אני חושבת שהבעיה היא
שאף אחד לא יודע מהו השוויון המיוחל. הסיבה היא שמעולם לא נוהל דיון ציבורי אמיתי בשאלות האלה ורוב האנשים ניזונים מרסיסי מידע, כך שכל מי שמצהירה על עצמה פמיניסטית פתאום הופכת הדוברת של כולם. ואז צריך להסביר למה מישהי שאומרת שהיא פמיניסטית ושהיא חושבת שנשים צריכות להשתלט על העולם ובלה בלה בלה היא לא פמיניסטית אלא פשוט שוביניסטית מסוג אחר. השוויון אינו דרישה לזהות מוחלטת. הדרישה לשוויון היא קודם כל בהזדמנויות שוות, ביחס הוגן מתוך התחשבות בצרכים המיוחדים של כל אחד (ולא מדובר פה רק על שוויון בין המינים, אלא גם שוויון לקבוצות אחרות שמופלות ע"י החברה וע"י התפיסות הרווחות בה, למשל נכים, למשל טראנסג'נדרים, למשל אנשים בעלי חזות זרה ועוד ועוד, לפעמים אני תוהה מי לא מופלה כי יש כל כך קטגוריות שאפשר להפלות על פיהן..). נכון. לכל דבר יש מחיר, השאלה איפה המחיר היותר גבוה. הפמיניזם השיג לנשים זכות בחירה, שמעבר לאקט הפורמלי של הפתק בקלפי זה אומר שיש להן זכות לקבוע, להביע דעה ולהשפיע על גורלן. (אגב, גם היום, בישראל, נשים שמביעות דעה על המצב המדיני-בטחוני-סכסוכי, נוטים להשתיק אותן כי הן לא עשו קו בלבנון. שימי לב, שהדרך היחידה לנשים לדבר בנושא הזה זה כמעט רק כאמהות לחיילים או לא-עלינו, אמהות שכולות - כלומר מישהי יכולה להיות אישה נבונה ומשכילה, אבל היא יכולה לדבר רק ממקומה כאמא. ומי שהיא לא אמא? ומי שאין לה חייל בקרבי? לא יכולה להיות לה דעה על הבלאגן המקומי?) הפמיניזם אפשר לנשים לעבוד. הן כבר לא תלויות בגבר שיפרנס אותן, הן כבר לא מוגבלות לתחום צר של מקצועות ועיסוקים שהשכר בהם נמוך, לא רק שזה שוויון זה ממש שחרור מהצורך למצוא מהר מהר איזה מישהו שיביא כסף כדי שיהיה מה לאכול גם אם הוא לא האדם שאיתו את רוצה לחיות לשארית חייך, גם אם הוא מכה אותך, גם אם הוא סתם לא נחמד וכפות הרגליים שלו מסריחות. את יכולה להיות אדם עצמאי בזכות עצמך. הפמיניזם קרא לבדוק את מערך הכוחות לא רק בספירה הציבורית (למשל עולם התעסוקה) אלא גם בספירה הפרטית-הביתית. נושאים של חלוקת תפקידים (כדי שנשים לא יעבדו משמרת שניה ושלישית), נושאים של אלימות במשפחה, נושאים של אלימות מינית במשפחה (האם גבר יכול לאנוס את אישתו החוקית? פעם הדרישה למין היתה מובנת מאליה. היום כבר לא, וגבר שכופה על אישתו יחסי מין יכול להיות מואשם באונס לפחות באופן תיאורטי - על העונשים הנלעגים אולי בפעם אחרת..) הפמיניזם, לדעתי, לא פועל רק עבור נשים, אלא עבור חברה הוגנת יותר, שוויונית יותר. כלומר, המאבק אינו נשים מול גברים, אלא נשים וגברים יחד למען שוויון. החברה הפטריארכלית-השוביניסטית מגדירה נשיוּת וגבריוּת בצורה מאוד חד משמעית. היא מחלקת להם תפקידים ומנציחה אותם שוב ושוב באמצעות התרבות (נורמות, ערכים, אמנות וכיו"ב) - זה פוגע בשני המינים. נשים חייבות להיות עדינוֹת וחינניוֹת (לא שיש משהו רע בעדינוּת וחינניוּת, אבל גם אין שום דבר רע בהפך), חייבת להיות להן "גישה" לילדים ומי שזבי חוטם לא עושים לה את זה כנראה קצת דפוקה, ואם היא לא רוצה ללדת כמה כאלה (כי כאמור, הם לא עושים לה את זה, והיא לא ממש יודעת מה לעשות איתם) אז בכלל כדאי לאשפז אותה מהר. אסור להן להראות חכמות מדי (כי מי ירצה אותן ככה, זה נורא מאיים שאת אינטיליגנטית, יותר יפה לך בתור פוסטמה) ונורא חשוב למצוא חתן מהר (תתפשרי קצת.. אז מה אם הוא משעמם אותך, העיקר לא להיות לבד), ובשביל זה כדאי שלא תסתובבי יותר מדי עם הבנים, שלא יצא לך שם רע.. (המוסר החברתי מצוי כולו בקרום הבתולים, הנשים הן שומרות המוסר, אבל זה קשקוש.. זו פשוט שליטה על הגוף והמיניות שלהן) גברים לעומת זאת, יכולים לאכול מה וכמה שהם רוצים (כי קצת כרס עוד לא הורגת להם את הסקס אפיל), הם יכולים לקיים יחסי מין הרבה יותר בחופשיות וזה רק יעשה אותם יותר גבריים אבל מצד שני אסור להם להביע רגשות (כי זה לא גברי מספיק), הם צריכים לשלם בדייטים, הם צריכים לפתח קריירה מצליחה ועוד ועוד.. אז בואו נראה. מחיר השוויון הוא שנשים יכולות לשלם על עצמן בדייטים וגברים לא מחוייבים יותר לממן מישהי שהם בכלל לא מכירים (ולא חסרות הנשים שטוענות שלשלם בדייט זה נימוס ולא קשור לשוביניזם.. מעניין איפה הן היו בשיעור היסטוריה), המאבק הפמיניסטי קשור גם למאבק על שבירת נורמות לגבי מין (הכרה במיניות נשים, בהנאה שלהן, הכרה במשיכה מינית ורגשית שלא בין גברים לנשים, ערעור על נורמות מגדריות), וכמו שציינתי בהתחלה היו עוד כמה דברים מוצלחים שהמאבק הזה השיג. המחקר שהבאת (אגב, הייתי ממליצה לא להסתמך על מחקרים שזוכים לסיקור בצהובונים.. זה בד"כ לא מעיד על טיבם המצוין..) לא קשור לפמיניזם. הוא קשור לקפיטליזם. זה שבעקבות השוויון (לכאורה) תוחלת החיים התקצרה גם עבור נשים לא אומר שהשוויון רע, אלא שלפני כן רק גברים נדפקו מהמערכת הקפיטליסטית, ולכן כמו שאמרתי בשרשור אחר, האחריות ליצירת שוויון אינה רק של התנהגות פרטית של בני אדם (גברים או נשים) אלא האחריות היא גם של החברה שצריכה להתאים את עצמה לחיים של בני אדם. במילים אחרות, במקום שאנחנו כבני אדם נשרת (על סף העבדות) את המערכת הקפיטליסטית, התעסוקה והכלכלה צריכות לשרת אותנו ואת מטרותינו להנות מהחיים. זה אומר שאם פתאום השתנה המצב החברתי וגם נשים עובדות, אז צריך לשנות את אופי עולם התעסוקה ולא הנשים צריכות להתאים את עצמן למערכת. הבעיה היא שהסטנדרט השתרש לו, ובד"כ אנשים בכלל לא מבינים על מה אני מדברת כשאני אומרת שצריך לשנות את המערכת ולא את עצמנו... בכל אופן, נראה לי מדאיג שכל מיני פוסט-פמיניסטיות (שמעולם לא היו פמיניסטיות, וסתם נדבקו לאיזה מושג דבילי שמישהו המציא) קוראות לבטל את השוויון ולחזור לתקופות אפלות יותר...
