מחזקת את כולכן../images/Emo24.gif
אמנם אני באה, כביכול, מהצד השני של המתרס - זוגתי ואני מתכננות להרות (כל אחת בתורה) בעזרת תרומת זרע ועבורנו האמהות (וההריון) הן בגדר הגשמת החלום הכי חשוב בחיים - אבל אני מאוד מאוד שמחה על קיומו של הפורום הזה ועל כך שיותר ויותר נשים משקיעות מחשבה ובוחנות האם למרות שהחברה הישראלית כ"כ מנתבת אותנו לכיוון הורות ביולוגית, האמנם זה חיוני לחייהן. לי אישית מאוד מפריע שהחברה שלנו כ"כ מעודדת רק לכיוון הזה. שיש חוסר לגיטימציה חברתי כולל לנשים שבוחרות שלא להיות אמהות, שאימוץ הוא אישיו כ"כ בעייתי והסטאטוס שלו כ"כ נמוך, שהמדיניות הרפואית בארץ היא לתקוע לנשים הורמונים בצורה כ"כ מסוכנת, העיקר להשיג הריון ולא משנה מה ההשלכות שלו. כמובן שברמה האישית אני גם מרוויחה מהעיוות הזה כי אני אזכה בקלות רבה יחסית להגשים את החלום הפרטי שלי, אבל זה עדין לא עושה את המצב לפחות מעוות בעיניי. אני יכולה לספר לכן שלמרות שכאמור כל חיי חיכיתי להרות ולהיות אם, כשהתחלנו, זוגתי ואני, לחשוב ברצינות על הדרכים למימוש האמהות, עברתי תקופה ממושכת בה שאלתי את עצמי האם אני באמת חייבת להרות בעצמי? אולי מספיק לי שהיא תלד את ילדינו המשותפים? אולי מתאים לנו לאמץ? (הרי מבחינה חברתית זה הדבר הנכון לעשות), ולבסוף, והכי חשוב - האמנם הצורך שלי להרות ולהיות לאם הוא טבעי שלי, או מושרש ע"י החברה? לקחתי לעצמי את הזמן לענות את כל השאלות האלו, בעזרת זוגתי כמובן, ורק כשהייתי בטוחה ב- 100% במה שאני רוצה, הרגשתי רגועה. אני שמחה שיש כאן את הבית הזה, שמחזק אתכן, נשים אמיצות שבוחרות את הבחירה הפחות מובנת-מאליה, אבל האמיתי עבורכן! וחוצמיזה, גם אני מתה על חתולים (לנו יש שתיים) וברור לי שיש קשר בין נונקונפורמיזם לאהבת-חתולים.
אמנם אני באה, כביכול, מהצד השני של המתרס - זוגתי ואני מתכננות להרות (כל אחת בתורה) בעזרת תרומת זרע ועבורנו האמהות (וההריון) הן בגדר הגשמת החלום הכי חשוב בחיים - אבל אני מאוד מאוד שמחה על קיומו של הפורום הזה ועל כך שיותר ויותר נשים משקיעות מחשבה ובוחנות האם למרות שהחברה הישראלית כ"כ מנתבת אותנו לכיוון הורות ביולוגית, האמנם זה חיוני לחייהן. לי אישית מאוד מפריע שהחברה שלנו כ"כ מעודדת רק לכיוון הזה. שיש חוסר לגיטימציה חברתי כולל לנשים שבוחרות שלא להיות אמהות, שאימוץ הוא אישיו כ"כ בעייתי והסטאטוס שלו כ"כ נמוך, שהמדיניות הרפואית בארץ היא לתקוע לנשים הורמונים בצורה כ"כ מסוכנת, העיקר להשיג הריון ולא משנה מה ההשלכות שלו. כמובן שברמה האישית אני גם מרוויחה מהעיוות הזה כי אני אזכה בקלות רבה יחסית להגשים את החלום הפרטי שלי, אבל זה עדין לא עושה את המצב לפחות מעוות בעיניי. אני יכולה לספר לכן שלמרות שכאמור כל חיי חיכיתי להרות ולהיות אם, כשהתחלנו, זוגתי ואני, לחשוב ברצינות על הדרכים למימוש האמהות, עברתי תקופה ממושכת בה שאלתי את עצמי האם אני באמת חייבת להרות בעצמי? אולי מספיק לי שהיא תלד את ילדינו המשותפים? אולי מתאים לנו לאמץ? (הרי מבחינה חברתית זה הדבר הנכון לעשות), ולבסוף, והכי חשוב - האמנם הצורך שלי להרות ולהיות לאם הוא טבעי שלי, או מושרש ע"י החברה? לקחתי לעצמי את הזמן לענות את כל השאלות האלו, בעזרת זוגתי כמובן, ורק כשהייתי בטוחה ב- 100% במה שאני רוצה, הרגשתי רגועה. אני שמחה שיש כאן את הבית הזה, שמחזק אתכן, נשים אמיצות שבוחרות את הבחירה הפחות מובנת-מאליה, אבל האמיתי עבורכן! וחוצמיזה, גם אני מתה על חתולים (לנו יש שתיים) וברור לי שיש קשר בין נונקונפורמיזם לאהבת-חתולים.
