כמה בעיות עם מה שאתה כותב
א) מרדכי לא אמר להמן שהוא יהודי אלא לעבדי המלך (מגילת אסתר, פרק ג' פסוק ג'). מי שהגיד להמן שמרדכי יהודי אלו עבדי המלך שכן כתוב בפרק ג' פסוק ו': "ויבז בעיניו לשלח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי". שים לב שכתוב "הגידו" ולא כתוב שמרדכי אמר לו. ב) מרדכי לא "נאלץ" לומר אלא אמר בכוונה תחילה שהוא יהודי. למה? מצאתי הסבר יפה לדבר בספר "מגילת אסתר" עם ליקוט חדש של פירושים ממאמרי חז"ל ומגדולי הראשונים והאחרונים שליקט: הרב מאיר יעקב זלוטוביץ. זה אומנם ארוך אבל זה מאוד מעניין ועונה לך על השאלה: ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה (עמוד 175 בספר) פעם אחת נתן המללך ממון {למרדכי ולהמן} ושיגרם בראשי גייסות לכבוש את המדינה. נטל המן ממון שלו ואכלו, ולא נשתייר לו ממון. כשבא להוציא עלבעלי המלחמה, לא היה בידו כלום, אבל מרדכי חצי של ממון היה בידו. בא המן אצל מרדכי, אמר לו הלויני ממון זה שבידך. אמר לו אין אני מלווך, אלא אם כן תמכור את נפשך לעבד לי. קבל על נפשו והלווהו. וכתב לו הרי המון עבדו של מרדכי (ילקוט שמעוני תתרנ"ו). המהר"ל (בספרו אור חדש) מסביר שלמרות שמרדכי היה יכול להמנע מלפגוש את המן, הוא הלך בכוונה לקראתו, כדי להראות לעין כל שאין הוא נכנע מפניו. התנהגותו של מרדכי מעוררת תמיהה; לשם מה היה עליו להתגרות בהמן? זאת ועוד, התרגום מביא שבכל פעם שמרדכי היה רואה את המן, הוא היה מראה לו את מנעלו שעליה היה כתוב שטר המכירה, כדי להזכיר להמן שהוא עבדו של מרדכי. ויש להבין מדוע התגרה מרדכי באופן כה חמור בהמן שהרי באותה שעה היה המן "רשע שהשעה משחקת לו". מעשיו של מרדכי הגדילו את חמתו של אותו רשע. בודאי למרדכי היתה סיבה חשובה להנהגה זו, שהרי הוא ידע שהוא עלול להביא על עם ישראל סכנה גדולה מאד. גם בתלמוד (מגילה יב) וגם במדרש (ילקוט שמעוני תתרנ"ג) מובא שחלק מעם ישראל אמנם הביא תרעומת בפני מרדכי בגלל התייחסותו להמן. כראש הסנהדרין באותו דור, בוודאי שקל מרדכי את צעדיו היטב והוא עשה אותם בגלל סיבות עמוקות וחשובות ביותר. ננסה להסביר מעט ממניעיו ומנימוקיו של מרדכי. במדרש תנחומא (פרשת ויחי) מובא: א"ר שמואל בר נחמן אגדה היא שאין עשו (עמלק) נופל אלא ביד בני בניה של רחל שנאמר אם לוא יסחבום צעירי הצאן(ירמיהו מט:כ). פרשת פגישתו של יעקב אבינו עם עשו, כאשר הוא חזר לארץ ישראל מחרן (בראשית פרק ל"ב) מהווה לימוד לדורות כיצד על עם ישראל להתייחס ליתר העמים ומה עליו לעשות כדי להינצל מידם. [מובא בחז"ל שכאשר התנאים נסעו לרומי, כדי להציל את עם ישראל מגזירות מלכות הרשע הרומאית, םה למדו היטב את פרשת יעקב ועשו. מפרשה זו בתורה הם הבינו כיצד לפעול בהיותם ברומי כדי להציל את עם ישראל מיד מלכות הרשע]. מובא במדרש שכאשר יעקב אבינו עמד להיפגש עם אחיו שונאו, הוא הכין את עצמו לשלשה דברים: לדורון, לתפילה ולמלחמה. לפי מסורת חז"ל מעשיהם של אבותינו המובאים בתורה הם בבחינת "מעשי אבות סימן לבנים". בין השאר, כלול כאן הענין שבמעשיהם ובדרך הנהגתם של אבותינו, ניתנת לנו הדרכה כיצד לנהוג במצבים דומים מפגש יעקב ועשו הוא סימן מוקדם למה שיקרה לאורך כל ההסטוריה של עם ישראל. ההתמודדות בין יעקב לעשו היא מאבק נצחי. יעודנו בחיים הוא לעמוד מול הסכנה - הן במישור הרוחני, נגד רצונו של עשו לבטל את יחודו של עם ישראל והן במובן הגשמי, נגד רצונו של עשו להשמיד ח"ו את ישראל (רמב"ן). במדרש מובא שכאשר באו ישראל אל מרדכי ושאלו אותו למה הוא אינו מכניע את עצמו לפני המן, הוא ענה להם שהוא יהודי. השיבו לו שגם אבותיו (יעקב ובניו) השתחוו לעשו, כדי לא להעלות את חמתו של השונא. לטענה זו השיב מרדכי שבנימין אביו היה במעי אמו באותה שעה שהם נפגשו עם עשו, והוא לא הכניע את עצמו לפני הרשע. תשובה זו של מרדכי ראויה להבהרה; שהרי יתכן שאם בנימין היה בחיים, גם הוא היה מכניע את עצמו לעשו כשם שעשה יעקב, ואם כן כיצד ניתן ללמוד מכאן דרכי הנהגה? הרב דסלר (מכתב מאליהו חלק ב) כותב שחייב תמיד להיות בעם ישראל שבט אחד שאינו מכניע את עצמו לפני הרשעים. יעקב אבינו, הכין את עצמו לפגישה עם עשו, בדורון, בתפילה ובמלחמה - כלומר, הוא הכין שלש דרכים שונות שבהן ניתן להתמודד עם עשו. "מעשי אבות סימן לבנים" ומכאן אנו למדים שקיימות שלוש דברים כיצד עלינו להתמודד עם הרשע שעשו מגלם. לא כל הדרכים מתאימות לכל אדם. ישנם אנשים אשר אינם מסוגלים לעמוד מור האתגר שעשו מציב מולם - עליהם לתת דורון ולהשתמט מהמערכה, פן לא יצליחו. ישנם אנשים אשר דרכם בהתמודדות היא תפילה. וישנם אנשים - אשר מכח אישיותם הנעלה - מוטלת עליהם החובה לאמץ את כל הכוחות המצויים בקרבם כדי להתמודד עם כוחות הרשע של עשו. תפקיד זה נטל מרדכי על עצמו. דרך זו היא מסוכנת ביותר ורק גדול הדור יכול לקבל על עצמו משימה קשה כזו. כדי להצליח במאבק מסוג זה על האדם להיות בעל אמונה ובטחון חזקים מאד ה', ועליו להתאזר בנחישות דעת ובנכונות להתמודד בלי פשרו. זו היתה כוונת תשובתו של מרדכי כאשר אמרו לו, והרי אבותיך השתחוו לעשו. ענה להם מרדכי: בנימין אבי במעי אמו היה; אני נצר של בנימין וממשיך דרכו של זה שאף פעם לא התפשר עם הרשע. .........כאשר יעקב אבינו בירך את בנימין, הוא תיאר אותו כזאב (בראשית מט:כז). תיאור זה מהווה משל לתכונות הנפשיות של צעיר השבטים. קיים הבדל בין הזאב לבין יתר החיו. שאר בעלי החיים נרתעים מלתקוף כאשר עומד נגדם כח גדול יותר. הם יגנו על עצמם אבל לא ינסו לעשות מעשים הנראים להם שהם מעבר ליכולתם. לעומתם, הזאב תוקף גם כאשר המשימה נראית כבלתי ניתנת לביצוע. הגדרות שרועה הצאן מקים מסביב לעדרו מהוות אתגר עבור הזאב, הוא רואה בהן מכשול שיש לנסות לעבור אותו. הזאב מגלה דביקות בהשגת המטרה ודרכו היא מאבק בלי פשרות - תכונות אלו מייחדות אותו מיתר בעלי החיים. תכונות אלו הן הן שנתנו למרדכי את היכולת להתמודד עם המן, לעמוד כנגדו לא להיכנע לו בכלל. היהודים טענו למרדכי שאין זה הזמן המתאים להתמודד עם המן - שהרי השעה משחקת לו. הם בקשו ממרדכי שינסה להשתמט ממנו. למה להתגרות בו? הרי המן הוא משנה למלך ואין אפשרות להתמודד עמו? ענה להם מרדכי, כנצר לשבט בינימין אשר אף פעם לא התפשר, אוכל בעז"ה להצליח וזו היתה ברכתו של יעקב אבינו לבנימין: בנימין זאב יטרף...ולערב יחלק שלל (בראשית מט:כז) ...זה מרדכי ואסתר שעמדו להם לישראל בגלותם שדומה לערב (מדרש).
