מצרף שאלה כללית לחברי הפורום.
האם אתם נהנים מקריאת ספרים שלמים המגוללים אך ורק מיתוסים בסגנון "מיתולוגיה יונית/יפנית/אירית" והסדרה 'מיתוסים'? הסיבה לכך שאני מעלה את השאלה היא שקריאת מיתוסים כשלעצמם יכולה לשעמם די מהר להרגשתי. הסיבות לשעמום הן המופרכות שבמיתוסים (היעדר הקשר למציאות - שור שעולה מן הים ומבהיל סוסים דוהרים וגורם למותו של גיבור. מצד שני, יש לזה אספקט צבעוני, מבדר וזכיר ובסיכומו של דבר זהו הגורם הפחות בחשיבותו לשעמום, אם בכלל); החזרה של מוטיבים במיתוסים שונים מתרבויות שונות; והתחושה, הקשורה לגורם השני, שמה שחשוב להבנת המיתוסים נמצא מאחורי הסיפור ולא בסיפור עצמו. זו הסיבה, לדעתי, לכך שחקר המיתוסים חביב כל כך על חוקרים פוסט-מודרניסטיים. מה שאני מנסה לומר הוא שקריאת ספרים שלמים של מיתוסים יוצרת אצלי תחושה של בזבוז זמן, של קריאת פרטים רבים שאין ביניהם כל קשר (שהרי אמנם יש דמיון בין מיתוסים מסוימים לבין מיתוסים אחרים היוצרים יחד "אגדים" של מיתוסים, נאמר; אבל ישנם אגדים רבים מאוד שקשה במבט של חובבן לראות את הקשר ביניהם). קריאת ספרים העוסקים בתיאוריות של מיתוסים המחברות מכנה משותף בין מיתוסים נראית לי, כחובבן, הרבה יותר מעניינת. מובן שלו הייתי חוקר של מיתוסים בתרבות מסוימת הייתי דואג לקרוא את כל המיתוסים מאותה תרבות וכמובן שואב הנאה מכך. אז מה מעניין אתכם יותר: מיתוסים או תיאוריות של מיתוסים? ואולי ננסח את השאלה כך: כיצד הגעתם אל העניין במיתוסים - דרך הסיפורים או דרך התיאוריות?
