מחפש ספרים תיאורטיים לחקר המיתוס.

מחפש ספרים תיאורטיים לחקר המיתוס.

אני מתחיל לקרוא כרגע את the golden bough של ג'יימס פרייזר שנראה ספר פשוט מדהים. ידוע לי שלוי שטראוס כתב כמה ספרים על הנושא. מישהו יכול להמליץ על ספרים?
 
שמות נוספים

עבודותיו של Joseph Campbell (חפש עליו גם בפורום, ליובל היו כמה הערות שחשוב לזכור בזמן הקריאה של חלק מכתביו), רוברט גרייבס - ואחד החשובים בעיני ובעיקר בתקופה שלנו הוא מירצ'ה אליאדה (Mirce Eliade) שכתב ספרים רבים על מיתוסים ועל הקשר שלהם עם דת (עוד סוציולוג שלדעתי כדאי לקרוא בתחום זה הוא אחד מקודמיו של אליאדה - Durkheim בספרו The Elementary Forms of the Religious Life). לאחר שתסיים עם ה- Golden Bough לפרייז'ר, כדאי שתקרא את הביקורות על הספר.
 

Y. Welis

New member
../images/Emo45.gif קמפבל - למבוא הכללי; גרייבס - לרעיונות

מקוריים וספקולטיביים.
 
מצרף שאלה כללית לחברי הפורום.

האם אתם נהנים מקריאת ספרים שלמים המגוללים אך ורק מיתוסים בסגנון "מיתולוגיה יונית/יפנית/אירית" והסדרה 'מיתוסים'? הסיבה לכך שאני מעלה את השאלה היא שקריאת מיתוסים כשלעצמם יכולה לשעמם די מהר להרגשתי. הסיבות לשעמום הן המופרכות שבמיתוסים (היעדר הקשר למציאות - שור שעולה מן הים ומבהיל סוסים דוהרים וגורם למותו של גיבור. מצד שני, יש לזה אספקט צבעוני, מבדר וזכיר ובסיכומו של דבר זהו הגורם הפחות בחשיבותו לשעמום, אם בכלל); החזרה של מוטיבים במיתוסים שונים מתרבויות שונות; והתחושה, הקשורה לגורם השני, שמה שחשוב להבנת המיתוסים נמצא מאחורי הסיפור ולא בסיפור עצמו. זו הסיבה, לדעתי, לכך שחקר המיתוסים חביב כל כך על חוקרים פוסט-מודרניסטיים. מה שאני מנסה לומר הוא שקריאת ספרים שלמים של מיתוסים יוצרת אצלי תחושה של בזבוז זמן, של קריאת פרטים רבים שאין ביניהם כל קשר (שהרי אמנם יש דמיון בין מיתוסים מסוימים לבין מיתוסים אחרים היוצרים יחד "אגדים" של מיתוסים, נאמר; אבל ישנם אגדים רבים מאוד שקשה במבט של חובבן לראות את הקשר ביניהם). קריאת ספרים העוסקים בתיאוריות של מיתוסים המחברות מכנה משותף בין מיתוסים נראית לי, כחובבן, הרבה יותר מעניינת. מובן שלו הייתי חוקר של מיתוסים בתרבות מסוימת הייתי דואג לקרוא את כל המיתוסים מאותה תרבות וכמובן שואב הנאה מכך. אז מה מעניין אתכם יותר: מיתוסים או תיאוריות של מיתוסים? ואולי ננסח את השאלה כך: כיצד הגעתם אל העניין במיתוסים - דרך הסיפורים או דרך התיאוריות?
 
אני נהנה משני הדברים גם יחד

יש משהו בתולי וטהור לקרוא את המיתוס כמות שהוא (ולא, אין כוונתי לספרים המגוללים את הסיפורים המיתולוגיים, אלא את הסיפורים המיתולוגיים עצמם כפי שנכתבו בידי הסופרים העתיקים. קריאת ספר מסדרת "מיתוסים" כמוהו כקריאת תקציר מחזה לקראת בגרות בספרות), בלי דיעותיהם של חוקרי מיתוסים. הדבר נותן לך הצצה ראשונית והיכולת לגבש לעצמך את דיעותיך לגבי הסיפור, לפני שדברי חוקר כזה או אחר משפיעים עליך. לפעמים, חיבורי המכנה המשותף בין המיתוסים הוא לא יותר מאשר פיקציה של המחבר (מישהו אמר פרייז'ר? או אולי גרייבס?) - גם צריך לזכור שמיתוסים רבים שרואים בהם מקשה אחת הם גרסה מקובלת ויש הרבה גרסאות שהחוקרים נוטים להתעלם מהם או כלל לא הכירו אותם. לעיתים יוצאים תרגומים מדוייקים יותר של מיתוסים שכבר תורגמו בעבר.
 

Y. Welis

New member
צריך סיפור טוב שיציג אותם, ויקרב אותך אליהם

כי כמו שציינת - יש קושי להזדהות או להתפעל מרצף של דברים על-טבעיים ולא הגיוניים. לכן כדאי לקרוא את העיבודים העלילתיים שמוסיפים יותר תוכן (או את היצירות הסיפוריות - האיליאדה והאודיסאה, יאסון והארגונאוטים), ולהימנע מ'רשימת קניות' של אלים וגיבורים כמו זו של שבתאי בהוצאת 'מפה' ('מיתוסים יווניים'). אני נהנה ממיתוסים כסיפורי דמיון טובים נטו, או כסוג של פנטסיה ביזארית. בניתוחים העניין שלי משני יותר, ואינטלקטואלי. אני גם מעדיף את שני החוקרים שהוזכרו לעיל (קמפבל וגרייבס), בגלל האופן האישי שבו הם עסקו במיתוסים (גרייבס למשל האמין שהאלה הלבנה התגלתה אליו, בעיקר דרך נערות צעירות במיורקה בשנותיו המאוחרות) והדרך שהם חיו אותם, כמו סוג של אמונה, כי היה בכך משהו סיפורי בפני עצמו.
 
דרך נערות צעירות LOL

כמה הוא שילם לאותן נערות צעירות שהתגלו אליו?
 

Y. Welis

New member
הוא דווקא היה מאוד אפלטוני והעריץ אותן

מבלי לגעת, כיאה לאלות כמובן...
 
למעלה