הדיון הזה
כנראה יימשך כל עוד רופאים קונבציונלים יאמינו אך ורק בדרך שלהם. ואולי זה מה שגורם למטופלים לצאת ולחפש דרכים נוספות להטיב את מצבם. גם כי הם מרגישים שזה כאילו עושה יותר רע מטוב וגם הם לא מקבלים מענה לתופעות לוואי טורדניות וארוכות טווח. ואם להקשיב למה שאלו שכן ניסו משהו אחר, אז נשמע שכן יש עוד משהו מרפא חוץ מרפואה קונבנציונלית. כל החיים לימדו אותנו שרופאים יודעים הכל, יותר מאיתנו, שרופאים יודעים מה הם עושים והמטרה שלהם חד משמעית היא לעשות אותנו בריאים, ואני חושבת שזה נוטה מאד להתערער כשזה מגיע לטיפולים נגד סרטן. ובגלל שכולנו חונכנו על הכבוד הבלתי מעורער לרפואה הקונבנציונלית מאד קשה לנו לקום פתאום ולהגיד - אולי אם מישהו ייגע בנו, ידקור אותנו, יילחץ לנו בכפות הרגליים זה מה שיבריא אותנו ולא כל הנוזלים שדוחפים לנו בבית החולים. לא קל למצוא את האמונה ואת המוטיבציה לשינויים כשצריך להתמודד עוד עם מחלה ומשפחה ויותר מדי הסברים לתת. אישית, גיליתי את הרפואה התומכת כבר בפעם הראשונה שחליתי. בפעם השניה היא היתה אחד הדברים העיקריים שעזרו לי לשמור ראש מעל המיים. וזה רק התחזק בעקבות משהו שהרופאה (המדהימה) שלי אמרה. כשהתלוננתי על איזושהי בעיה שנגרמה מהטיפולים היא אמרה - זה לא מספיק אקוטי בשביל הרפואה הקונבציונלית לטפל, אני ממליצה לך לחפש בתחום האלטרנטיבי. זה נורא קל להגיד - תאמינו וזה יעבוד. קצת יותר מורכב להגיע לשם. ובסופו של דבר, לקחת הכל בערבון מוגבל, לבדוק, לחקור, לשאול אנשים שניסו. מעבר לזה, לבחור את הדרך שמתאימה לכל אחד, אישית, נותנת חזרה את תחושת השליטה שכל כך מאבדים כשמגלים שחולים. רק בריאות לכולנו
