לא לרדת על כל העמותות
שלום, אני לא חברה באף עמותה, אבל יצא לי לבקר בכמה ולדבר עם האנשים שם. כמו שציין צביקה, העמותות בארץ מתמודדות מול עומס לחלוטין בלתי סביר! כן, גם אני קיבלתי בדיוק את אותן התשובות בטלפון, כשמצאתי חתולים נטושים ורציתי למסור אותם. לפחות לגבי העמותה למען החתול, אני יכולה להעיד שהם באמת מלאים עד אפס מקום (ועוד קצת). אם יש מקום, הם מקבלים חתולים חדשים, אבל קצב האימוץ כל כך נמוך בהשוואה לקצב שבו אנשים מוצאים חתולים נטושים, שכמעט תמיד יגידו לכם שאין מקום ויבקשו מיכם לדאוג לחתול בעצמכם. זה מתסכל מאד, אבל זה ממש לא באשמתם. מרבית העובדים שם הם מתנדבים, אבל יש גרעין מקצועי של 4-5 אנשים שעושים עבודת קודש 24 שעות ביממה ומקבלים עליה משכורת. אני מבטיחה לכם שלא מתעשרים ממנה ואני בטוחה שלא תמצאו הרבה אנשים שיהיו מוכנים להתעסק כל יום, כל היום בטיפול בבעל חיים (על הפרשותיהם, מחלותיהם ובעיותיהם) ומה שקשה יותר, טיפול מתיש בבני אדם שלא מבינים למה צריך לעקר ולסרס, או למה לא לזרוק את הכלב ברחוב, או במאבק אינסופי מול אנשים, ארגונים ורשויות שפוגעים בבעלי החיים. זה שוחק בצורה שלא תיאמן, והאנשים האלו עושים את זה מכל הנשמה וממש לא בגלל הכסף. רק הוגן שהם יקבלו משכורת על המשרה המלאה (ויותר) שהם נותנים, כדי שיוכלו להמשיך ולפעול. התנדבות זה יפה, אבל עוד לא ראיתי מתנדבים באינטנסיביות כזו שמחזיקים מעמד לאורך זמן. בבריטניה ובעוד כמה ארצות נאורות, הרשויות הממשלתיות והמקומיות אחראיות לשלום בעלי החיים. אם שמתם לב, לפקחים שם יש מדים יפים, דרגות וסמכויות חוקיות. משלמי המיסים משלמים הרבה כסף בשביל לממן את זה. גם בארץ משלמי המיסים משלמים הרבה כסף (יותר מאשר בבריטניה), אבל מה לעשות שהרשויות שלנו חושבות שזה ממש מוזר ``לבזבז`` כסף על רווחת בעלי חיים. אנחנו מדינת עולם שלישי בתחום הזה... עכשיו, אפשר סתם לקטר ואפשר לעשות משהו. יש בארץ קבוצה גדולה של חובבי בעל חיים שיכולים להשפיע. הפיתרון הוא בלחץ ציבורי מאסיבי ומאורגן. אל תהיו פאסיביים! זה לא קשה לשלוח אי-מייל או פקס ולנסות להשפיע. אני מארגנת בשונרא מדי פעם מבצעים כאלו. מי שמעוניין, מוזמן לבקר באתר ולהירשם ברשימת התפוצה, וכך לקבל הודעות בעניין. תשומת ליבכם להודעה שאני מוסיפה היום בפורום הזה בעניין עירית ירושלים. ענת משונרא.