מחפשת עזרה מקצועית-
שלום!
הבת שלי בת שנתיים ושלושה חודשים. בת יחידה, ילדה נבונה, בוגרת לגילה, ורבלית מאוד, ילדה "נוחה", עם טמפרמנט נוח- מאז שנולדה לא נתקלתי בשום "בעיה", הכל הלך
חלק- שינה, אוכל, התנהגות...ומקלחת- מאוד אוהבת,
לפני כשבועיים עברנו להתגורר אצל אמא שלי בבית, לתקופה ארוכה עד שהבית שקנינו יהיה מוכן, לצורך חיסכון.
בבית יש לה חדר עם כל המשחקים שלה- לא נרשם משהו חריג- להפיך הילדה בעננים (גם אחותי בת ה14 בבית), נהנית מחכה לסבתא ולדודה שלה, הכל טוב ויפה. היא עברה גם למיטה חדשה.
המקלחת- תמיד מאוד אוהבת, בדרך כלל יושבת וקצת רגישה לעניין החפיפה- קצת נלחצת ונעמדת והייתי מבקשת ממנה לשבת (כדי שלא ישפריץ מים) ולהסתכל למעלה.. שוב- זה היה מלווה בחששות אבל תמיד עבר בשלום.
לפני כמה ימים, במקלחת, כשאני צריכה לשטוף את השיער מהשמפו נעמדה ולא רצתה לשבת, האמת שאני מודה שהייתי חסרת סבלנות באותו ערב, וביקשתי שתשב, היא בכתה ולא רק נעמדה אלא נשענה כלפי חוץ- ז"א רצתה לצאת, אז כל המים נשפכו החוצה והתעצבנתי ועשינו הכל מהר וקצת בכוח.
מאז- הכל נהרס. יום לאחר מכן צרחות עוד לפני שנכנסים למקלחת, בשטיפת השיער נעמדת ורוצה לצאת.. שוב נאבקים איתה לשטוף את הסבון...התוצאה: בכי היסטרי שכמותו לא נראה אצלה..
יום למחרת- לקחתי אותה לקניון לבחור משחקים לברווז שלה, התלהבה מאוד, ודיברנו שתשחק איתם במקלחת- נכנסה ברצון בלי בכי, אפילו התיישבה, כמו שתמיד היה, שיחקה, סיבנתי לאט את הגוף- כשהגעתי לשיער היא קמה והתחילה לצרוח- כיביתי את המים וניסיתי לדבר איתה... "אולי נעשה לאט" "בוא תעזרי לי" ... כשהבנתי שאני ממש מדברת לעצמי כי הילדה בהיסטריה שוב חפפתי בכוח..
היום- ניסיתי גישה שונה- לא לדבר, כי אולי היא רואה שיש התייחסות סביב הנושא, כי טחנו אותו כבר כמה ימים.. איך שאמרתי שהולכים למקלחת עוד בסלון- צרחות אימים.. הלכנו לחדר "לדבר" והיא ממשיכה לצרוח- גם כשאמרתי שלא נחפוף.. הילדה בחרדה ולא נרגעת...
נכנסו למקלחת, בעלי החזיק אותה, התחלתי לשטוף רגל רגל, יד יד, גב גב, תוך כדי כאילו דגדוגים, כל זה והיא היסטרית, ודרוכה.. בעלי אפילו מקפיץ אותה והיא לשניה צחקה אבל חזרה לבכי... כששטפתי את הראש היא צעקה "אבא תחזיק אותי".. ז"א- הוא החזיק אותה בשבילי שאוכל בכלל לקלח אותה והיא פרשה את זה שהוא מחזיק אותה להגנתה.
זו הבעיה, אני ממש מאוכזבת מעצמי.. מאוד טרודה בנושא- זו פעם ראשונה שאני נתקלח ב"בעיה" אצלה...
קשה לי להאמין שזו חרדה, זה נראה לי התנהגותי.. אני לא יודעת מה לחשוב- אם זה קשור למעבר אבל ממש לא נראה לי- היא מאוד אוהבת את הסבתא וחוץ מהבית שום דבר לא השתנה- השגרה אותה שגרה, הגן אותו גן...
אשמח לכל עזרה בנושא!!
תודה
שלום!
הבת שלי בת שנתיים ושלושה חודשים. בת יחידה, ילדה נבונה, בוגרת לגילה, ורבלית מאוד, ילדה "נוחה", עם טמפרמנט נוח- מאז שנולדה לא נתקלתי בשום "בעיה", הכל הלך
חלק- שינה, אוכל, התנהגות...ומקלחת- מאוד אוהבת,
לפני כשבועיים עברנו להתגורר אצל אמא שלי בבית, לתקופה ארוכה עד שהבית שקנינו יהיה מוכן, לצורך חיסכון.
בבית יש לה חדר עם כל המשחקים שלה- לא נרשם משהו חריג- להפיך הילדה בעננים (גם אחותי בת ה14 בבית), נהנית מחכה לסבתא ולדודה שלה, הכל טוב ויפה. היא עברה גם למיטה חדשה.
המקלחת- תמיד מאוד אוהבת, בדרך כלל יושבת וקצת רגישה לעניין החפיפה- קצת נלחצת ונעמדת והייתי מבקשת ממנה לשבת (כדי שלא ישפריץ מים) ולהסתכל למעלה.. שוב- זה היה מלווה בחששות אבל תמיד עבר בשלום.
לפני כמה ימים, במקלחת, כשאני צריכה לשטוף את השיער מהשמפו נעמדה ולא רצתה לשבת, האמת שאני מודה שהייתי חסרת סבלנות באותו ערב, וביקשתי שתשב, היא בכתה ולא רק נעמדה אלא נשענה כלפי חוץ- ז"א רצתה לצאת, אז כל המים נשפכו החוצה והתעצבנתי ועשינו הכל מהר וקצת בכוח.
מאז- הכל נהרס. יום לאחר מכן צרחות עוד לפני שנכנסים למקלחת, בשטיפת השיער נעמדת ורוצה לצאת.. שוב נאבקים איתה לשטוף את הסבון...התוצאה: בכי היסטרי שכמותו לא נראה אצלה..
יום למחרת- לקחתי אותה לקניון לבחור משחקים לברווז שלה, התלהבה מאוד, ודיברנו שתשחק איתם במקלחת- נכנסה ברצון בלי בכי, אפילו התיישבה, כמו שתמיד היה, שיחקה, סיבנתי לאט את הגוף- כשהגעתי לשיער היא קמה והתחילה לצרוח- כיביתי את המים וניסיתי לדבר איתה... "אולי נעשה לאט" "בוא תעזרי לי" ... כשהבנתי שאני ממש מדברת לעצמי כי הילדה בהיסטריה שוב חפפתי בכוח..
היום- ניסיתי גישה שונה- לא לדבר, כי אולי היא רואה שיש התייחסות סביב הנושא, כי טחנו אותו כבר כמה ימים.. איך שאמרתי שהולכים למקלחת עוד בסלון- צרחות אימים.. הלכנו לחדר "לדבר" והיא ממשיכה לצרוח- גם כשאמרתי שלא נחפוף.. הילדה בחרדה ולא נרגעת...
נכנסו למקלחת, בעלי החזיק אותה, התחלתי לשטוף רגל רגל, יד יד, גב גב, תוך כדי כאילו דגדוגים, כל זה והיא היסטרית, ודרוכה.. בעלי אפילו מקפיץ אותה והיא לשניה צחקה אבל חזרה לבכי... כששטפתי את הראש היא צעקה "אבא תחזיק אותי".. ז"א- הוא החזיק אותה בשבילי שאוכל בכלל לקלח אותה והיא פרשה את זה שהוא מחזיק אותה להגנתה.
זו הבעיה, אני ממש מאוכזבת מעצמי.. מאוד טרודה בנושא- זו פעם ראשונה שאני נתקלח ב"בעיה" אצלה...
קשה לי להאמין שזו חרדה, זה נראה לי התנהגותי.. אני לא יודעת מה לחשוב- אם זה קשור למעבר אבל ממש לא נראה לי- היא מאוד אוהבת את הסבתא וחוץ מהבית שום דבר לא השתנה- השגרה אותה שגרה, הגן אותו גן...
אשמח לכל עזרה בנושא!!
תודה