נותנים כדור הרגעה. זה אולי לא פתרון לביקורים יום יומיים אבל זה מצויין כדי להגיע לאבחון או בקורת תקופתית.
יש לי לא מעט בקורת על בית דגן אבל המחירים שלהם לא כ"כ גבוהים. כל הבדיקות שעושים שם עולות פחות או יותר כמו בדיקות מקבילות במרפאות פרטיות. אשפוז וניתוחים זה שונה אבל גם אשפוז עולה בהתאם לחומרת המצב ואשפוז "פשוט" עולה יחסית לא כ"כ הרבה. אשפוז שמצריך טיפול אינטנסיבי כן עולה לא מעט אבל לא מקבלים שרות כזה במרפאה רגילה.
באשר למחירים, הם נובעים די בפשטות מזה שאין שום סיבסוד מדינה לרפואת בע"ח. טיפולים מקבילים לבני אדם עולים (כביכול) פחות - כי יש מערכת של קופ"ח ושל בריאות ציבורית. אין שום דבר כזה ברפואת חיות מחמד. המחירים של בית דגן, בית ברל ושאר מרפאות עם מעט יותר אמצעים לא נועדו לשחוט אותנו אלא כי הם באמת צריכים לכסות עלויות גבוהות מאוד.
מאחר שיצא לי להיות בקשר עם מרכזים רפואיים שונים עבור מקרים שלי, אגיד כך -
1. בדרך כלל המקרים שמגיעים לשם הם כבר במצב חמור מאוד, אחרי הפניה מהוטרינר השכונתי שלא יכול להציע יותר מה לעשות באמצעיו המוגבלים, או שלא יכול לאבחן כי אין ברשותו בדרך כלל הרבה יותר מאשר רנטגן ובדיקות דם.
2. לעתים קרובות הבעיה מורכבת, וכמו אצל בני אדם יתכנו מקרים של אותה בעיה בה יש תגובה לטיפול ומקרים אחרים בהם הטיפול לא עוזר. לא תמיד אפשר לחזות מראש, וגם מיטב המומחים יכולים רק לקוות שהצליחו להבין את כל היבטי המקרה.
3. לא עוזר שחיה לא יכולה לענות על שאלות. זוכרים את הסדרה "ד"ר האוס"? את האימרה שלו שכולם משקרים? כמה שמתשאלים אותנו, התשובות שלנו תלויות במידה רבה בגישה שלנו ולכן הוטרינר משתדל להפיק מידע מועיל מהמידע מיד שנייה (כי אני לא הכלב או החתול) שיכול גם להיות שגוי.
4. הוטרינר עובד מול ציפיות האדם בעל חיית המחמד, שמצפה ממנו להיות עושה ניסים. כמובן שזה לא תמיד עובד. מצד אחד אם יוותר בקלות יאשימו אותו (בצדק אם ינהג כך דרך קבע) שהוא לא רופא טוב ולא אכפת לו מספיק, מצד שני בקלות יאשימו אותו שהוא רודף בצע.
כמה שזה נשמע לטובת הוטרינרים, כל האמור לעיל נכון. וטרינר טוב מנסה להציג אופציות וסיכויים. הוא כן אמור להגיד אם הסיכוי להצלחה קטן או משמעותי, אבל הוא לא יכול לקבל החלטות במקום בעל החיה המטופלת. הוא כןחי עם זה שיש אנשים שלא יסכימו לטיפול רק בגלל העלות גם עם הסיכוי להצלחה גבוה, או שימצאו סיבה אחרת - כמו זו שדיברתי איתה לא מזמן שלכלבתה היה סרטן אבל החליטה שלמרות שאמרו לה שמקרה הזה דווקא בעל סיכויים להצלחה בטיפול, היא חודבת שהעובדה שהכלבה לא אוהבת לנסוע באוטו מצדיקה הימנעות. כל אחד והחלטותיו. אצלי למשל היו מקרי סרטן אבל בהחלט אמרו לי ברור שהמקרים האלה הם מהסוג שלא מגיב טוב לטיפולים ולכן, כפי שאמרו "אפשר להילחם אם רוצים אבל בודאות זה יגרום לסבל רב".
אם יש לי טענות לבית דגן ואחרים, הן בעיקר בצד של (חוסר) היכולת לקבוע תור בזמן סביר למקרים קשים. למשל לכלבה שתוך חמישה ימים התפתח אצלה גידול בולט והוטרינר האישי כבר לקח את הזמן הדרוש לביופסיה (שבועיים וחצי, במהלכם הגידול המשיך לגדול) לא היה תור למומחה בפחות מחודש וחצי. באותה נקודה היה עליי להחליט שאני אקבל את דעתו של הוטרינר האישי, שהסביר שהספרות לגבי מקרים כאלה פסימית ושמיקום הגידול לא מאפשר ניתוח ללא גרימת נזק ממש קשה לכלבה, ואז לא התעקשתי עוד על קביעת התור למומחה. המצב היה שונה אילו חשבתי שיש סיכוי ממשי, אבל אף אחד לא ניסה להשלות אותי בעניין. להיפך. צריך רק לשאול את השאלות ולהקשיב.
