מחפשת פיתרון

[nimi131]

מחפשת פיתרון

אני גרה בבית קרקע במשך כמה שנים כל לילה הירגשתי שמזיזים לי את המיטה לפני שנתיים אמתי בכל רם מי זה מספיק וזה הפפסיק סיפרתי לבת דודתי שמלמדת על תיקשור והמחומש והספרות והיא אמרה לי שזזה היה המלאך ששומר עליך איך אני מחזירה אותו שנית תודה

 

[יששכר4]

nimi131 מלאך שומר לא יעשה דבר כזה בשום אופן

תפקידו לרחף מעליך בגובה 4 מטר ולשמור מפני גורמים שלילים בעולם הבא. בדרך כלל אותו שומר הוא קרוב משפחה מגלגולים קודמים, סבא, סבתא וכו'. בברכה יששכר.

 

[ilan0111]

תזמיני אותו לקפה ועוגה, אולי ירד ממך??

 

[רותי 11]

מתוקה - המלאך השומר שלך לעולם אבל

לעולם לא עוזב אותך. יכול להיות שזאת באמת הייתה ישות מטרידה שכאשר ביקשת ממנה ללכת היא הלכה

 

[cookimonster]

היי יששכר

מה הכוונה : "בעולם הבא" ?

 

[יששכר4]

cookimonster בודאי ידוע לך שקיים מעלינו עולם

נוסף בו נמצאות הנשמות של האנשים שמתו בעולמנו, המוות איננו סוף דרכו של האדם, הגוף המשמש כלי בו הנשמה שוכנת בזמן שהאדם חי, נקבר אחר המוות, והנשמה שהיא בת אלמוות עולה למעלה לעולם הבא וממלאה שם תפקיד. אגב, מעלינו נמצא עולם בו קיים כל מה שקיים בעולמנו, חוקים, תפקידים, מלאכים מרפאים מלאכים שומרים, ישויות עוזרות וכאלה שגם מחבלות לפי הוראות המלאכים, לא חבלות רעות, אלא כאלה שדרכן אנחנו לומדים לקח. בברכה. יששכר.

 

[cookimonster]

היי יששכר

אני כמובן מסכימה עם מה שכתבת אבל לא הבנתי את ההקרש, למה המלאך שלנו שומר עלינו מפני העולם הבא?

 

[cookimonster]

קשר*

 

[יששכר4]

cookimonster כפי שבעולמנו ישנם מזיקים,גם

שם, בעולם הבא ישנם מזיקים, אלה נשמות הכפותות לאדמה, ואינן מורשות לעלות למלא תפקיד כי הן עשו מעשים רעים בגלגול שלהן, לכן עליהן לסבול, כי הסבל מזכך את החטאים. בינתיים הן משוטטות בעולמנו בלא שנראה אותן ויכולות לגרום לנו צרות, לכן יש עלינו שומרים מפניהן, בברכה. יששכר.

 

[cookimonster]

זה קצת סותר את כל התאוריה...

הרי אומרים שאלוהים לא שופט אותנו רק אנחנו שופטים את עצמנו וברגע המוות הכל נעלם והנשמה חוזרת למצב הטהור שלה, ואין על מה לסלוח כי הנשמה תמיד נישארת זכה, לצורך העיניין אם מישהו רוצח אדם אחר ומתאבד שניהם מגיעים לעולם הבא יחד וחוזרים להיות "חברים" כי שם יש רק אהבה, אז על איזה מעשים רעים בדיוק אתה מדבר?

 

[יששכר4]

cookimonster ברשותך, אדם במשך חייו בעולמנו

צובר חובות גורליים, אסביר את העניין. אמרו אבותנו, "אין צדיק שלא יחטא ". יש אנשים שבמשך חייהם עושים מעשים רעים כמו הונאה, רמאות, גניבה, שתלטנות על הזולת, מעשים שגורמים סבל לאחר, התעמרות וכו'. כל מעשה רע "נרשם" בידי הגורל כ"חוב" שעל האדם לפרוע, אם לא בגלגול זה אז בגלגול אחר. מחלות, למשל הן החזר חובות גורליים או מגלגול זה או מגלגולים קודמים בחיי נישואים, מי שבוגד בבן או בת זוגו, ישלם על כך. הגורל לא נותן הנחות. אם אדם רוצח מישהו אחר, הוא ישלם כל כך ביוקר בעולם הבא, יכניסו אותו ל"מוסד" לשם תיקון הנשמה ( הקבלה קוראת לזה, להשיל את הקליפות הרעות מהנשמה ). לפי הדת היהודית אסור בתכלית האיסור להתאבד. אדם שמתאבד מכניסים אותו ל" מוסד " לשם תיקון הנשמה למשך שנים אחדות. ידיד שלי שהתאבד הופיע אצלי בחלום כעבור שנים אחדות והודיע לי " השתחררתי ממוסד התיקון " . לסיום, הנשמה איננה כל כך זכה כפי שאת חושבת, הגוף הוא כלי בו שוכנת הנשמה, אחרי המוות הכלי הזה נקבר והנשמה עולה לעולם הבא, שימי לב ! האדם איננו הגוף הפיזי, האדם הוא הנשמה שבו. לכל אדם אופי משלו ואופי זה מלווה את הנשמה בכל גלגוליה, לכן, הנשמות שנמצאות בעולם הבא אינן זכות וטהורות כפי שנהוג לחשוב, אם הן היו כאלה, לא היו צריכות לחזור לגלגולים נוספים כדי לתקן מה שקלקלו בגלגולים קודמים. בברכה. יששכר.

 

[laleniya]

cookimonster ../images/Emo63.gifסיפור קטן ובראייה אחרת

רגעים של צער ורגעים של אושר עם היוולדו של האדם, הפקיד בידיו האלוהים שתי קופסאות מרובעות, אפורות ופשוטות מראה. שאל האדם את האלוהים: ´´לשם מה שתי קופסאות?´´ אמר האלוהים לאדם: ´´בקופסא אחת תניח את כל החוויות הטובות של חייך, את רגעי הנחת והשמחה, את שעות האושר והצחוק, כל דבר שגורם לך עונג, שממלא אותך באהבה תניח בקופסא הראשונה´´. ´´´ומה אשים בקופסא השניה?" שאל האדם. ´´את כל רגעי בכאב והצער אמר לו האלוהים. את כל אותם רגעים של בדידות, את הרגעים שמשאירים בך הרגשה של אי נוחות, תניח בקופסא את כל המועקה והכאבים, הבכי והיסורים את כל החוויות הלא נעימות של חייך´´. ´´ואיך אדע להבחין בין הקופסאות?´´ שאל האדם. שתיהן אפורות ופשוטות´´. ´´ברגע שתתחיל למלא אותן בתוכן, תדע להבחין בינהן´´ הבטיח לו האלוהים. החל האדם את חייו, את כל רגעי השמחה והאושר הניח בקופסא אחת, ובשניה הכניס את כל רגעי הכאב והצער. במהלך השנים החלה קופסת האושר להשתנות היא לא הייתה עוד אפורה אלא צבעונית ועם כל חויה שמחה נוסף בה עוד צבע ועוד דוגמה עליזה. אך קופסת הצער לא השתנתה מעולם, צבעה נותר אפור רגיל ומשעמם. הגיע יומו של האדם לעמוד בפני בורא עולם. כשהיגע לשערי שמיים התבקש האדם להציג בפני האלוהים את קופסאותיו, הרים האדם את קופסת האושר הצבעונית והנה היא כבדה, אבל משקלה לא הכביד עליו והוא יכיול היה לשאת אותה אל לפני כיסא הכבוד ולהניח אותה לרגלי האלוהים. גם קופסת הצער לא הייתה כבדה, משקלה כאילו לא השתנה במשך השנים. פתח האלוהים את קופסת האושר והחל מפזר רגעי שמחה בהיכל. פיזזו רגעי האושר סביב האדם, והזכירו לו כמה מאושרים וטובים היו חייו. שמח האדם בזיכרונותיו החיובייים והודה לאלוהים שגרם לו לאסוף אותם כל חייו. הגיע הרגע פתיחת קופסת הצער, התכווץ האדם במקומו, הוא לא רצה שאלוהים יפזר בהיכל את שעות הכאב של חייו, הוא לא רצה להיזכר בבדידות, בייסורים, במועקה ובכאבים. ´´פתח את הקופסא´´ הורה לו האלוהים. פתח האדם את הקופסא והביט לתוכה והנה היא ריקה בתחתיתה פעור חור גדול. ´´אני מצטער´´ אמר האדם לאלוהים. ´´כנראה פגמתי בקופסא במהלך השנים, יש בה חור ודרכו ברחו כל רגעי הצער אין לי שם רגע עצוב להציג בפנייך´´. חייך האלוהים אל האדם. ´´הקופסא שלך אינה פגומה, ככה נתתי לך אותה - עם החור´´. האדם לא הבין ´´קופסא עם חור? לשם מה?´´ אמר האלוהים: ´´לאדם קשה להתנתק מהרגעים של חייו, אם אלה רגעים של אושר או רגעים של עצב. מאחר ולא רציתי שתאגור את כל רגעי הצער, נתתי לך קופסא עם חור שדרכה יוכלו רגעי הצער לצאת ולהעלם מחייך. לא רציתי שתישא את משא הכאב לאורך כל החיים, הספיק שחווית את הצער פעם אחת, אינך צריך לשוב ולחוות אותו בשנית´´. ´´אם כך לשם מה בכלל נתת לי את הקופסא?´´ שאל האדם. ´´אין האדם יכול להימנע מהזיכרונות´´ אמר האלוהים, ´´הזיכרון הוא חלק ממהות האדם, בעוד שאני רוצה שהאדם יזכור כל רגע משמח בחייו, אינני רוצה שיזכור כל פרט ופרט של הכאב - לכן קופסת האושר נועדה לאגור וקופסת הצער נועדה לשחחר את הכאב´´. אכן - זה מה שראוי לאדם לעשות - לזכור את הדברים הטובים של החיים ולשכוח את הרעים - אין טעם להתמקד בכאב - הוא מכביד ומגביל, בעוד האושר והשמחה מצעידים את האדם קדימה ומקלים עליו את החיים.

 

[הילה טל ברנויה]

../images/Emo45.gifיופי של סיפור. אני גם מאמינה

כי הנשמה היא יודעת כל ניצחית, ומלאת אור. העניין הוא שבגוף פיזי, כבני אדם, יש לנו כל הזמן בחירה. ולעיתים אנו בוחרים לעשות דברים שאינם טובים לנו - ואז הנשמה צריכה לעבור תיקון. יששכר - מסכימה איתך שיש דברים קשים שנשמות לעיתים עוברות. נתקלתי כבר לא מעט באנשים כאלה - שאתה אומר לעצמך "מה לעזאזל האדם הזה כבר עשה בגלגוליו, שהוא עובר דברים כל כך קשים בגלגול הזה". אבל הכל לטובה - הכל נועד לפתח אותנו, ולהעלות את רמת התודעה שלנו יותר ויותר. אבל אכן: בואו נזכור את הטוב והאור, זה ייחבר אותנו לעשייה טובה ולשימחה האינסופית.

 

[לחי7]

laleniya

אני חייבת להגיד שמאוד מאוד אהבתי את הסיפור.... באיזשהו מקום הוא נותן תקווה....... תודה.

 

[רותי 11]

נכון קוקי את צודקת אבל...

יש נשמות שלא מגיעות לשם וזה מכל מיני סיבות לרוב אלה נשמות שבאמת של אנשים שהיו מכורים לעולם החומרי - או שהם מתו מבולבלים מאוד ולא מבינים לאן להגיע. אלה הן נשמות תועות והיום יש עבודה מאוד מאוד חזקה להחזיר את אתון נשמות אל האור אל המקום הטבעי להן

 

[cookimonster]

זה נשמע לי יותר הגיוני

כל אלה שסרבו למות או אולי סרבו ללכת לאור כי פחדו שישפטו אותם שם למעלה, שהרי לא יתכן שבגלל מעשים רעים הם לא הגיעו לשם כי הרי אנחנו קובעים מה טוב ומה רע... לא? מי קובע? מי מחלק את הציונים? אהבתי את מה שאסתם היקס (מתקשרת קבוצת ישויות בשם אברהם) אמרה בתיקשור: היא אמרה שאם לדוגמה איש רוצח את חברו ואז מתאבד, ברגע שנשמותיהם עוזבות את הגוף ממש באותו רגע הם כבר חוזרים להיותץ חברים ומה שהיה לפני מספר שניות כאילו נמחק, ורק כאן שופטים את מה שהיה בזמן שהם כבר "חברים טובים" שם למעלה, חוגגים להם....

 

[רותי 11]

נכון קוקי ככה זה עובד