כמה מילים על ק.צטניק
אם לא הכרת את ספריו, חשוב שלפחות תכירי את שמו של הסופר שהלך לעולמו לפני כמה שנים (כינויו, שמו האמיתי היה יחיאל די-נור): ק. צטניק היה אסיר במחנה ההשמדה אושוויץ במשך שנתיים. לאחר השחרור הוא עזב במטרה להגיע לארץ. הוא נדד מגבול אל גבול וכך הגיע אל מחנה הצבא הבריטי בטרא-ויזה, על גבול אוסטריה. הוא הוברח לנאפולי וכתב את מה שעתיד היה להיות ספרו הראשון "סלמנדרה" (סלמנדרה היתה אשתו הראשונה, שמתה במחנות). הוא הגיע ארצה דרך חיפה, מחופש כחייל בריטי. קשה היה לו להאמין כי אמנם חיים יהודים בבתיהם, מנהלים את עסקיהם וחיים חיים מלאים. ק. צטניק (המילה "קאצט" פירושה בתרגום חופשי "מחנה ריכוז") הפך עם השנים לשם נרדף למי שניסה לתאר את אשר אין לתאר במילים: את בית החרושת הגדול ביותר למוות בתולדות האנושות. בספרים שכתב – "סלמנדרה", "פיפל", "בית הבובות", "השעון" ועוד –ניסה לקרב את הקוראים לאותה פלנטה, לקורבנות שנטבחו ללא רחמים, ל"חיי היומיום" במחנות ההשמדה. זאת גם עשה כאשר הופיע כעד-תביעה במשפט נגד אדולף אייכמן בירושלים בשנת 61'. זו היתה הפעם הראשונה שבה נראה בציבור. הופעתו היתה קצרה, כי הוא התמוטט על דוכן העדים. אבל מה שהספיק לומר נותר טמון בזיכרון הישראלי הקולקטיבי, כמו גם בזכרונם של המיליונים שצפו בסרטי החדשות שצולמו באולפן בית המשפט. המאמר המלא וקישורים רבים נוספים כולל המלצות לספריו,
בקישור הבא.