מחפשת דרך להתמודד עם בן 4
שלום! בני הבכור בן ה-4 (אח לבן שנתיים כמעט) מאתגר אותנו לאחרונה. מצד אחד אימץ לעצמו הרגל מגונה לכסוס את הציפורניים: כל הזמן מושך אגודל לפה (ציפורניים כבר חודשיים לא גזרתי לו). מצד שני הוא מתרגל עלינו את אוצר המילים ההולך והמתעשר של מילות גנאי שונות שהוא מביא מבחוץ. במסגרות החינוכיות מחוץ לבית הוא מהילדים ה"יותר נוחים" - מרצה ומאופק. בכל מצב שהדברים בבית לא לרוחו הוא קורא לי או לבעלי "חוצפנים", "ילדים רעים", " אתם בכלל לא אמא/אבא שלי" וכדומה. צורח ומיילל , דורש דברים בלחץ בלי שום התחשבות בשום דבר, מנסה אפילו להרביץ "אם לא תעשו ככה, אני אזרוק עליכם..." בעלי היה בקורס הורים ואנחנו קראנו את הספר "ילדים האתגר", מנסים להתעלם ולעודד איפה שצריך, אבל אני מרגישה שאנחנו חווים את ההתנהגויות השליליות לעתים קרובות מדי. אין כמעט יום בלי סצנה של יללות וגידופים. בחודש האחרון הילד החליף גן של חצי יום לתקופה של קייטנה של יום לימודים ארוך. הוא חוזר עייף, ועל כל דבר יש לו טענות, ממש מחפש להתקטש. אשמח לעצות שימושיות.
שלום! בני הבכור בן ה-4 (אח לבן שנתיים כמעט) מאתגר אותנו לאחרונה. מצד אחד אימץ לעצמו הרגל מגונה לכסוס את הציפורניים: כל הזמן מושך אגודל לפה (ציפורניים כבר חודשיים לא גזרתי לו). מצד שני הוא מתרגל עלינו את אוצר המילים ההולך והמתעשר של מילות גנאי שונות שהוא מביא מבחוץ. במסגרות החינוכיות מחוץ לבית הוא מהילדים ה"יותר נוחים" - מרצה ומאופק. בכל מצב שהדברים בבית לא לרוחו הוא קורא לי או לבעלי "חוצפנים", "ילדים רעים", " אתם בכלל לא אמא/אבא שלי" וכדומה. צורח ומיילל , דורש דברים בלחץ בלי שום התחשבות בשום דבר, מנסה אפילו להרביץ "אם לא תעשו ככה, אני אזרוק עליכם..." בעלי היה בקורס הורים ואנחנו קראנו את הספר "ילדים האתגר", מנסים להתעלם ולעודד איפה שצריך, אבל אני מרגישה שאנחנו חווים את ההתנהגויות השליליות לעתים קרובות מדי. אין כמעט יום בלי סצנה של יללות וגידופים. בחודש האחרון הילד החליף גן של חצי יום לתקופה של קייטנה של יום לימודים ארוך. הוא חוזר עייף, ועל כל דבר יש לו טענות, ממש מחפש להתקטש. אשמח לעצות שימושיות.