Daydreamer14
New member
מחפשת חוות דעת אובייקטיבית
אני לא יודעת אם זה המקום הנכון, אבל אני אעשה את זה בכל זאת: אז שלום, שמי ליאת. בת 20, משוחררת מצה"ל כבר חודשיים. ה"שאלה" שלי מופנית יותר להורים שנמצאים כאן, בעיקר אם יש כאלו שהורים למתבגרים. אבא שלי תמיד היה מן דמות כזאת שרואים בבית בערב ובשבתות, אבל לא היה לו באמת תפקיד בחינוך שלנו (חלק מזה לדעתי בגלל שהוא לא ממש יודע להגיד לנו "לא"..). מה שגרם לשידרוג המעמד שלי עם פטירתה של אמי לפני 6 שנים. בתור האחות הגדולה הפכתי למן דמות סמכותית בשביל אחותי הקטנה (היום בת 17.5). זה לא היה מבחירה, זה פשוט הקל על המצב, כי אבא שלי מבלה את רוב היום בעבודה. אחותי עשתה כמה דברים בשנים האחרונות שהיא תגדל להתחרט עליהם, על חקם אני חושבת שהיא כבר מתחרטת. רובם אם לא כולם נבעו מרצון לקבל חום ואהבה שכנראה לא קיבלה ממני (ואני באמת לא טובה בהפגנת רגשות..). לפני שנתיים וחצי היא מצאה לה בחור מבוגר ממנה (בשכבת הגיל שלי) שנראה כמו ילד טוב ולא מזיק, הייתה קצת התנגדות בהתחלה, אבל שוב, אבא שלי לא יודע להגיד לא. עם הזמן הוא הפך להיות כל עולמה. אין חברות, אין פעילות אחה"צ, רק הוא. היא הפכה לתלותית (ואני חושבת שגם הוא). לפני שנה וחצי היא ניסתה להתאבד בגלל איזה מריבה שלהם בצורה מאוד לא מוצלחת-בלעה כמות נכבדת של אקמול.. ובאותו זמן סיפרה לי שזאת לא הפעם הראשונה שהיא ניסתה להתאבד, היא כבר ניסתה לחתוך את הורידים (אפילו בדרך הנכונה לטענתה) אבל לא הצליחה... אחרי כמה שיחות היא אמרה שהיא יודעת שזה היה טיפשי ושהיא לא תעשה את זה שוב. אבא שלי ניסה לשכנע אותה ללכת לפסיכולוג אבל היא לא הסכימה. אני עדיין לא הייתי מרוצה מהקשר שלהם, אבל כל פעם שדיברנו על זה היה נראה שאני פשוט דוחפת אותה עוד יותר אליו, אז פשוט הפסקתי לנסות. לפני קצת פחות משנה היא נכנסה להריון ועברה הפלה. מאז הם התחילו לריב לעתים תכופות יותר (יש לנו קיר משותף, אז אני יודעת..) ואני התחלתי להציב יותר גבולות. במקום שהוא יבלה אצלנו את כל השבוע, הגבלתי את מספר הפעמים שהוא יכול לבוא. מה שעבד עד שכבר באמת נמאס לי מהקשר הלא בריא שלהם (לשניהם למען האמת) ואמרתי לה שהוא לא נכנס הבייתה יותר. לא ראיתי אותו לשמחתי כבר כמעט חודש והם מתראים מחוץ לבית, לשם שינוי. בשבוע שעבר שמעתי הרבה מריבות טלפוניות וביום רביעי בבוקר, אחרי שהצעקות שלה עליו בטלפון נכנסו לי כבר לחלומות, היא העירה אותי וגיליתי להפתעתי את מיטב כוחות הביטחון שלנו אצלי בסלון: שוטרים, מד"א והיה שם גם כבאי.. לא ממש הבנתי מה קורה ובזמן שאחד השוטרים רשם את הפרטים שלה וגם את שלי שאלתי אותו מה הסיפור. הוא אמר שהתקבלה שיחה ממישהו שאמר שיש בדירה מישהי שמאיימת להתאבד. ממ.. מעניין.. אחרי שכולם הלכו, היא הייתה משועשעת וטענה שלא קרה שום דבר ושזה הכל סתם. אני יודעת שהוא רוצה להיפרד ממנה ואני לא אתפלא אם היא אמרה לו שהיא מנסה להתאבד והוא פשוט הזעיק משטרה (כנראה שהוא לא טיפש כמו שחשבתי). אחרי שהיא כבר הבטיחה לי בעבר שהיא בחיים לא תעשה את זה שוב, לא ממש ידעתי איך להגיב למצב. אמרתי לה שהיא אכזבה אותי והצדיקה את חוסר האמון שהיה לי בה אחרי הפעם הקודמת. אנחנו כרגע לא מדברות ("ברוגז" אם תרצו..) ואבא שלי לא יודע על הסיפור הזה. אני לא ממש יודעת מה אני מחפשת בזה שאני מספרת לכם את זה. אני מנחשת שאני פשוט רוצה חוות דעת על העניין. מה הייתם עושים במצב הזה, כי אני כבר באמת לא יודעת. מתנצלת שזה יצא כל כך ארו....
אני לא יודעת אם זה המקום הנכון, אבל אני אעשה את זה בכל זאת: אז שלום, שמי ליאת. בת 20, משוחררת מצה"ל כבר חודשיים. ה"שאלה" שלי מופנית יותר להורים שנמצאים כאן, בעיקר אם יש כאלו שהורים למתבגרים. אבא שלי תמיד היה מן דמות כזאת שרואים בבית בערב ובשבתות, אבל לא היה לו באמת תפקיד בחינוך שלנו (חלק מזה לדעתי בגלל שהוא לא ממש יודע להגיד לנו "לא"..). מה שגרם לשידרוג המעמד שלי עם פטירתה של אמי לפני 6 שנים. בתור האחות הגדולה הפכתי למן דמות סמכותית בשביל אחותי הקטנה (היום בת 17.5). זה לא היה מבחירה, זה פשוט הקל על המצב, כי אבא שלי מבלה את רוב היום בעבודה. אחותי עשתה כמה דברים בשנים האחרונות שהיא תגדל להתחרט עליהם, על חקם אני חושבת שהיא כבר מתחרטת. רובם אם לא כולם נבעו מרצון לקבל חום ואהבה שכנראה לא קיבלה ממני (ואני באמת לא טובה בהפגנת רגשות..). לפני שנתיים וחצי היא מצאה לה בחור מבוגר ממנה (בשכבת הגיל שלי) שנראה כמו ילד טוב ולא מזיק, הייתה קצת התנגדות בהתחלה, אבל שוב, אבא שלי לא יודע להגיד לא. עם הזמן הוא הפך להיות כל עולמה. אין חברות, אין פעילות אחה"צ, רק הוא. היא הפכה לתלותית (ואני חושבת שגם הוא). לפני שנה וחצי היא ניסתה להתאבד בגלל איזה מריבה שלהם בצורה מאוד לא מוצלחת-בלעה כמות נכבדת של אקמול.. ובאותו זמן סיפרה לי שזאת לא הפעם הראשונה שהיא ניסתה להתאבד, היא כבר ניסתה לחתוך את הורידים (אפילו בדרך הנכונה לטענתה) אבל לא הצליחה... אחרי כמה שיחות היא אמרה שהיא יודעת שזה היה טיפשי ושהיא לא תעשה את זה שוב. אבא שלי ניסה לשכנע אותה ללכת לפסיכולוג אבל היא לא הסכימה. אני עדיין לא הייתי מרוצה מהקשר שלהם, אבל כל פעם שדיברנו על זה היה נראה שאני פשוט דוחפת אותה עוד יותר אליו, אז פשוט הפסקתי לנסות. לפני קצת פחות משנה היא נכנסה להריון ועברה הפלה. מאז הם התחילו לריב לעתים תכופות יותר (יש לנו קיר משותף, אז אני יודעת..) ואני התחלתי להציב יותר גבולות. במקום שהוא יבלה אצלנו את כל השבוע, הגבלתי את מספר הפעמים שהוא יכול לבוא. מה שעבד עד שכבר באמת נמאס לי מהקשר הלא בריא שלהם (לשניהם למען האמת) ואמרתי לה שהוא לא נכנס הבייתה יותר. לא ראיתי אותו לשמחתי כבר כמעט חודש והם מתראים מחוץ לבית, לשם שינוי. בשבוע שעבר שמעתי הרבה מריבות טלפוניות וביום רביעי בבוקר, אחרי שהצעקות שלה עליו בטלפון נכנסו לי כבר לחלומות, היא העירה אותי וגיליתי להפתעתי את מיטב כוחות הביטחון שלנו אצלי בסלון: שוטרים, מד"א והיה שם גם כבאי.. לא ממש הבנתי מה קורה ובזמן שאחד השוטרים רשם את הפרטים שלה וגם את שלי שאלתי אותו מה הסיפור. הוא אמר שהתקבלה שיחה ממישהו שאמר שיש בדירה מישהי שמאיימת להתאבד. ממ.. מעניין.. אחרי שכולם הלכו, היא הייתה משועשעת וטענה שלא קרה שום דבר ושזה הכל סתם. אני יודעת שהוא רוצה להיפרד ממנה ואני לא אתפלא אם היא אמרה לו שהיא מנסה להתאבד והוא פשוט הזעיק משטרה (כנראה שהוא לא טיפש כמו שחשבתי). אחרי שהיא כבר הבטיחה לי בעבר שהיא בחיים לא תעשה את זה שוב, לא ממש ידעתי איך להגיב למצב. אמרתי לה שהיא אכזבה אותי והצדיקה את חוסר האמון שהיה לי בה אחרי הפעם הקודמת. אנחנו כרגע לא מדברות ("ברוגז" אם תרצו..) ואבא שלי לא יודע על הסיפור הזה. אני לא ממש יודעת מה אני מחפשת בזה שאני מספרת לכם את זה. אני מנחשת שאני פשוט רוצה חוות דעת על העניין. מה הייתם עושים במצב הזה, כי אני כבר באמת לא יודעת. מתנצלת שזה יצא כל כך ארו....