מחיר עסקת שליט - השתלטות החמאס על הרשות

[ראובן הירושלמי]

מחיר עסקת שליט - השתלטות החמאס על הרשות

קראו בעיון את הכתבה הבאה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3609481,00.html מסתבר שהרשימה של החמאס מכילה את חברי הפרלמנט שלה ששחרורם יפגע אנושות באבו-מאזן וישלים את השתלטות החמאס על הרשות הפלשתינאית. לא מדובר ברשימה של אסירים מיסכנים (או אפילו מסוכנים) ואין מדובר בעניין הומניטרי - מדובר בחברי פרלמנט של החמאס ששחרורם ימוטט את שליטת אש"פ ברשות יגרום לבעייה אסטרטגית קשה למדינת ישראל. מכאן אפשר להבין מדוע זה לא כל כך פשוט להיענות לתנאי הזה. שליטה של החמאס על שטחי הרשות כולל הגדה זה כבר לא שאלה של כבוד לאומי או סכנה לפיגועים, זהו אסון בקנה מידה שאיננו יכולים להרשות לעצמנו. הברירות הן קשות מאוד ויתכן שבשל הרגישות ההומניטרית והערכים שלנו נמצא את עצמנו בסכנה קיומית אמיתית לעם היהודי היושב בישראל. לא פשוט.

 

[יונה1]

ראובן, אני מבינה שגם לך מאד עצוב היום

במלאת 22 שנה לנפילתו של רון ארד בשבי.

 

[ראובן הירושלמי]

בהחלט, וגם על עוז בן מאיר, מתת אדלר-רוזנפלד

וכנרת מנדל שנרצחו בתאריך זה בירי על טרמפיאדה בגוש עציון. שלא לדבר על קרוב לעוד 400 נרצחים נוספים שיום רציחתם נופל בחודש אוקטובר. אני מניח שגם הם ראויים לדעתך להשתתפות בצער, וגם את משתתפת ביגון הקודר ובצער המשפחות.

 

[יונה1]

יגון קודר זו קצת הסחפות

אבל ודאי שעצוב לי על כל הרוג. עצוב שבעתיים שאנשים כדוגמתך חשבו שהפקרתו של רון ארד בשבי, תוכל להציל את חייהם.

 

[ראובן הירושלמי]

אז עצוב לך על מה שאת חושבת שאנשים חשבו

יותר ממה שעצוב לך על אנשים שנהרגו. זה כשלעצמו עצוב.

 

[תום בן חיים]

התמורה לגלעד שליט - הכרה בשלטון החמאס ברצועה

בפועל השלטון ברצועת-עזה כבר יותר משנה בידי החמאס. אלא שלמרות המצב הזה דה-פקטו, דה-יורה (פורמאלית ומשפטית ומדינית) אין להם הכרה לא מצד ישראל, לא מצד רוב אומות העולם ואפילו לא מצד מצרים (אני מדגיש: דה-יורה !). התמורה האמיתית שלה מייחלים אנשי החמאס ברצועה ובדמשק היא הכרה כזאת ! נדמה לי שאילו זאת היתה ניתנת, באופן זה או אחר, אפילו בניסוח לא לגמרי בהיר, התמורות האחרות בדמות אסירים פלשתיניים אלה ואחרים (מהרצועה ולא רק מיהודה ושומרון; מהחמאס ולא רק מהפתח וארגונים אחרים; במספרים אלה או אחרים ומתוך רשימות אלו או אחרות) - כל אלה היו מתגלות כ"תמורות נוספות" לעיקרית שהזכרתי בהתחלה. יתכן אפילו שאם וכאשר התמורה העיקרית הזאת תנתן, ניתן יהיה להשיג הגמשת-מה בתחום האסירים הפלשתיניים ששחרורם נדרש כיום (ונוספים ששחרורם ידרש מחר-מחרתיים, ככל שיעבור זמן נוסף). האם גלעד שליט, הסמל היחיד בן ה-20 צריך לשאת על כתפי ולשלם בחייו, ובני-משפחתו צריכים לשאת על כתפיהם, את המחיר האישי לסרוב לתת את התמורה הפוליטית-מדינית, שלהערכתי במוקדם או במאוחר תנתן גם תנתן (מי עוד זוכר את הימים בהם קשר אפילו לא מחייב עם עם אנשי פתח ואש"פ נחשב כעבירה על החוק ?!), כאשר חלילה גלעד כבר לא יהיה בין-החיים ? אם לא ייעשה מעשה דראסטי להניע את ממשלת-ישראל (כיום עדיין בראשות אולמרט) לללכת בכוון מתן הלגיטימאציה למה שכבר קיים בפועל, וכך להפשיר את הקפאון המתעבה סביב גלעד שליט, השם גלעד שליט עלול להתוסף לפנתאון של שמות גבורי-ישראל כמו טרומפלדור, אורי אילן, עולי-הגרדום, הרוגי העסק הביש במצרים, ורון ארד, ושאר גבורי-הגלריה הלאומית. אני משער שאילו גלעד היה הבן הפרטי שלנו, כמו להבדיל בני-משפחתו של אלחנן טננבאום היינו שמחים שיחזור אלינו הביתה, אפילו זה היה מלווה במחאות וקריאות-גנאי. לפני שגם החמאס יהפוך למימסד שנוא על תושבי הרצועה (סימנים לפיצולים ופילוגים בתוכו כבר ישנם כיום), ראוי לחשוב על הכרה בו בתמורה לחזרתו של גלעד שליט הביתה ! אגב: האם ישנו מישהו מבין כל אלה שמדברים על הקרבן ההכרחי של גלעד למען האינטרס הלאומי ה"איסטרטגי", המוכן להתחלף איתו, וללכת לשבי כדי שהחמאס ישאר בחזקת ארגון-טרור שכביכול אין נושאים ונותנים איתו ? מסופקני. לכן - מחר (בעצם כבר היום) ביום א' 19.10 צריכים מי שיגיעו לכרם שלום (ב-15:00) לצאת מגדרם ומגבולות עצרת-מחאה מנומסת שתגמר כמו הקודמות לה בלא-כלום, ולעשות מעשה שיזעזע את אמות-הסיפים, ובעיקר את ראש-הממשלה, את מחליפתו, ואת שאר השרים, שיבינו שכל יום שעבר עד היום העלה את "מחיר" שחרורו של גלעד, וכל יום שעוד יעבור, יגרום למחיר להרקיע לגבהים שאפילו ההומאניסטים הכי רחמנים שבינינו לא יעזו לדרוש את "תשלומו". האמנם כבר השלמנו עם אבדנו של גלעד, כדברי בוגי יעלון, כי ה"מחיר" גבוה מדי, ואנחנו מכינים כבר את טקסי-הזכרון, בהם נניף על נס את עמידת הגבורה של גלעד למען המולדת, האומה, בטחון תושבי הארץ הזאת ולתפארת מדינת-ישראל ?

 

[ראובן הירושלמי]

זו האידאולוגיה הקטלנית של שלום עכשיו

כשהיא מאוחדת ומשולבת במטרות האסטרטגיות של החמאס. כן, חיילים תפקידם לבצע את משימתם גם במחיר חייהם. ולא, אף אחד לא רוצה לראות את בנו שבוי או פצוע או הרוג. בכל זאת חיילים בני 20 ופחות מסתערים ואף נהרגים במטרה לנצח אוייב נחוש ואכזר שכופר בעצם זכותנו לחיים. אבל מה אני מדבר איתך? למטרת ההפגנה בכרם שלום אין שום קשר לאידאולוגיות הפוליטיות של שלום עכשיו שאתה מציג כאן. המטרה כפי שהוצגה ואף חוזקה על ידי הבג"ץ של נועם שליט היא להגביר את הלחץ על החמאס, ובשום אופן לא להכיר בו. כולי תיקווה שמשפחת שליט לא תיתן לאנשים כמוך את הבמה להפוך את הסוגיה של גלעד לסוגיה אסטרטגית או פוליטית. אתם אולי רוצים בכך, החמאס אולי רוצה בכך, אבל עבור גלעד ועבור כולנו המשמעות היא נוראה.

 

[dariayaari]

כמה שאתה צודק !!!!!

 

[dariayaari]

התכוונתי אליך תום, אתה מאד צודק.

 

[dariayaari]

ואגב, או שלא אגב,

הייתי שם היום בכרם שלום, חזרנו עכשיו. לא הייתי בבוקר בעת חסימת המשאיות, הייתי אחר כך בעצרת. וכן, זו היתה עצרת. מחאה? מחאה רק בנאומים, בדברים שנאמרו פה אחד ומחיאות הכפיים שאישרו את הבכל מחיר. אבל היה שקט, תרבותי. כן, עדיין שקט ותרבותי. נאמרו דברים קשים, לא קשים מדי. נאמרו גם דברים קשים עלינו, ובצדק כמובן, על העם שיושב בחיבוק ידיים, ואני מוסיפה - שמתלונן שוב ושוב על הממשלה שלא עושה, אך לא עושה דבר כדי להזיז את הממשלה לעשיה. אבל לא היתה זעקה. זעקה של אם שבנה יושב שנתיים בשבי האויב והיא איננה יודעת מה קורה אותו. הזעקה הזו לא נשמעת. לא נשמעה, לא נשמעת ואני מקווה שתישמע. כי אנחנו לא יודעים לזעוק. כי אנחנו רוצים להיראות יפים, תרבותיים. אנחנו מתביישים לזעוק. כולם מסתחבקים עם כולם, מחייכים ושרים, "שמחת בית השואבה". ומי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו. בתחילת האירוע, בעת שהאנשים מתאספים, שרה על הבמה חבורת זמר "הפרלמנט". נדמה לי יוצאי הגבעתרון. שרו שירי ארץ ישראל יפים, חבורת אנשים פיזזה בהתרגשות.... אוי.....

 

[חנה גונן]

אני מאוד מזדהה עם שתי ההודעות האחרונות שלך..

הולכת לעצרות אבל יודעת שזה לא מספיק.....אין לי את המשאבים בנדרשים אפילו ברמה בסיסית מקווה שימשיכו בקו הפעולה כמו מול הבית של ברק.

 

[דן בן תרצה]

בלי להסכים לכל הכתוב, כדאי לקרוא לחשוב

המתיחות בין החמאס למצרים על רקע עסקת שליט http://www.jcpa.org.il:80/JCPAHeb/Templates/showpage.asp?FID=530&DBID=1&LNGID=2&TMID=99&IID=19031 פינחס ענברי, 19/10/2008 11:39:07 מבחינת החמאס, עסקת שחרורו של החייל החטוף גלעד שליט היא מעל ומעבר לעסקת חילופי שבויים רגילה. הצלחה בעסקה עשויה לבסס את שלטונו של החמאס בעזה וכשלון עלול לבשר את קצו. מנגד, מצרים מציבה מכשולים בסירובה לפתוח את מעבר רפיח ולהכיר בשלטון החמאס. מבחינת החמאס, עסקת שחרורו של החייל החטוף גלעד שליט היא מעל ומעבר לעסקת חילופי שבויים רגילה. הצלחה בעסקה עשויה לבסס את שלטונו של החמאס בעזה וכשלון עלול להתחיל את תהליך סיום שלטונו. לפיכך, החמאס מתעקש לקשור את העסקה לאו דווקא להיבטים ישירים של חילופי שבויים, אלא לפתיחה מחדש של מעבר רפיח. מבחינת החמאס, פתיחת מעבר רפיח היא ראשית כל הכרה של מצרים - ובהמשך של כל העולם הערבי - בשלטונו בעזה. בנוסף, הפיכת מעבר רפיח לשער הכניסה והיציאה הראשי של עזה תשחרר את החמאס מהתלות בישראל או במוקטעה ברמאללה. לכאורה, הדברים פשוטים: פתיחת מעבר רפיח תקל על גיבוש העסקה לשחרור שליט. אלא שמצרים מציבה בעיה. מבחינתה, הכרה בשלטון החמאס בעזה היא בעלת השלכות מרחיקות לכת לגבי יציבות השלטון בקהיר וזאת לאור מאבק החיים והמוות שהוא מנהל מול ארגון האחים המוסלמים. מצרים חוששת שהצלחת דגם שלטוני של החמאס על גבול מצרים תעניק רוח גבית לחוצפה שמגלים האחים המוסלמים ביחס לתפיסת המשטר במצרים עצמה. אין זה מקרה, אם כך, שאנו מבחינים בהתגברות המתח בין החמאס למצרים דווקא, ולא בין החמאס לישראל. עם זאת, גם ביחס לישראל ישנם היבטים חשובים. חמאס לא יכול להרשות לעצמו עסקה פחות טובה מזו שחתמה ישראל עם חזבאללה. מדובר ברף גבוה שהחמאס לא יכול לרדת ממנו. בנוסף, החמאס, שהיה עד לחולשת הנושא ונותן הישראלי מול חזבאללה, מביט כעת בשיחות על הרכבת הקואליציה בישראל ועלול להגיע למסקנה שאין לישראל כוח עמידה במו"מ מול צד קשוח.

 

[ראובן הירושלמי]

תודה דן

חשוב שנזכור שיש כאן מצב מורכב. יש כאן ערכים מול ערכים, אינטרסים קיומיים מול אינטרסים קיומיים. הלוואי שזה היה פשוט. שבת שלום.

 

[dariayaari]

דן,

למה אתה טורח לכתוב את כל אלו? כדי להגיד לנו שזה לא פשוט? למה חשוב לך ליידע אותנו בפרטים הללו?

 

[ראובן הירושלמי]

מה טוב בבורות? מה רע בלדעת?

ממה הפחד?