כל כך מבינה אותך
את חווה הצפה של רגשות ומחשבות,
ומתוך כך משליכה על בתך ותוהה שמא גם היא תחווה הצפה.
 
לגבי בתך- יתכן שתחווה הצפה. אבל זה לא חייב להיות משהו רע:
זו יכולה להיות הזדמנות להתנסות וללמוד שהצפה היא דבר זמני,
שיש דרכים ויש לה יכולת לצלוח הצפה.
למידה שעשויה להפחית חרדה בהצפות הבאות
ובכך לקצרן ולהוריד את עוצמתן.
 
דא עקא, שזה מטיל עלייך עוד לחץ... כי בשביל שזה יקרה,
היא צריכה אותך חזקה לידה, נותנת לה יד ומנחה אותה החוצה מהמערבולת,
מוצאת יחד איתה את הדרכים הנכונות לה לצלוח הצפה.
יש לה איזשהו טיפול רגשי? אולי גם זה יכול לעזור
(גם לך, אם לא תהיי היד המנחה היחידה, זה יוריד ממך לחץ).
 
איך לנווט בין שלל הלחצים וההתמודדויות: הדרך שלי (לא יודעת אם יתאים לך)
זה לפצל.
שלומית א מכוונת למודוס ביצועי: סוקרת את הנתונים,
מאתרת מידע רלוונטי ואז מחליטה על הפעולות הנדרשות ומבצעת אותן.
 
שלומית ב' היא פשוט שלומית... כל הרגשות, מחשבות, תהיות, פחדים, תקוות וכו'.
חשוב ואפילו קריטי לתת לכל זה מקום.
בינך לבין עצמך, וגם לשתף- עם אנשים קרובים לך
ו/או עם אנשים שעברו ועוברים חוויות דומות
ויכולים גם להבין באמת וגם לפעמים לתרום לך מנסיונם.
 
מישהי במערכת החינוך אמרה לי פעם שאני אמא לביאה.
לה הצטיירה דמותי כאסרטיבית.
אין לה שמץ מושג כמה זה רחוק ממני, ולכן בכמה בריאות זה עלה לי...
הפיצול הזה מאפשר לי להכנס לדמות- כמו בתאטרון-
שהילדים שלי צריכים שאכנס אליה,
בלי להפסיק להיות אני, עם כל הסערות הרגשיות,
הבלבול הכאב והפחדים (וגם הצחוק-חלק מהגברות החינוכיות האלה ממש מצחיקות
).
 
איך מסבירים את זה לילדה- זה אולי שווה שירשור עצמאי
כאמור, יכולה אם תרצי לספר איך היה אצלנו (עם 3 ילדים)
וגם אחרים כאן יכולים אולי לחלוק מנסיונם.
אבל לפני שמסבירים לילדה צריכים להגיע לאיזשהו איזון פנימי,
כדי שהמסר יהיה רגוע ומעצים.
 
