מחלוקת טלויזיה=אלימות?../images/Emo122.gif
|הטלוויזיה והאלימות הורים, מחנכים וחוקרים מוטרדים מהשפעותיה של הטלוויזיה על תמונת העולם של הילדים ועל התנהגותם, ובמיוחד בכל הקשור להתנהגות אלימה. כאן נמצא גם כי בין חוקרי התקשורת חלוקות הדעות בכל הנוגע לקשר בין צפייה בטלוויזיה לבין התנהגות אלימה. המחלוקת איננה ניתנת לגישור באמצעות פסיקה חד משמעית, ולפיכך, יש להניח כי תמשיך להתקיים, כל עוד ימשיכו הטלוויזיה והאלימות להתקיים בחברה, בידיעה שאף אחת מהן איננה מצליחה לבסס את קביעותיה במידה שתבטל את הקביעות, שמציגות התיאוריות החלופיות. |תיאורית הזיכוך (קרטזיס) הטיעון העיקרי של תיאורית הזיכוך הוא שבמהלך הפעילות הרגילה והשגרתית, צוברים אנשים מנת תסכול גדושה, ובהיותם במצבי מתיחות, הם עלולים לפרוק את רוגזם בהתנהגות אלימה. הזיכוך הוא החלשת התסכול והמתח באמצעותה של "השתתפות" בפעילות אלימה ואגרסבית של הזולת. לפיכך, טוענת התיאוריה, נהנים אנשים לצפות בתחרויות ספורט, כדוגמת : אגרוף, וכדורסל, בהן מתקיים מגע גופני בין המתחרים וניתנת לגיטמציה לשחרור מטעני אגרסיה. אם כי במסגרת חוקים מוגדרים, המונעים אלימות מופרזת ובלתי מבוקרת. ולכן, טוענת התיאוריה, כי הצפייה בטלוויזיה, בתוכניות פעולה כדוגמת : מערבונים, בלשים וסרטי מלחמה, או אפילו סרטי אנימציה על גיבורים דמיוניים, מאפשרת לצופים לפרוק מטעני אגרסיה, באמצעות "השתתפות" בפעילות אלימה של הגיבורים בטלוויזיה. האלימות בתוכניות הטלוויזיה ממלאת, אפוא, פונקציה חיובית מהבחינה החברתית, בהיותה מכשיר לניקוז רגשי התסכול והזעם של הצופים ושחרורם, מבלי שיהיו מעורבים פיזית בפעילות אלימה. |תיאורית הגירוי לאלימות הטעון העיקרי של תיאורית הגירוי לאלימות הוא שהחשיפה להתנהגות אלימה בטלוויזיה משמשת לצופים גירוי, המגביר את ההתרגשות ועלול לגרום להתפרצות אלימה. דוגמה לכך יכולה לשמש התנהגותם של צופים בקרב אגרוף בטלוויזיה, שלטענת תיאורית הגירוי לאלימות, עלולה להפוך להתפרצות אלימה, בעקבות המתח וההתרגשות, שמעורר בצופים קרב האגרוף הטלוויזיוני. כל מי שמבקר במגרשי כדורגל, יוכל להווכח בכך כי יש בין הצופים, שיוצאים מן המגרש, בתום המשחק, כשהם עייפים ומותשים, לאחר שעברו, מן הסתם, תהליך של זיכוך, באמצעות הצפייה בקרבות הנוקשים בשדה המשחק. עם זאת, ניתן להבחין גם בצופים רבים אחרים, שההתגוששות הגופנית, שנערכה במגרש, עוררה בהם התרגשות רבה, עד שללא קשר לתוצאות המשחק, או לאירועים שהתרחשו בו, הם מחפשים פורקן להתרגשותם ומבטאים זאת במעשי אלימות וונדאלזים. |תיאורית הלמידה והחיקוי הטיעון העיקרי של תיאורית הלמידה והחיקוי הוא שהצופים עלולים ללמוד ולאמץ התנהגות אלימה בעקבות צפייה באלימות בטלוויזיה. בתנאים מסוימים, קובעת התיאוריה, הם עלולים לחקות את ההתנהגות האלימה של "גיבורים" בתוכניות טלוויזיה, עימם הם מזדהים. דהינו - האלימות בטלוויזיה מספקת לצופים רבים מכשיר הדרכה להתנהגות אלימה מחד גיסא ומודל לחיקוי מאידך גיסא. ההתייחסות לטלוויזיה כאל סוכן חברות, (סוציאליציה), הכובש בהדרגה את מקומה של המשפחה בהדרכת הילדים ובחינוכם, מעלה ביתר תוקף את האפשרות שתמונת העולם של הילדים תעוצב בידי הטלוויזיה. מכאן שהצפייה בהתנהגות אלימה בתוכניות טלוויזיה, ובמיוחד בפעילות אלימה של "גיבורים", עימם מזדהים הצופים, ובעיקר הילדים שבניהם, עלולה לגרום להם לאמונה שבנסיבות מסוימות, התנהגות אלימה איננה רק לגיטימית - אלא הכרחית. |תיאורית החיזוקים הטיעון העיקרי של תיאורית החיזוקים הוא שההתנהגות והעמדות המוצגות בתוכניות הטלוויזיה, מחזקות עמדות והתנהגות מוקדמת של הצופים. דהיינו - הטלוויזיה איננה יוצרת אלימות בקרב צופיה, היא מחזקת אצלם נטייה לאלימות, במידה שזו קימת אצלם, אך בה בעת מחזקת התנגדות לאלימות, במידה שהייתה קיימת. http://www.kipa.co.il/pnai/show.asp?id=75 נלקח מ
|הטלוויזיה והאלימות הורים, מחנכים וחוקרים מוטרדים מהשפעותיה של הטלוויזיה על תמונת העולם של הילדים ועל התנהגותם, ובמיוחד בכל הקשור להתנהגות אלימה. כאן נמצא גם כי בין חוקרי התקשורת חלוקות הדעות בכל הנוגע לקשר בין צפייה בטלוויזיה לבין התנהגות אלימה. המחלוקת איננה ניתנת לגישור באמצעות פסיקה חד משמעית, ולפיכך, יש להניח כי תמשיך להתקיים, כל עוד ימשיכו הטלוויזיה והאלימות להתקיים בחברה, בידיעה שאף אחת מהן איננה מצליחה לבסס את קביעותיה במידה שתבטל את הקביעות, שמציגות התיאוריות החלופיות. |תיאורית הזיכוך (קרטזיס) הטיעון העיקרי של תיאורית הזיכוך הוא שבמהלך הפעילות הרגילה והשגרתית, צוברים אנשים מנת תסכול גדושה, ובהיותם במצבי מתיחות, הם עלולים לפרוק את רוגזם בהתנהגות אלימה. הזיכוך הוא החלשת התסכול והמתח באמצעותה של "השתתפות" בפעילות אלימה ואגרסבית של הזולת. לפיכך, טוענת התיאוריה, נהנים אנשים לצפות בתחרויות ספורט, כדוגמת : אגרוף, וכדורסל, בהן מתקיים מגע גופני בין המתחרים וניתנת לגיטמציה לשחרור מטעני אגרסיה. אם כי במסגרת חוקים מוגדרים, המונעים אלימות מופרזת ובלתי מבוקרת. ולכן, טוענת התיאוריה, כי הצפייה בטלוויזיה, בתוכניות פעולה כדוגמת : מערבונים, בלשים וסרטי מלחמה, או אפילו סרטי אנימציה על גיבורים דמיוניים, מאפשרת לצופים לפרוק מטעני אגרסיה, באמצעות "השתתפות" בפעילות אלימה של הגיבורים בטלוויזיה. האלימות בתוכניות הטלוויזיה ממלאת, אפוא, פונקציה חיובית מהבחינה החברתית, בהיותה מכשיר לניקוז רגשי התסכול והזעם של הצופים ושחרורם, מבלי שיהיו מעורבים פיזית בפעילות אלימה. |תיאורית הגירוי לאלימות הטעון העיקרי של תיאורית הגירוי לאלימות הוא שהחשיפה להתנהגות אלימה בטלוויזיה משמשת לצופים גירוי, המגביר את ההתרגשות ועלול לגרום להתפרצות אלימה. דוגמה לכך יכולה לשמש התנהגותם של צופים בקרב אגרוף בטלוויזיה, שלטענת תיאורית הגירוי לאלימות, עלולה להפוך להתפרצות אלימה, בעקבות המתח וההתרגשות, שמעורר בצופים קרב האגרוף הטלוויזיוני. כל מי שמבקר במגרשי כדורגל, יוכל להווכח בכך כי יש בין הצופים, שיוצאים מן המגרש, בתום המשחק, כשהם עייפים ומותשים, לאחר שעברו, מן הסתם, תהליך של זיכוך, באמצעות הצפייה בקרבות הנוקשים בשדה המשחק. עם זאת, ניתן להבחין גם בצופים רבים אחרים, שההתגוששות הגופנית, שנערכה במגרש, עוררה בהם התרגשות רבה, עד שללא קשר לתוצאות המשחק, או לאירועים שהתרחשו בו, הם מחפשים פורקן להתרגשותם ומבטאים זאת במעשי אלימות וונדאלזים. |תיאורית הלמידה והחיקוי הטיעון העיקרי של תיאורית הלמידה והחיקוי הוא שהצופים עלולים ללמוד ולאמץ התנהגות אלימה בעקבות צפייה באלימות בטלוויזיה. בתנאים מסוימים, קובעת התיאוריה, הם עלולים לחקות את ההתנהגות האלימה של "גיבורים" בתוכניות טלוויזיה, עימם הם מזדהים. דהינו - האלימות בטלוויזיה מספקת לצופים רבים מכשיר הדרכה להתנהגות אלימה מחד גיסא ומודל לחיקוי מאידך גיסא. ההתייחסות לטלוויזיה כאל סוכן חברות, (סוציאליציה), הכובש בהדרגה את מקומה של המשפחה בהדרכת הילדים ובחינוכם, מעלה ביתר תוקף את האפשרות שתמונת העולם של הילדים תעוצב בידי הטלוויזיה. מכאן שהצפייה בהתנהגות אלימה בתוכניות טלוויזיה, ובמיוחד בפעילות אלימה של "גיבורים", עימם מזדהים הצופים, ובעיקר הילדים שבניהם, עלולה לגרום להם לאמונה שבנסיבות מסוימות, התנהגות אלימה איננה רק לגיטימית - אלא הכרחית. |תיאורית החיזוקים הטיעון העיקרי של תיאורית החיזוקים הוא שההתנהגות והעמדות המוצגות בתוכניות הטלוויזיה, מחזקות עמדות והתנהגות מוקדמת של הצופים. דהיינו - הטלוויזיה איננה יוצרת אלימות בקרב צופיה, היא מחזקת אצלם נטייה לאלימות, במידה שזו קימת אצלם, אך בה בעת מחזקת התנגדות לאלימות, במידה שהייתה קיימת. http://www.kipa.co.il/pnai/show.asp?id=75 נלקח מ
