המקרה שלי...
אני מתן ואני גר בחיפה.
אוקי אני אתחיל.. זה היה ביולי אוגוסט 06, מלחמת לבנון השניה... זה קצת לא נעים אבל בכל אופן, מאז ומתמיד יש לי טראומות מאזעקות... [ של יום הזיכרון אפילו ].. במלחמה, כפי שרובכם יודעים האזעקות הם עולות ויורדות. הייתי בשבוע כיף אצל דודים שלי בערד, וביום חמישי אחותי מתקשרת אלי ואומרת לי " מתן נפלה קטיושה בחיפה בסטלה מאריס " סטלה מאריס זה בערך 5 דקות מהבית שלי... אז לא ממש נבהלתי או דאגתי, רק שאלתי אם כולם בסדר והיא אמרה שכן.. חזרתי ביום ראשון לחיפה וזה עדיין לא היתה הפתיחה הרשמית של המלחמה, זו היתה 'לחימה בצפון' לבינתיים וזה לא היה כזה חמור, ולא חשבו בכלל שיגיעו עוד טילים לחיפה אבל היו התראות. בוקר יום ראשון אני קם רואה טלוויזיה פתאום אני שומע 5 בומים , די חזק. אמא שלי התקשרה, ושאלה אם שמעתי אז אמרתי לה שכן ושהכול בסדר וכו'. אלה היו הטילים בנמל שנהרגו 8 אנשים ..
. שניה. שניה
בדיוק אחרי שניתקנו את השיחה . אזעקה! אחותי ישנה אני לבד בבית. האזעקה ממש מטר מהבית שלי. והיא מקפיצה וכל החלונות רועדים. התחלתי לבכות
ונכנסתי להלם, עמדתי ליד הדלת משותק! ופשוט לא זזתי ורק בכיתי ובכיתי, והאמת שלא חשבתי על הטילים, רק האעזקה שנכנסה לי עוד ועוד לאוזן. אחותי קמה מהר והלכנו למקלט. נרגעתי בדרך ושהגעתי התחלתי לבכות שוב והביאו לי מים הרגיעו אותי וישבתי על הספה והסתדר. החלטנו כולם כל המשפחה שאני אסע לפתח תקווה לדודים שלי. הייתי בפתח תקווה חודש וקצת .. [ רוב המלחמה] . ואחרי שבועיים שהייתי בפתח תקווה הרגשתי ממש רע עם עצמי. שאני עוזב את המשפחה שלי
ודואג רק לעצמי. ושאני חייב להיות איתם ביום שישי!! אז הלכתי אחרי שבועיים בפתח תקווה הביתה, הגעתי ישבנו לאכול בערב ארוחת שישי. והחדשות על פול ווליום. פתאום מגיע הרגע של: " והרי חדשות השבוע " ואני זוכר את הרגע הזה כמו שאני מכיר את כף היד שלי. פתאום לאחר המשפט הזה . אזעקה. החדשות על פול ווליום. אני שהייתי כל כך רעב. פתאום העפתי את המזלג מהיד וברחתי מהשולחן. כולם באו ואמרו שזה מהטלוויזיה וכו', והם אמרו שיום למחרת [שבת] ישר מחזירים אותי לפתח תקווה. חזרנו לפתח תקווה אבל הרגשתי טוב עם עצמי שלפחות ראיתי את המשפחה והבנתי שהכול בסדר איתם ושלא קרה כלום, ורק התגעגעתי אליהם מיום ליום. בתום המלחמה הייתי רגוע כל כך. ושראיתי את ההורים ואחיות שלי פשוט לא הפסקתי לבכות. חיבקתי אותם כל כך חזק והודיתי לאלוהים כל כך הרבה שהם בריאים ושלמים!
זהו זה הסיפור שלי
קצת מפחיד חח אבל עבר