מחפש כיוון

מחפש כיוון

שלום לכולם. כיום, לאחר 9 שנות נישואים, עם 3 בנות נהדרות בגילאי 5,3,ו1, וסטטוס כלכלי משביע רצון (שנינו אקדמאים שמרוויחים יפה), אני מרגיש שהיחסים שלי ואשתי בכלל לא על אותו מסלול. בהתחלה, היינו שנינו סטודנטים תפרנים אבל היה לנו אחלה. היו חברים, היה סקס והיתה תשוקה ורצון עז להיות אחד עם השני. היום, אני מביט על אשתי (שאגב היא אמא נהדרת לילדים שלנו. הלוואי על כולם אמא כזאת) ולא יודע איך לגשת אליה, איך לדבר איתה ואיך להסביר לה דברים שמפריעים לי אצלה. ואני בטוח גם לה יש טענות כלפיי, וזה בסדר, כי אני מוכן לשמוע, אבל כשהם נאמרים - הם חסרי פרופורציות ו\או חסרי תוכן מוצק (למשל "אני לא בעדיפות עליונה מבחינתך", ו-"למה אתה לא מוכן לבלות רק איתי למה צריך להזמין עוד חברים"..מה לעשות שמידי פעם נחמד לשבת עם חברים ולהחליף חוויות בדיחות ודעות..) אז דיי איבדתי את הרצון לשבת ולשוחח כי הצד השני במידת מה לא מדבר מתוך הגיון ומציאות. אני לא גבר מושלם ואני יודע שהייתי ועליי לעשות הרבה יותר (למשל להזמין נופש רק לי ולאשתי מה שלא עשיתי כבר 5 שנים מאז שנולדה הבכורה) אבל מה לעשות קשה לי לחשוב על מחוות לאשתי שמצידה יודעת למשל שנושא מראה חיצוני והגיינה חשובים לי אבל היא מצידה לא מתקלחת כל יום (בלשון המעטה! כן גם בימי הקיצ החמים) ולא טורחת לשמור על הגוף שלה (רבאק התחתנו היא הייתה ~60 קילו, היום כמעט 100. ). קיצור, בקונטקסט של המצב אני מרגיש שגם היא מצידה מרגישה שאין לה בשביל מה להשקיע בעצמה כי גם ככה אין לנו כ"כ עניין מיני אחד בשני ונדמה לי שטוב לה עם המצב (למען האמת הסקס היה טוב רק בשנה שנתיים הראשונות.. לאחר מכן - הדרדרות מוחלטת). מבפנים אני עצוב וכעוס ורוצה שנחזור להיות זוג תפרנים סטודנטים שמחכים להיפגש בסוף היום לקפוץ לתוך המיטה לעשות סקס לצאת יחד לסיגריה (אני לא מעשן אבל מוכן לסבול אותה מעשנת) ולדבר על החיים... אשמח לתגובתכם..
 
זוגיות-השקעה-הקשבה

שלום לך הייטקיסט
שניכם נמצאים בשלב שונה משהייתם בתחילת הקשר- הייתם זוג בתחילת קשר וביחד התבססתם והולדתם שלוש בנות נהדרות והפכתם למשפחה -כך ששניכם על אותו מסלול , אבל אולי לא נפגשים בו.
לפי מה שאתה מתאר בשלב כלשהו כל אחד מכם נסגר והתרחק אחד מהשני וזה הולך ומעצים. נשמע לי שאתם חשים את אותם רגשות: תסכול,תחושה של בדידות בתוך הקשר אבל לשניכם יש כמיהה למה שהיה ביניכם, העניין הוא שאחד מכם צריך לעשות צעד: הצעד הוא לדבר על הנושא אולם זה מצריך גם הקשבה.
אתה מרגיש שדבריה חסרי פרופורציות אבל זו תחושתה- תקשיב לה מבלי לחסום ומבלי לחוש מאויים או מואשם. אחרי שתקשיב לה היא גם תהיה פתוחה להקשיב לך. בדרך שאתם נמצאים אתם עלולים לאבד אחד את השני בתוך הקשר וזה רק מהתבצרות ומתחושה שכל אחד חושב שהוא הצודק בתחושותיו/מחשבותיו.
אם חשובה לך מערכת היחסים תתחיל ליזום ולא להיכנע לכעס.
בכל מקרה אם לא מצליח לכם לבד תיגשו לאיש מקצוע שיעזור לכם להתקרב ולחזק שוב את הזוגיות.
בהצלחה
 

בת האש

New member
אתה רציני?

אתה מצפה מאישתך לדבר בהיגיון על רגשות, ומאשים אותה בזה שהרגשות שלה לא הגיוניים? לא פלא שהיא מתרחקת ממך. רגשות הם רגשות. הם לא הגיוניים בהגדרה.
בני זוג אמורים לכבד את הרגשות של השני,וללמוד להקשיב. אתה בברור לא עושה את זה, כי לי למשל, למרות שאני סתם קוראת בפורום ולא יודעת על אישתך דבר מלבד מה שכתבת בהודעה שלך, מבינה את הטענות שלה.
אתה לא מוכן לשמוע את הטענות שלה. בכלל. אתה רק עושה בכאילו. טענות הן טענות, והן לא חייבות להיות הגיוניות, או צודקות. מה לצדק ולרגשות?
&nbsp
אז ההמלצה שלי היא להתחיל מלהקשיב לאישתך. למה היא מרגישה שהיא לא בעדיפות עליונה אצלך? אני יכולה רק לנחש שלדעתה אתה מקדיש לה מעט מידי זמן ומתעדף את החברים או את העבודה שלך יותר גבוה משאתה מתעדף אותה (אני מניחה פה שהבעיה שלה היא לא עם זה שהילדים הם בעדיפות עליונה. בדרך כלל זו טענה שגברים מפנים כלפ נשים, ולא ההפך).
&nbsp
בצד השני, אתה באמת ציפית שאשתך תשאר באותו משקל כל חייה? זו ציפייה לא הגיונית בעליל, מבחינה סטטיסטית. וקח בחשבון - בכל המחקרים על דיאטות והרזייה שעשו מצאו שרק אחוז קטן מאוד, כ-5%, הצליח לרדת במשקל ולשמור עליו חמש שנים. בערך כולם מרזים בטווח הקצר, אבל מחזירים חזרה את המשקל בטוח הארוך, ובערך שני שליש מעלים במשקל.
דיאטה זה משמין.
&nbsp
אין לי שום הצדקות למישהי שלא מתקלחת בקיץ. איך אפשר? חם נורא!
&nbsp
אבל כל זה לא משנה. מה שמשנה הוא ש*אתה* לא מרוצה מהמצב, ולכן *אתה* הוא מי שצריך להתאמץ כדי לשנות אותו. והדרך לעשות את מתחילה בלהכיר בכך שלך יש לא פחות אחריות למצב מלאשתך. ואם אתה לא מרוצה, אז אתה צריך להפסיק להמציא תרוצים למה אתה לא יכול לעשות את הצעד הראשון, ולהתחיל לעשות.
&nbsp
ההמלצה הסטנדרטית היא מחוות רומנטיות קטנות. ההמלצה קונקרטית שלי היא להתייחס בדיוק לדברים שמעצבנים אותה. למשל, להזמין אותה לבילויים ביחד (ואתה מתפלא למה היא כועסת שאתה מבלה עם חברים? כנראה כי אתה לא מבלה מספיק איתה! לך ותזמין את הנופש הזה שלא הזמנת כבר חמש שנים!).
להתחיל לשבת ולשוחח, ובאופן כללי להשקיע בזוגיות. ובחיאת, אתה גבר או ילד? מה זה כל ה"לא יכול" הזה? תפסיק לילל כמו ילד קטן, תשתמש בשליטה העצמית שיש לכל מבוגר, ותתאמץ קצת לעשות דברים שאתה לא רוצה. לפחות אם אתה רוצה לשקם את הזוגיות הזו אחרי 5 שנים של הזנחה ורשלנות נפשעת.
&nbsp
וכן, גם אני ממליצה על טיפול זוגי, אם תמצאו מטפל/ת טוב/ה.
 
בסדר! אבל...

בת האש היקרה!
מה את אומרת בעצם? שנשים לא מסוגלות לבטא רגשות בצורה הגיונית ורציונלית? שאני אמור להתמודד עם בת-טיפש-עשרה לנצח? לא נראה לי... בואי אספר לך עוד משהו על אשתי - היא מפונקת. פרינססה. כל הזמן ההורים שלה כירכרו סביבה טיפחו אותה ודאגו לה (עד היום!!!) ולא נתנו לה להרים מקל מטאטא פעם אחת כל החיים.. ואז התחתנו.. והיא גילתה לאט לאט שהחיים לא כאלה פשוטים ומפנקים.. אי אפשר לצאת לחו"ל כשיש תינוק בבית.. ואני באופן אישי לא "זורק" 3 ילדים קטנטנים על סבא וסבתא (למרות שהם לא יגידו לא! שוב - כחלק מהכירכור סביב הילדה שלהם). עכשיו אין לי בעיה עם פינוק\פרינססה כל עוד יודעים שחיים האמיתיים כוללים גם שגרות ומטלות שמה לעשות לא תמיד כיפייות.. תקשיבי לזה - ביומולדת 30 אשתי לקחה את אבא שלה לחנות תכשיטים ובחרה טבעת יהלום שעולה המון כסף (אבל המון). האבא, שלא יודע להגיד לא לבת שלו, קנה לה אותה. והם לא משפחת רוטשילד. בסה"כ הורים שעבדו כל חייהם קשה בעבודות מסודרות והגיעו לגיל פרישה די מסודרים. אבל זה שהיא לא לקחה צעד אחורה באותו רגע ואמרה לעצמה "רגע למרות שאבא שלי לא יגיד לי לא - אני מגזימה פה" - ממש עשתה לה רע לחשוב שזאת הבחורה שהתחתנתי איתה. בשביל מה החומריות המוגזמת הזאת? בשביל מה השופוני הזה? לסיכום, אני חושב שבעצם הכל קשור פה. הפינוק, החומריות וה"בריחה" מהמטלות של החיים (כן, כולל לעשות מקלחת כל יום, ולאכול בריא כדי להראות טוב בפני בעלך והסביבה) כולם יחד קשורים. האם טיפול זוגי יכול לעזור פה?
 

בת האש

New member
אני לא יודעת עם טיפול זוגי יכול לעזור

אתה רוצה שאשתך תשתנה ותתבגר, אבל זה תלוי בעיקר בה. ומאיפה לי לדעת אם היא רוצה ומוכנה לזה?
אבל אני חושבת שטיפול זוגי יכולה לעזור לך לשנות את הגישה שלך.
&nbsp
תראה, עקרונית, אני יותר קרובה לאיך מאליה בדעות שלי. אני מאלו שחושבים ששיקול כלכלי זו סיבה טובה לא להביא עוד ילדים, למשל. ואני בעד התנהלות רציואנלית בחיים.
&nbsp
*אבל*, יש פה הרבה "אבל"ים.
&nbsp
קודם כל, אתה בחרת להתחתן איתה. למה? אני לא הייתי מתחתנת עם גבר מפונק. לדעתי זו שאלה שכדאי לך מאו לשאול את עצמך - למה בחרת אישה אם יש אי התאמה ברורה כל כך ביניכם.
&nbsp
ופה ה"אבל" השני. כמו שאמרתי, אני בעד החלטות רציאונליות. אבל אם בן זוגי היה אומר לי לאכול בריא כדי להראות טוב בפני בן זוגי, אז קודם כל, הייתי שולחת אותו לכל הרוחות. אחר כך, הייתי מפנה אותו לקרוא את כל המחקרים שמראים שדיאטות לא עובדות. ודבר שלישי, הייתי אומרת שאני אוכלת בשביל עצמי, ולא מתכוונת לשנות את עצמי בשביל בן הזוג (ובטח שלא בשביל הסביבה! אתה רציני? לדעתך היא אמורה להחליט מה היא אוכלת לפי "מה יגידו"? נו באמת!)
&nbsp
ועכשיו לאבל השלישי והאחרון - והוא החלק הפרקטי. אתה לא יכול לשנות אותה. וללכת לטיפול זוגי בתקווה שהיא תשתנה אתה גם לא יכול. כל מה שאתה יכול לשנות זה את עצמך, ויש המון סיפורים אישיים על השינויים הגדולים שקרו לצד השני בזוגיות כשצד אחד השתנה. זה כמו ריקוד - אם אתה משנה את הצעדים שלך, היא תאלץ לשנות את שלה.
&nbsp
ואתה, כרגע, עושה הכל בשביל להכחיש את האחריות שלך ואת היכולת לך לעשות שינוי. לדעתי, אתה אמור לשמוח כשאני אומרת לך שאתה יכול לשנות ולשפר, שאתה לא תלוי בה.
אז למה אתה לא לוקח את הצ'אנס הזה בשתי הידיים?
&nbsp
אני בטוחה ברמת וודאות גדולה ממה שרשמת פה, שאתה ממש לא יודע לדבר בשפה שלה. צא ולמד, ותהיה לכם האפשרות טובה יותר לתקשר, וכנראה תוכל להענות לחלק גדול מהטענות שלה (כלומר, אחרי שתתחיל לנסות להבין אותן).
&nbsp
אבל כל עוד אתה מתעקש להכחיש את החלק שאתה אחראי עליו, אתה מוותר מרצונך על הסיכוי לשינויי. ואני אישית חושבת שאתה לא באמת רוצה אותו. אתה רוצה שינוי, אבל *שהיא* תעשה אותו, לא אתה. אתה לא מוכן להתאמץ בשביל זה. ובתור מי שמאמינה שמעשים חזקים ממילים, זה אומר לי שאתה לא באמת רוצה שינוי.
 
למעלה