מחכה לתוצאות סיסי שיליה - סיפור קצת קשה
היי בנות.. אני חייבת לחלוק עם מישהו, אחרת אני אשתגע..
יש לי שני בנים חמודים ואהובים.. כשהייתי בהיריון עם הראשון, עשינו בדיקות גנטיות וגילינו שאני ובעלי שנינו נשאים לציסטיק פיברוסיז.. מחלה קשה מאוד, שפוגעת ברקמות ריריות וחולים בא צריכים טיפול ממש צמוד ועשרות תרופות וכרגע הגיל הממוצע שאליו מגיעים נראה לי 36-40 שנה, שגם מצריך השתלת ריאות וכו.. החלטנו שלא רוצים שילד יסבול ועשינו סיסי שיליה.. למזלנו, הוג היה תקין ונולד לי הבן הבכור..
בהיריון השני בסיסי שיליה גילינו שהעובר חולה ועשיתי הפסקת היריון בשבוע 16.
בהיריון שלישי, למזלי, נולד ילד בריא (בר״ה), גם אחרי סיסי שיליה.
תיאורטית, תחכננו עוד ילד מתי שהו.. כשנהיה מוכנים לעבור שוב את כל העצבים והלחץ של בדיקות.. ואז גיליתי לפני חודשיים שאני בהיריון! אוי ביי! בקיצר... זה ההיריון הכי קשה שהיה לי.. עשיתי כבר סיסי שיליה, אמרו שהתוצאה תוך 3-4 שבועות.
התקשרו אליי לפני שבוע לספר שבדקו לסנדרום דואן והעובר בריא.. ועוד יותר - שזו בת! הוציאו לי את הלב...
כרגע עברו כמעט שבועיים ואני פשוט משתגעת! אני חושבת על זה כל שניה וחלקיק שניה! אני לא יכולה לשחק נורמאלי עם הילדים, אני כל הזמן מדמיינת לעצמי מה יהיה כשהגנטיקאית תתקשר אליי..
מה יהיה אם התוצאה טובה.. מה יהיה אם התוצאה רעה..
קשה לי לעבוד, אני כל שניה בודקת אם הטלפון דלוק.
עכשיו יהיה סופ״ש והיתה לי תקווה מטורפת אולי כן יתקשרו אליי עם התוצאות.. אפילו שרק שבועיים. ברור שאף אחד לא התקשר..
כל כך עייפה מלחכות, כל כך עייפה מבחילות.. גם אני רזה וממש מתחילה לצאת לי הבטן.. ולא רוצה לספר בעבודה ולחברים, לא רוצה שיירחמו עליי אם.. אוף!
סליחה על טקסט ארוך ותודה שסיימתם לקרוא...
היי בנות.. אני חייבת לחלוק עם מישהו, אחרת אני אשתגע..
יש לי שני בנים חמודים ואהובים.. כשהייתי בהיריון עם הראשון, עשינו בדיקות גנטיות וגילינו שאני ובעלי שנינו נשאים לציסטיק פיברוסיז.. מחלה קשה מאוד, שפוגעת ברקמות ריריות וחולים בא צריכים טיפול ממש צמוד ועשרות תרופות וכרגע הגיל הממוצע שאליו מגיעים נראה לי 36-40 שנה, שגם מצריך השתלת ריאות וכו.. החלטנו שלא רוצים שילד יסבול ועשינו סיסי שיליה.. למזלנו, הוג היה תקין ונולד לי הבן הבכור..
בהיריון השני בסיסי שיליה גילינו שהעובר חולה ועשיתי הפסקת היריון בשבוע 16.
בהיריון שלישי, למזלי, נולד ילד בריא (בר״ה), גם אחרי סיסי שיליה.
תיאורטית, תחכננו עוד ילד מתי שהו.. כשנהיה מוכנים לעבור שוב את כל העצבים והלחץ של בדיקות.. ואז גיליתי לפני חודשיים שאני בהיריון! אוי ביי! בקיצר... זה ההיריון הכי קשה שהיה לי.. עשיתי כבר סיסי שיליה, אמרו שהתוצאה תוך 3-4 שבועות.
התקשרו אליי לפני שבוע לספר שבדקו לסנדרום דואן והעובר בריא.. ועוד יותר - שזו בת! הוציאו לי את הלב...
כרגע עברו כמעט שבועיים ואני פשוט משתגעת! אני חושבת על זה כל שניה וחלקיק שניה! אני לא יכולה לשחק נורמאלי עם הילדים, אני כל הזמן מדמיינת לעצמי מה יהיה כשהגנטיקאית תתקשר אליי..
מה יהיה אם התוצאה טובה.. מה יהיה אם התוצאה רעה..
קשה לי לעבוד, אני כל שניה בודקת אם הטלפון דלוק.
עכשיו יהיה סופ״ש והיתה לי תקווה מטורפת אולי כן יתקשרו אליי עם התוצאות.. אפילו שרק שבועיים. ברור שאף אחד לא התקשר..
כל כך עייפה מלחכות, כל כך עייפה מבחילות.. גם אני רזה וממש מתחילה לצאת לי הבטן.. ולא רוצה לספר בעבודה ולחברים, לא רוצה שיירחמו עליי אם.. אוף!
סליחה על טקסט ארוך ותודה שסיימתם לקרוא...