מחלה ארורה

ssssss האחת

New member
מחלה ארורה

אני מרגישה שאני חייבת להגיד את כל מה שיוב שלי בלב. את הכעס את העצב את השמחה את מערבולת הרגשות המטורפת הזאת שבימים האחרונים סחפה אותו למקום אחר..מצחיק אבל מה שלפני כמה ימים היה אצלי מחוץ לתחום נראה לי עכשיו משו הגיוני בריא והכי נכון כרגע. בית אבות לאמא היקרה שלי. אני יושבת לרשום פה את מה שיושב לי על ליבי עם בכי עם עצב..אבל היום הזה קרוב מתמיד -מחר אמא עוברת דירה. רק לבית שיהיה לה יותר טוב בו,יותר רגוע בית שיאזן אותה הטיפול המקצועי שהיא חייבת לקבל במצב שלה אם כל האהבה הענקית שלי. אף פעם לא התלוננתי שקשה לי לטפל בה.בחיים לא הוצאתי מילה רעה..הכל מאהבה ואם זה היה תלוי בי היא הייתה נשארת איתי באותו בית עד יומה האחרון.. אבל החלטתי שיש לי עוד אנשים במשפחה שסובלים גם לראות אותה ככה וגם אולי מהקושי לטפל בה. הלב והראש לא חושבים אותו דבר..אבל הזמן הוא התרופה להתרגל לכל התחלה. אין ספק שהשבוע שבועיים ואפילו חודש הקרובים הכי קשים נראה לי שאני אעבור בחיים אבל זה שווה. יאזנו את אמא היא תשמין קצת וכל הבעיות שפה בביית נראים לנו דבר נורא שמה זה שיגרה יומיומית. קשה להיות בוגר ולהבין את החיים גם כשהם קשיים אבל אלוהים בחר לנו חיים לא פשוטים אבל אני מאמינה עם כל הכאב שיש לו סיבה להכל ולא הפסקתי להאמין בו אף פעם אני פשוט רק רוצה לבקש ממנו שיעזור לי להיות חזקה לא משנה מה ייהיה. אני מאוד מקווה שיחול איזשהוא שיפור במצב של אמא -רק לראות אותה שקטה וורגועה בלי הצעקות ובלי ההזיות האלה שווה הכל.. החיים לא ורודים..אבל אסור לשכוח ששיש לי משפחה תומכת אוהבת-מדהימה והכי חשוב...מחר יום חדש..............
 
לא פשוט....

מקווה שתמצאו את הכח לאזן מחדש גם את החיים שלכם. מקנאה בך, הלואי וההורים שלי היו מוכנים להכנס לבית אבות, היינו, כל האחיות והאחים שלי ואני, הרבה יותר רגועים...
 
אני כאן לרשותך

נערה חמודה שלי, לאחר שקראתי את הקטע הראשון שלך מיד שיתפתי בו את בני ובתי האמצעים שהם בני 22 ו 26 ואביהם חולה כשנתיים וחצי וסיפרתי להם איזה גיבורה את ובני משפחתך שמגיל צעיר התמודדת עם המחלה הקשה הזו ובאיזו עוצמה ומסירות ואהבה, אין מילים. בשמחה ובעצב קראתי את ההתפתחות החדשה שאמא יוצאת מחר לביית חדש. אולי זו באמת הגישה הנכונה לחשוב בראש שזה הבית החדש שמתאים לה והלואי באמת שיאזנו אותה ויהיה לך טוב לבוא ולראות אותה במצב טוב יותר. חשוב מאד במצב כזה להגיע להחלטה נכונה ולא להרוס חיים של משפחה שלמה של אנשים צעירים שגם לא תמיד יש להם את הכלים להתמודד ביומיום עם תופעות המחלה. למרות הקושי אני (מקווה שלא פולשת מדי) מבקשת ממך לשמור גם על אבא שבטח גם לו קשה מאד אך לפעמים גברים לא מראים ולא מדברים, כך גם אחייך אולי. תתגבשו יחד , יש לכם זה את זה ותלמדו לחיות במציאות קצת שונה , לחזור לדברים שאולי לא עשיתם , לחיות ולבלות , בלי נקיפות מצפון , כי אמא תהיה בהשגחה שלכם ואתם תמיד תבואו אליה ותמיד תאהבו אותה. אל תרגישו רע כאילו עשיתם משהו לא נכון , במצב מסוים זה הדבר הנכון לעשות. גם אותי מפחיד אותו רגע בו תהיה בעייה התנהגותית לבעלי , מה אעשה , איך נתמודד, אבל מתפללת שלא נגיע למצב זה. אני שמחה שהמשפחה תומכת ואוהבת והלואי שתצליחו כל אחד מכם למצוא לו את דרכו בחיים ולהנות מהם. אל תדאגי , את חזקה ואת תדאגי שלאמא יהיה טוב, כתבי לנו מה קורה וכולם כאן יתמכו בך כל הדרך. וכמו שכתבת , מחר יום חדש, אמא עוברת דירה וכולנו נתפלל שיהיה לה מצויין שם. חיבוק ענק ממני וכל הטוב שבעולם , טובה
 

ssssss האחת

New member
ליאורלילי

היי טובה המקסימה..מה שלומך.?מקווה שהכל בסדר עד כמה שאפשר. קודם כל אני ממש שמחה ששיתפת את ילדיייך כי זה עוזר.ואם את רוצה שאני אדבבר איתם פעם אז בכיף.:) אתמול היה לי יום ממש קשה ,כעסתי על העולם נכנסתי הביתה הסתגרתי בחדר לא דיברתי לא עם אבי ולא עם אחיים שלי. הם ניסו התקשר אבל פשוט לא היה לי כח לאף אחד לניסיונות שיכנועים שזה הדבר הכי טוב בשביל אמא ובלה בלה בלה.. אני מבינה את זה באמת שכן אבל מה לעשות שהראש והלב לא עובדים על אותו דרך קשה לי כאוב לי ואני כועסת רק אני לא יודדעת על מי ואני יוודעת שאני לא מקלה על אף אחד אבל זה תקופה כזאת לא משו אישי אני מרגישה שבא לי לדבר עם פסיכולוגית מישו שאת יכולה ממש לספר לה הכל וגם טוב לפעמים לדבר עם מישהו שלא קרוב הם החליטו להקפיא קצת את המעבר כי הם נלחצו מהתגובה שלי אתמול ורוצים שאני אקח עוד זמן להבשיל עם זה אני כבר לא יודעת מה יהיה אני כבר עייפה מהכל,מותשת.... ולהימודים והלחצים של הבני נוער בנוסף כל הבעיות הרגילות של החיים הכל פתאום נורא כבד לי ואני באמת לא ילדה דיכאונית אני באמת יודעת להתמווד עם דברים ,אבל ביימים האחרונים אני לא יודעת מה להגיד לך קשה לי אולי בגלל שאני מתחילה לקבל את ה"כאפה" מהחיים מהאחריות של מבוגר הפירוש של זה להתבגר..=/ החיים לא קלים זה נכון..אבל בכל זאת למה הכל צריך לבוא ביחד?! מקווה שיהיה בסדר.. מה איתך?בא לי תשספרי לי גם..הכל..בא לי לשמוע אוהבת:)
 
כן , החיים לא קלים וככה הם בעצם

חמודה , אף אחד לא סיפר לנו בבית הספר שזה מה שמחכה לנו. כמו שילדיי אומרים , ראינו סרטים רומנטיים שגם עיוותו לנו את המציאות על משמעות האהבה ורק כשמתבגרים לומדים מהם החיים באמת.החיים מורכבים מהרבה פיסות של אהבה, חוויות , מעשים, מחשבות , לימודים , חברויות , מלחמות(כן , גם ביומיום), גאווה , חמלה , ידידות ורק כל אחד מאיתנו מחליט במה להשקיע יותר ובמה פחות. ככל שמתבגרים ומגלים את המציאות האמיתית ולא המזויפת , לומדים להשקיע בעיקר , לכל אחד מאיתנו ולא בטפל. כשצעירים ,מנסים להספיק הכל, כי יש כח ומרץ בלתי נידלים. אך חלק גדול מהצעירים , כולל את , כבר התבגרתם טרם זמנכם וגיליתם שיש גם בעיות והתמודדויות. החלק הקשה הוא ללמוד לוותר , להגיע למסקנה שהיא לא תמיד רצויה , אך מתבקשת. אני בטוחה שאת בתהליך מסוים של אבל ופרידה כי גם אני עוברת תהליך כזה וזה מאד קשה ומשפיע על ההגיון(ואני מאד הגיונית). כמו שכבר כתבו כאן בפורום , כל יום הוא יום נוסף של פרידה, אף מבחינה פילוסופית , אלה בעצם החיים של כולנו, כל יום שעובר לא ניתן להחזירו. לכן , יש לך משפחה נפלאה ומתחשבת , יתנו לך את הזמן שלך לעכל ולהבין ולהשלים עם המצב החדש ואז תצאו לדרך חדשה. אם תזדקקי לשיחה אישית , תכתבי לי ואשלח לך במסר אישי את הטלפון שלי. אני חושבת שאת צודקת שעלייך לדבר עם מישהו מקצועי ואני מקווה שברשות המקומית שלך יש מחלקת רווחה שיכולה לתת לך תמיכה כזו בתשלום מזערי או חינם. אני מנסה לא להלאות את ילדיי כל הזמן בסיפורים על אבא ומשתדלת לפעמים להתאפק ולא לדבר, למרות שאני כן משתפת ומספרת. אך כשאני רואה שהם עסוקים בחייהם , לימודים עבודה , התנדבות ועוד , אני מעדיפה לסנן ולפעמים לשמור לי בבטן חלק ומשתפת חברות מהפורום שאנו כבר מתכתבות זמן מה. כך אני מצליחה לשרוד. אז שוב אנו כאן איתך תמיד ורוצים שתצליחי להפנים את המצב החדש. אל תקחי זאת קשה שאת כל כך סובלת ואולי מרגישה רע בגלל שאת כאילו עוצרת את שאר המשפחה. מותר לך!!! זאת אמא שלך ואמא יש רק אחת וזה תהליך קשה ועלייך לכאוב אותו בקצב שלך ובע"ה תצליחי בקרוב להגיד : הנה התגברתי ואני מסכימה שאמא תעבור דירה ואני אבוא לבקרה. חיבוק ענק ממני ומאד אוהבת אותך נערה אמיצה וחכמה ואל תשכחי את הלימודים והחברים. את רק בת 18!! טובה
 

zs1957

New member
שלום ssssssהאחת

התבגרת בבת אחת ומוטלים על כתפייך הרבה דברים קשים. אני קוראת את מה שאת כותבת. ממליצה לך לפנות לטיפול אצל פסיכולוג התנהגותי , משהו מקצועי שיוכל להאזין לך, לכוון אותך ולעזור לך במצוקותייך שהם הכי לגיטמיות שבעולם. פגישה עם איש מקצוע תתן לך חיזוקים ותעזור לך להתמודד יותר טוב עם החיים . אם את מעונינת כתבי לי במסר אישי ואני אתן לך כתובת של איש מקצוע. כל טוב, זהבה שחם
 

zs1957

New member
שלום לנערה האמיצה והחמודה

אנחנו מקיימים מפגש של חברי הפורום ב- 18.12.06 אצל רוני בבית ברעננה.יהיה פירוט בפורום על כתובת ודרכי הגעה. נשמח מאד לפגוש אותך. את מוזמנת למפגש. תוכלי להפגש עם החברים הכותבים בפורום ולהכיר מקרוב את הדמויות הפועלות מאחורי המסך. ישנה נערה בת גילך בפורום שכותבת על סבתא שלה כינוייה הוא "אפס שתיים" מקווה שגם היא תבוא לכנס. והנה ראיתי היום נערה חדשה שנכנסה וכותבת על סבא שלה שחלה באלצהיימר . יש לה קשר חזר מאד עם הסבא.וקשה לה מאד. שולחת לך חיבוק גדול עם הרבה אהבה. זהבה שחם
 

zs1957

New member
תיקון טעות

שיריוש שתיים היא הנערה בת 16 שסבתה חולת אלצהיימר ולא כפי שנכתב בטעות אפס שתיים. זהבה שחם
 

ssssss האחת

New member
פגישה

אני אשמח מאוד להגיע ונראה לי שזה אפילו יכול לעזור לי נפשית אבל אני מהצפון הרחוק ואיינני יודעת אם אוכל להגיע אם כן.. תודה בכל מקרה לכולם
 
למעלה