מהיכרותי הצנועה:
אני אחלק את זה לפי תקופות: מהברוק: התקופה הפורה ביותר לאבוב איי פעם כנראה, מרבית היצירות הדתיות של באך כוללות אריות עם אבוב, שלוקח חלק נכבד מקטעי הסולו. ישנן טריו סונטות של ז'אן דיסמס (אם ככה מבטאים את זה) זלנקה Zelenkaä, שהוא מלחין טוב מאוד. סונטות מאוד יפות של מרצ'לו (אני לא סגור איזה אחד מהם), המון קונצ'רטי של ויואלדי, שני קונצ'רטי מאוד מאוד יפים של ק.פ.ע. באך (שכתובים גם למקלדת), קונצ'רטי וטריו סונטות של טלמן (שגם לו יש אריות מעולות עם אבוב בקנטטות) וכו'. בתקופה הקלאסית אני יכול להמליץ באמת רק על שניים שבאמת שווה להקשיב להם: המוסיקה של מוצארט, בין אם זה הקונצ'רטו והרביעית אבוב, ובין אם הסרנדות והדיברטימנטי. יש גם קונצ'רטו מאוד יפה של צ'ימרוזה. להתרחק כמו מאש מ"קונצ'רטו לאבוב של היידן בדו מז'ור". היצירה משום מה עדיין מיוחסת לו, למרות שאין קשר קלוש בין היצירה למלחין. היצירה לפי דעתי מאוד מכוערת. להיידן יש סימפוניה קונצ'רטנטית לאבוב, בסון, כינור וצ'לו. רוב התפקיד הסולני אצל הכינור, אבל גם לאבוב יש הרבה. כל מה שאני מצליח לחשוב עליו מהתקופה הרומנטית לאבוב זה על הרומנסות של שומאן, שהן דיי מעולות. יש כל מיני קטעים קונצ'רטנטיים שכאלה כמו של פסקולי וקליוודה, אבל זה רחוק מהרמה של שומאן. כנראה שאפילו לחליל כתבו יותר במאה ה-19..... החל מהמאה ה-20 יש חזרה לאבוב, וזה מאוד נחמד. כמה יצירות שאהבתי: קונצ'רטו "פסטורלי" של ווהאן ויוליאמס לאבוב ותזמורת, אפיטאף של לוטוסלבסקי לאבוב ופסנתר, חלק נכבד מהמוסיקה הקאמרית של פולנק היא עם אבוב, כדאי להקשיב. גם הסונטה שלו לאבוב דיי טובה. אם אתה מתעניין גם בקרן אנגלית אז ישנו קונצ'רטו כפול של הונגר לחליל וקרן אנגלית.
תודה מראש
