מחפשת עצה
רוצה לספר פה סיפור שלי מהחיים.. ומעניין אותי מה ייעצו לי אולי זה יעזור בהחלטתי לעתיד והנה סיפור חיי אני נשואה המון שנים, עם החבר הראשון שהיה לי לא חיפשתי הרבה , חשבתי שהוא מתאים הוא חיזר בעקשנות והיה לו מיקצוע.. הייתי גם החברה הראשונה שלו, זו לא היתה אהבה סוחפת, היינו ידידים ולאחר מכן חברים כמה שנים. ואחר כך הגיעו הילדים, בהתחלה הכל היה חלומי .. זוג צעיר יפה ,חיים עצמאים בלי ההורים.. היינו די מאוהבים, לא הכרתי יחסים אחרים, גם לא ידעתי מה אני צריכה לצפות מהנישואים. הייתי נוהגת לפנק אותו... נתתי המון למישפחה, הוא היה צריך לעבוד הרבה שעות, הרבה שעות לא היה בבית וגם כשהגיע לא היה מחובר, עייף ואני השתדלתי לעשות הכל בבית, קניות נקיונות, מיסים סידורים הכל לבד כי הוא עבד והשאיר את זה לי, רציתי לצאת לעבוד, ניסיתי אבל לא היה מי שישמור על הילדים, גם לא היה מי שיהיה איתם ביכלל ,הוא חזר תמיד עייף וישר הלך לישון, לא היה דואג לדברים, לא מרים טלפונים מהעבודה ולא מתעניין מה קורה בבית. אני הייתי בבית בשביל כולם, והילדים שהיו קטנים היו חולניים, היה קשה .. כל מיני מחלות, ועבר להם ברוך השם, עכשיו הילדים גדולים, וברוך השם די בריאים אבל אני מצאתי את עצמי , בבית בלי מיקצוע , בלי עבודה, ובלי הערכה של הילדה הגדולה, למרות שכל השנים מאוד פינקתי אותה, וזהו.. הבעל עדיין לא בבית כמעט, עכשיו הוא מראה יותר התעניינות בילדים, במיוחד בגדולה , אני לא יכולה להגיד שהוא לא היה בעל משפחה טוב, באופן כללי, באופן פרטי אלי אני מרגישה מוזנחת, הוא אפילו מדבר על גירושים, אבל אף פעם לא עושה כלום בנידון, והדיבורים האלו מעודדים אותי עוד פחות... להשקיע בעצמי..ולצאת לעבוד, מה גם שבגילי למצא מקצוע ועבודה מהתחלה זה די קשה. האהבה די פרחה לה...ואני מרגישה כלואה, נחנקת.. אני יודעת שהייתי יכולה להסתדר לבד, אבל זה לא קל לפרק הכל, לקחת חלק מהמשפחה,גם שאין לי עבודה מסודרת. מה אתם מייעצים לי? לעשות את הצעד להעיז? להתחיל חיים חדשים? אני מרגישה שמגיע לי יותר...מהחיים.
רוצה לספר פה סיפור שלי מהחיים.. ומעניין אותי מה ייעצו לי אולי זה יעזור בהחלטתי לעתיד והנה סיפור חיי אני נשואה המון שנים, עם החבר הראשון שהיה לי לא חיפשתי הרבה , חשבתי שהוא מתאים הוא חיזר בעקשנות והיה לו מיקצוע.. הייתי גם החברה הראשונה שלו, זו לא היתה אהבה סוחפת, היינו ידידים ולאחר מכן חברים כמה שנים. ואחר כך הגיעו הילדים, בהתחלה הכל היה חלומי .. זוג צעיר יפה ,חיים עצמאים בלי ההורים.. היינו די מאוהבים, לא הכרתי יחסים אחרים, גם לא ידעתי מה אני צריכה לצפות מהנישואים. הייתי נוהגת לפנק אותו... נתתי המון למישפחה, הוא היה צריך לעבוד הרבה שעות, הרבה שעות לא היה בבית וגם כשהגיע לא היה מחובר, עייף ואני השתדלתי לעשות הכל בבית, קניות נקיונות, מיסים סידורים הכל לבד כי הוא עבד והשאיר את זה לי, רציתי לצאת לעבוד, ניסיתי אבל לא היה מי שישמור על הילדים, גם לא היה מי שיהיה איתם ביכלל ,הוא חזר תמיד עייף וישר הלך לישון, לא היה דואג לדברים, לא מרים טלפונים מהעבודה ולא מתעניין מה קורה בבית. אני הייתי בבית בשביל כולם, והילדים שהיו קטנים היו חולניים, היה קשה .. כל מיני מחלות, ועבר להם ברוך השם, עכשיו הילדים גדולים, וברוך השם די בריאים אבל אני מצאתי את עצמי , בבית בלי מיקצוע , בלי עבודה, ובלי הערכה של הילדה הגדולה, למרות שכל השנים מאוד פינקתי אותה, וזהו.. הבעל עדיין לא בבית כמעט, עכשיו הוא מראה יותר התעניינות בילדים, במיוחד בגדולה , אני לא יכולה להגיד שהוא לא היה בעל משפחה טוב, באופן כללי, באופן פרטי אלי אני מרגישה מוזנחת, הוא אפילו מדבר על גירושים, אבל אף פעם לא עושה כלום בנידון, והדיבורים האלו מעודדים אותי עוד פחות... להשקיע בעצמי..ולצאת לעבוד, מה גם שבגילי למצא מקצוע ועבודה מהתחלה זה די קשה. האהבה די פרחה לה...ואני מרגישה כלואה, נחנקת.. אני יודעת שהייתי יכולה להסתדר לבד, אבל זה לא קל לפרק הכל, לקחת חלק מהמשפחה,גם שאין לי עבודה מסודרת. מה אתם מייעצים לי? לעשות את הצעד להעיז? להתחיל חיים חדשים? אני מרגישה שמגיע לי יותר...מהחיים.
