מחפסת תשובה המון זמן אשמח לתשובה זריזה

מחפסת תשובה המון זמן אשמח לתשובה זריזה

אני לא חזקה כל כך בפורומים בכל מקרה שלחתי הודעה {אומנם הייתה מיועדת למיכל דליות אבל....} שאלתי הייתה.... בעצם אני מעתיקה לך את השאלה. אני אימא לתינוקת בת שנה ותישעה חודשים יחידה ולא הולכת לגן ובימים אלו אני מתלבתת איך לאסות את המעבר מימתט תינוק ומיתט נוער ואנחנו גם שבוע לפני מעבר דירה והישוב. הילדה שלי בוגרת מאוד, הרגלתי אותה לשיחה ולא לבחי ויללות, כל דבר אני מסבירה לה והיא מקשיב ומבינה ומגיבה, לפעמים מקבלת ולפעמים לא אך בסופו של דבר אני מחתיבה את הגבולות וסדר הדברים בבית {גם אם יש בכי הוא קצר ביותר בדרך כלל}. אני לא מהללת את עצמי רק נותנת תמונה רחבה יותר על ביתי :) בכל מקרה, חשבתי להעביר אותה אחרי שהמיתה החדשה תהיה כמה ימים בבית כשהמיתה תהיה כבר "נוף מוכר" יותר בחדר אך זה לא קרה כי כשניסיתי היא סרבה ובחתה והלכה אל המיטת תינוק יחד עם הבובה {בדרך כלל לא ישנה עם כלום רק נשיקה ולילה טוב + מוזיקה מרגיעה, הבובה הייתה רק בגלל שזו הייתה המיתה החדשה}. לפעמים {אבל לא כל לילה} היא מתעוררת ומבקש ובקבלת במיתה בקבוק חלב ולפעמים כמה פעמים בלילה, לא שותה הרבה וחוזרת לשון לבד. אני לא ידעתי מה לעסות כי בכל זאת השארנו בחדר את המיתה הישנה, זה הרי לא כמו בגן שפשוט מוציאים מיתת תינוק ומחליפים למיתה רגילה ואז יש עובדה. מאז שניסיתי עברו משהוא כמו חודש וחצי, תכופה ארוקה השכבתי במיתט הנוער כבועה את הבובה והיא אזרה לי לכסות את הבובה ונתנה לה נשיקה וסיפרה לה סיפור וכו'... אך זה לא אזר והיא מסרבת לשון במיתה החדשה, לשחק עליה ולשמועה סיפור אין בעיה אפילו לעסות כאילו אני או היא ישנות במיתה אי אפשר היא ישר אומרת לא! לא!. זהו מפה לשם עבר הזמן ואנחנו עומדים לפני מעבר דירה ואני מתלבתת האם עכשיו זה הזמן או להמתין. מעבר לזה יש עוד שיקול אך לא נוח לי לכתוב כאן הכל. אני מאוד אשמח לקבל תשובה בהקדם האפשרי בגלל מעבר הדירה המתקרב. אני דיסלקטית ולכן תעיות הכתיב ואני מתנצלת מראש. תודה רבה.
 
"רצונו כבודו "

שלום רב אימא של דפנה וברוכה הבאה לפורום, ראשית ברצוני לברך אותך על אומץ הלב לכתוב. כל הכבוד!!! את מדגימה בפועלך את הרעיון החשוב שאדלר לימד אותנו ואני מאמינה בו בעמקי נשמתי. את החשיבות והמשמעות הרבה של "האמץ להיות בלתי מושלם" . בדרך זו את תורמת ומעשירה וגם אני מקווה נתרמת ומועשרת(מופרה). ישר כוח!! ולשאלתך, אני מבינה שרכשתם עבור הילדה מיטה ומשאלת הלב שלכם היא שהילדה תרצה ותשמח לישון במיטה החדשה. אלא שבתכם מעדיפה את המוכר. המוכר והידוע נוסך בבני אדם תחושת יציבות ובטחון. הילדה מבטאת בהתנהגותה את רצונה,(שאינו עולה בקנה אחד עם רצונכם) היא רוצה להמשיך ולישון במיטת התינוק המעניקה לה תחושת מוגנות. זו הזדמנות פז להראות לילדה (במעשיכם) שאתם מכירים ומעריכים את רצונה, ובאים לקראתה. שיש לה (כמו לכל אדם בביתכם) זכות לרצות, זכות לשלוט על חייו,שבביתכם יש שוויון ערך המתבטא בכבוד עמוק לדעה שמביע כל בן משפחה קטן כגדול. מה דעתך? עינת
 
כודם כל תודה על הפירגון, תיתקונני יצא לי ארוך

הסיפור שלי ארוך ומפוטל אני אתמצת 12 שנות לימוד {בלי גן חובה} למישפט. עד כיתה ד' הוגדתי מפגרת לא כי הייתי מפגרת אלה כי אני ילידת 1973 ובתקופתי לא ידעו מהי דיסלקציה או קשאיי למדיה ובעצם רוב השנים למדתי בכיתה טיפולית כשמיסביבי עוד חמישה ילדים מפגרים ואחד שהיה פשוט בדואי {זה הקנה לו תעודת פיגור} אימא שלי בסיחה מקרית שמעה על "ניצן" ועל "דיסלקציה" ומייד הבינה סוף סוף מה יש לי באמת ושהיא צודקת ואני לא מפגרת!!! בית הספר סרב לכבל את אגודת "ניצן" ואת המוסג "דיסלקציה" והודיעה לאימא שלי שיתנקמו בה דרקי. ואכן כך עסו ועדיין למרות האיבחון נשארתי בקיתה הטיפולית ביחד עם חבריי שסובלים מיקשת פיגיר אמיתית ורחבה והילד הבדאי המסקן שאימא שלו לא הייתה לוחמנית כמו אימי. טוב לא יצא לי משפט
רק רציתי להסביר "שלהיסתקן" ולכתוב כאן ממממממזה קטן עלי
אבל תודה על הפירגון הוא נעים לי תמיד במיוחד לאור ההיסטוריה שלי. ועכשיו לאיניננו. אני יודעת שהעיקר זה שהיא תרגיש ביטחון וזה חשוב לי. יחד עם זה בעוד מס' חודשים אני רוצה להתחיל גמילה{אם היא תהיה מוחנה} ובשביל זה היא צריחה להיות עצמאית ובמיתת תינוק זו בעיה גדול. מעבר לזה אני {זה מה שלא רציתי לכתוב אבל אם אין בררה....} בתחילת הריון ivf גם דפנה הגיעה באותה הדרך וסביר להניח שאני אהיה בשמירה כפדנית לפי מה שהיה בהריון עם דפנה ויהיה יותר קל במיתה רגילה וגם ניצתרך את המיתה לאח/ות וכך היא לא תצתרך לבתר על המיתה לבא אחריה. מאחר ובעוד יום יומיים אנחנו עוברים חשבתי להשתמש במעבר ולא להרקיב שוב את המיתה הישנה "הביטחון" זה בעצם הפחד שלי.... גם מחליפים בית, גן משחקים, כלבים בשחונה הככככווולללללללל ואז פיתאום גם את המיתה שהיא כל כך חשובה מההבטים שדיברת אליהם. זאת היא השאלה בעצם האים פשוט לא להרקיב את המיתה הישנה בבית החדש? אני באמת אודה לך אם שוב תצליחי לענות לי בזריזות כמו הפעם הזו כי אנחנו ממש שתיי דקות לפני המעבר. תודה רבה, רבה, רבה לך. אימא של דפנה דרך אגב הסיפור שלי ארוך גדוש ומדהים פשוט כאן אין אפשרות להכניס את כולו אבל כמובן שעברה עלי ילדות קשה שבאצם מלבה אותי עד היום כאישה בוגרת ליתעות בשיקולים ולבעיות חברתיות. אם הייתי רוצה רוצה הייתי יחולה לכתוב סידרת טלביזיה שלצערי רוב התוכן שלה יהיה רלוונתי גם לשנת 2010 . מאאאזה תודה לך על הפירגון
ביי
 
מנסה להבהיר את דעתי המקצועית בסוגיה...

אימא של דפנה יקרה , אני לא בטוחה שתאהבי את התשובה שלי. אך לאור ההסטוריה שלך אני מאמינה שתביני אותה. אגב, תזכרי תמיד שעצות טובות למציע. על האדם שמקבל החלטה (כל החלטה) מוטל התפקיד של שיקול הדעת, המחשבה, הוא הרי בסופו של יום יישא בתוצאות ולכן גם האחריות בקבלת ההחלטות עליו. ובכן, אני חושבת במונחי שיקול טובת הילד. בתך פעוטה בת שנה ותשעה חודשים. למה היא זקוקה על מנת להתפתח בצורה בריאה? על מנת שהיא תרגיש שייכת? על מנת שהיא תבנה אמון בבני אדם? על מנת שהיא תרגיש בעלת ערך? הילדה צריכה להרגיש מורגשת, להרגיש שרואים אותה, מקשיבים לה ומקבלים את רצונותיה, הילדה צריכה להרגיש שהיא חשובה, שווה ויקרה לכם. הדימוי העצמי של הילדה נבנה בשנים הראשונות לחייה. פעולות שאתם עושים עכשיו הם התשובה עבורה לשאלות כמו עד כמה אני שווה? עד כמה אני חשובה. עד כמה התחושות והרצונות שלי נלקחים בחשבון? אני מכירה לא מעט ילדים שהגיבו לחוסר כבוד, להעדפה של אח( כמו לתת לו את המיטה שלי)וכיו"ב בסימטומים מגוונים. אנו ציבור ההורים נדרשים לחשוב עמוק ורחוק. לפעמים עלינו לוותר על מטרות עכשוויות כדי להשיג מטרות ארוכות טווח כמו : קשר טוב עם הילדים, ביסוס הבטחון העצמי שלהם, ליטוע בקרבם את האמונה שאנו ראויים להיות השותפים והמדריכים שלהם בהמשך חייהם. ובכן, לכל פעולה שלנו יש מסר ומשמעות. ומכאן, נדמה לי שאשאיר לך את הבחירה. את דעתי המקצועית הבהרתי. הלא כן? עינת. ועוד דבר, נגעת לליבי, צמררת אותי עם הסיפור האישי שלך. אשמח אם תמשיכי לספר על עצמך בפורום, על הליווי של אימך, על ההשלכות של העבר על ההווה בכלל ועל יחסייך עם בתך. אני חושבת שבכך תוכלי לתרום רבות לכל באי הפורום. ישר כוח!!! עינת
 
למעלה