבה שיכולה להיות בניהם, ילדים לא יצאו מזה. צריך לשנות תפישה, לחזור לתפקיד המקורי, גבר – אשה, בעל – רעיה. מתוך הלילה ההזוי שהם עוברים, הם מפנימים את התובנה, שזה לא רק מה שהם צריכים אלא גם מה שהם מוכנים לבנות מחדש. ועם זה הם באים לרשב"י. את התפילה שהוא מתפלל עליהם אפשר להבין באופנים שונים, אבל אפשר להניח שברמה הפסיכולוגית והפיזיולוגית, מה שהציל את הקשר והבריא את היחסים היתה המטאמורפוזה ששניהם עברו בליל הגירושין-חתונה. והשינוי בראש משנה את הגוף. ובמקום שהיתה תקיעות, חסימה, מעצור, מופיע פתח של תקוה, של חיבור, של אנרגיה הדדית, של אהבה זוגית בה כל אחד נותן, מקבל, והביחד יוצר ומוליד.
מדוע היה על רשב"י לפעול בדרכי עקלקלות, ומדוע לא אמר להם מיד מה הוא מזהה ואיך עליהם לפעול?
רשב"י מתגלה לא רק כחכם ובקי בתורה, אלא גם כפסיכולוג, מטפל וסקסולוג. הוא מזהה את הקושי, מבין את הצורך ויודע שהדבר שמונע מהם לצמוח ביחד הוא התנגדויות. אלו שכבר קיימות בניהם ואלו שיעלו ברגע שיציע להם לתרגל זוגיות. הם כבר היו אצל כולם, שמעו בלי סוף עצות, ושוב לחזור הביתה ולנסות שוב? די, נמאס, עייפים, רוצים להתקדם. אז הוא זורם אתם, אבל שותל בדרך את נקודת המפנה, שתאפשר להם פריצת דרך, מתוך תחושה של התקדמות, אבל לא כלפי חוץ אלא כלפי פנים. המהלך הפנימי שהם עוברים לא יכול לפעול רק מתוך הבנה של המצב וקבלת החלטות. שינוי אותנטי קורה לא כשכופים אותו מבחוץ אלא כשמעצבים את התנאים בהם הוא יכול פשוט לקרות, אם הוא צריך, ולא, אם הוא לא צריך. במקרה שלהם מסיבת הגירושין הפכה לטקס שיחזור ואישרור של הקשר ושל האהבה. המילה משבר שבעברית (וגם ביוונית) משמעותה גם נקודת שבר ומפנה וגם מקום הלידה ("כי באו בנים עד משבר" מלכים ב' 19:3) את המשבר הפכו בני הזוג לאתגר ולמקור לחיים חדשים.
מאתגר מה אפשר לקחת מסיפור זה, כיצד לבנות את הקשר באופן שלא מחכים למשבר, אלא מבנים בתוך הקשר את מה שצריך כדי לשמר את תחושת הראשוניות של תחילת הקשר והאהבה. כיצד לנצח את הרוטינה, לא לוותר, לא לשנמך תפקידים, להיות בתקשורת אמיתית, לשתף את סודות הלב, להגשים רצונות שעונים על הצרכים האמיתיים. כיצד להתחתן כל בוקר מחדש. לא להחזיר אהבות ראשונות אלא לאהוב אותן כל יום כאלו זה היום היחיד שיש.
הערה לסיום: בספר "קולו של מילטון אריקסון" מופיע סיפור שדומה באופן מדהים לסיפור זה, גם בבעיה וגם בדרך הטיפול שהציע אריקסון לזוג. חכמה אמיתית היא כנראה מעל הזמן והמקום. מומלץ.
אשמח למשוב, הערות והארות, תודה
הבלוג שלי: אימון יהודי יצירתי http://www.tapuz.co.il/blogs/viewentry/7398583