מחפשת בנרות...
מחפשת בנרות...
אני מחפשת את סידרת הקלטות המקורית של "פיץ העכבר"(הראשונה - המנצחת וההמשכים הטובים לא פחות - פיץ ופיצה וגם פיץ ועונות השנה...) לא איכפת לי אם בקלטת או בדיסק העיקר לא בגירסה החיוורת שהוציא עודד מנשה. לא מצאתי בשום חנות - אני רוצה לתת לשחר* את הטוב ביותר (זה אומר אגב שהיא תצפה כשתגדל בפרקים מתוך רחוב סומסום הישן ולא החדש עם התפלצת בצורת קיפוד...) ועכשיו לנושא אחר. אל תצחקו עלי בבקשה אבל למרות ששחר* רק בת חודשיים, אני כבר מתחילה לדאוג על הילד הבא. אני כל כך רוצה עוד... וכל כך פוחדת שזה לא ילך... הסכמנו עוד בהריון שלא ניקח שום אמצעי מניעה - גם בגלל שלא אכפת לנו להכנס להריון, גם בגלל שאנחנו לא מסוגלים לחשוב אחרי מה שעברנו על מניעה כלשהיא והכי עצוב כמו שערן אומר - שרוב הסיכויים הם שלא יצליח כל כך מהר. כששמעתי אותו בפעם הראשונה אומר משהו בסגנון "אנחנו לא מהאנשים שמיצרים אותם בצרורות, אנחנו לא בנויים ככה" או משהו בסגנון, כאב לי הלב. צעקתי עליו כמעט שלא יגיד ככה והנה יש לנו את שחר ואין סיבה שלא יהיו עוד. הבעיה היא שהתחלתי לחשוב כמוהו, אני מתחילה לתת לעצמי תאריכי יעד - עד פסח או שבועות להיות שוב בהריון (ואין שום סיבה לוגית לרצות כל כך מהר שוב להכנס להריון ביחוד אחרי הריון קשה כמו שהיה לי...) וכבר מחפשת פטנטים איך לקבל מנוגון. כאילו הכנסתי את עצמי לסחרור שמבטיח שזה לא ילך גם הפעם. אין לי כוח לחכות שוב 3 שנים! אפילו שזה הגיוני רווח כזה בין ילד לילד, איך אני אעבור הכל שוב? אני יודעת שתגידו לי להרגע, אני לא כל כך יכולה, אבל רציתי לדעת אם יש עוד שחשו כך. שהשאלה היתה לא מתי לחזור לטיפולים (חצי שנה, שנה או יותר) אלא האם החודש כבר אכנס להריון (ואני מניקה אז אני מניחה שהסיכוי קלוש) כאילו פיתחתי סוג של אובססיה, להוכיח לעצמי שהכל הסתדר. תוליק
מחפשת בנרות...
אני מחפשת את סידרת הקלטות המקורית של "פיץ העכבר"(הראשונה - המנצחת וההמשכים הטובים לא פחות - פיץ ופיצה וגם פיץ ועונות השנה...) לא איכפת לי אם בקלטת או בדיסק העיקר לא בגירסה החיוורת שהוציא עודד מנשה. לא מצאתי בשום חנות - אני רוצה לתת לשחר* את הטוב ביותר (זה אומר אגב שהיא תצפה כשתגדל בפרקים מתוך רחוב סומסום הישן ולא החדש עם התפלצת בצורת קיפוד...) ועכשיו לנושא אחר. אל תצחקו עלי בבקשה אבל למרות ששחר* רק בת חודשיים, אני כבר מתחילה לדאוג על הילד הבא. אני כל כך רוצה עוד... וכל כך פוחדת שזה לא ילך... הסכמנו עוד בהריון שלא ניקח שום אמצעי מניעה - גם בגלל שלא אכפת לנו להכנס להריון, גם בגלל שאנחנו לא מסוגלים לחשוב אחרי מה שעברנו על מניעה כלשהיא והכי עצוב כמו שערן אומר - שרוב הסיכויים הם שלא יצליח כל כך מהר. כששמעתי אותו בפעם הראשונה אומר משהו בסגנון "אנחנו לא מהאנשים שמיצרים אותם בצרורות, אנחנו לא בנויים ככה" או משהו בסגנון, כאב לי הלב. צעקתי עליו כמעט שלא יגיד ככה והנה יש לנו את שחר ואין סיבה שלא יהיו עוד. הבעיה היא שהתחלתי לחשוב כמוהו, אני מתחילה לתת לעצמי תאריכי יעד - עד פסח או שבועות להיות שוב בהריון (ואין שום סיבה לוגית לרצות כל כך מהר שוב להכנס להריון ביחוד אחרי הריון קשה כמו שהיה לי...) וכבר מחפשת פטנטים איך לקבל מנוגון. כאילו הכנסתי את עצמי לסחרור שמבטיח שזה לא ילך גם הפעם. אין לי כוח לחכות שוב 3 שנים! אפילו שזה הגיוני רווח כזה בין ילד לילד, איך אני אעבור הכל שוב? אני יודעת שתגידו לי להרגע, אני לא כל כך יכולה, אבל רציתי לדעת אם יש עוד שחשו כך. שהשאלה היתה לא מתי לחזור לטיפולים (חצי שנה, שנה או יותר) אלא האם החודש כבר אכנס להריון (ואני מניקה אז אני מניחה שהסיכוי קלוש) כאילו פיתחתי סוג של אובססיה, להוכיח לעצמי שהכל הסתדר. תוליק
