מחלקים לכם את הסינגל "בא הביתה"

מחלקים לכם את הסינגל "בא הביתה" ../images/Emo82.gif

רוצים לזכות בסינגל "בא הביתה" של עידן יניב
ספרו על מקרה שבו ממש התגעגעתם הביתה: למה התגעגעתם
למי התגעגעתם
איפה הייתם
איך היה לחזור הביתה
הגולש המקורי, המרגש, המיוחד או המצחיק ביותר יזכה בסינגל
ניתן להשתתף בתחרות עד יום שישי
בהצלחה
 
התקופה שממש התגעגעתי הביתה ....

אומנם סיפור דיי הזוי והוא נכתב פה כבר אם אני לא טועה.. אקצר כי ממש לא בא לי לחפור
ערב יום שישי,ארוחת שישי,המשפחה המורכבת... יושבים אוכלים שישי במטבח המצומצם והקטן שלנו ואני מרגישה עקיצות. מסתבר שזה היה עקרב צהוב,כולם חשבו שזהו אני ימות מזה...אבא שלי רץ איתי לבית חולים,הארוחה כבר לא היתה שמחה כמו שהיא היתה לפי מה שהבנתי. בקיצור רציתי לחזור הביתה...התגעגעתי לבית יותר מהכל,רציתי שכל זה לא יקרה,וגם לי היה נדמה שזה הסוף. פחדתי,איזה פחדתי,רעדתי..... לא זוכרת מה הלך בבית חולים אבל התגעגעתי למשפחה ולבית,לפני שעזבתי כבר התגעגעתי... ההורים שלי זה הדבר שהכי חשוב לי בעולם..במיוחד אבא שלי שעושה למעני הכל,אם אני יאבד אותו(לא משנה מי ילך) זה נורא יכאב לי,אם זה או אני או הוא אז זה הוא!אם אני יאבד אותו כבר לא יהיו לי חיים,לפחות לא כמו שהם היו.. חשבתי לעצמי,אם אני ימות אז אני לא יראה אותו יותר..... התקופה הזאת גרמה לי להתגעגע לבית עוד לפני שעזבתי אותו...... מקווה שהתשובה המקוצרת שלי מספקת
בהצלחה לכולם,תאכלו הרבה הרבה שוקולד
 

matanky

New member
המקרה שלי...

אני מתן ואני גר בחיפה.
אוקי אני אתחיל.. זה היה ביולי אוגוסט 06, מלחמת לבנון השניה... זה קצת לא נעים אבל בכל אופן, מאז ומתמיד יש לי טראומות מאזעקות... [ של יום הזיכרון אפילו ].. במלחמה, כפי שרובכם יודעים האזעקות הם עולות ויורדות. הייתי בשבוע כיף אצל דודים שלי בערד, וביום חמישי אחותי מתקשרת אלי ואומרת לי " מתן נפלה קטיושה בחיפה בסטלה מאריס " סטלה מאריס זה בערך 5 דקות מהבית שלי... אז לא ממש נבהלתי או דאגתי, רק שאלתי אם כולם בסדר והיא אמרה שכן.. חזרתי ביום ראשון לחיפה וזה עדיין לא היתה הפתיחה הרשמית של המלחמה, זו היתה 'לחימה בצפון' לבינתיים וזה לא היה כזה חמור, ולא חשבו בכלל שיגיעו עוד טילים לחיפה אבל היו התראות. בוקר יום ראשון אני קם רואה טלוויזיה פתאום אני שומע 5 בומים , די חזק. אמא שלי התקשרה, ושאלה אם שמעתי אז אמרתי לה שכן ושהכול בסדר וכו'. אלה היו הטילים בנמל שנהרגו 8 אנשים ..
. שניה. שניהבדיוק אחרי שניתקנו את השיחה . אזעקה! אחותי ישנה אני לבד בבית. האזעקה ממש מטר מהבית שלי. והיא מקפיצה וכל החלונות רועדים. התחלתי לבכות
ונכנסתי להלם, עמדתי ליד הדלת משותק! ופשוט לא זזתי ורק בכיתי ובכיתי, והאמת שלא חשבתי על הטילים, רק האעזקה שנכנסה לי עוד ועוד לאוזן. אחותי קמה מהר והלכנו למקלט. נרגעתי בדרך ושהגעתי התחלתי לבכות שוב והביאו לי מים הרגיעו אותי וישבתי על הספה והסתדר. החלטנו כולם כל המשפחה שאני אסע לפתח תקווה לדודים שלי. הייתי בפתח תקווה חודש וקצת .. [ רוב המלחמה] . ואחרי שבועיים שהייתי בפתח תקווה הרגשתי ממש רע עם עצמי. שאני עוזב את המשפחה שלי
ודואג רק לעצמי. ושאני חייב להיות איתם ביום שישי!! אז הלכתי אחרי שבועיים בפתח תקווה הביתה, הגעתי ישבנו לאכול בערב ארוחת שישי. והחדשות על פול ווליום. פתאום מגיע הרגע של: " והרי חדשות השבוע " ואני זוכר את הרגע הזה כמו שאני מכיר את כף היד שלי. פתאום לאחר המשפט הזה . אזעקה. החדשות על פול ווליום. אני שהייתי כל כך רעב. פתאום העפתי את המזלג מהיד וברחתי מהשולחן. כולם באו ואמרו שזה מהטלוויזיה וכו', והם אמרו שיום למחרת [שבת] ישר מחזירים אותי לפתח תקווה. חזרנו לפתח תקווה אבל הרגשתי טוב עם עצמי שלפחות ראיתי את המשפחה והבנתי שהכול בסדר איתם ושלא קרה כלום, ורק התגעגעתי אליהם מיום ליום. בתום המלחמה הייתי רגוע כל כך. ושראיתי את ההורים ואחיות שלי פשוט לא הפסקתי לבכות. חיבקתי אותם כל כך חזק והודיתי לאלוהים כל כך הרבה שהם בריאים ושלמים! זהו זה הסיפור שלי
קצת מפחיד חח אבל עבר
 
מנסה עוד פעם

ספרו על מקרה שבו ממש התגעגעתם הביתה: למה התגעגעתם למי התגעגעתם איפה הייתם איך היה לחזור הביתה המקרה: במלחמה ישנתי אצל סבא שלי שגר בערד. וביום שישי בצהרים חברה שלי הודיעה לי באייסיקיו שאח של חברה שלי נהרג. בהתחלה לא האמנתי. אבל כשחשבתי על זה, מי יעיז לצחוק על דבר כזה.. נורא התגעגעתי לבית. לאבא שלי שנשאר בבית כי הוא היה צריך לעבוד (מפעל היי טק בראש פינה). זה רק גרם לי יותר להתגעגע אליו. איך היה לחזור לבית: האמת שלחזור לבית היה חרא !! חחח הבית היה הפוך לגמרי. היה המון מה לנקות ! המסקנה שלי היתה להשאר שם.. אבל אמא התגעגעה לאבא
 
התגעגעתי הבייתה:)

הייתי בת 13, יצאתי פעם ראשונה לזמן כ"כ רחוק- טיול של שבוע בדיוק למחנה של התנועת נוער חח. זה נשמע כלום אבל כ"כ התגעגעתי הבייתה. זה התחיל בתקופה שחשבתי שאני יכולה להסתדר לבד, התקופה שהתחילו הריבים עם ההורים... יצאתי למחנה של שבוע עם חברה טובה מאוד שלי והמדריכה שלנו. הייתי כ"כ מאושרת ששבוע לא אראה את המשפחה, שבוע לא יהיו לי מטלות, שבוע בלי ריבים ... היה די סבבה, מחנה,] מה בדיוק אפשר לצפות? זה היה באיזה יער, והכל היה מלא חול/אבק. אתה מקנח תאף ויוצא לך נזלת שחורה חחחח... למדנו להסתגל, והיה יום גיחה- יום שעוברים מקום ללילה וחוזרים למחנה למחרת. באותו יום הגיעו מפר הורים, יום למחרת הגיעו רוב ההורים והתאכזתי ששלי לא באו לבקר. אחרי שדיברתי איתם הם עברו בדרך אלינו, ופשוט התנפלתי עליהם. היה לי ממש קשה, פתאום שמתי לב כמה הם היו חסרים לי [וזה עוד היה ביום גרוע במיוחד שהיה לי אז בכלל..] . סופסוף הערכתי אותם נראה לי, כמו שמגיע להם. הם כ"F היו חסרים לי
בכיתי כמו ילדה קטנה, ובסוף הם הלכו. חזרתי מהמחנה , ואותו יום שהם קפצו לבקר עדיין נשאר אצלי בראש.. אחרי שחזרתי לקח לי זמן לצאת שוב
ועד היום אי תקועה בבית. [נו, סתםםם]
 
למעלה