בשימחה. הכנתי סיכום שלו לטובת ביקורת בזמנו
אבל זו עדיין לא נכתבה. מחכה לזמן טוב. מקוה שבקרוב (תלוי איך ארגיש בדירה החדשה).
קטע מתוכה -
'....הספר בנוי מ-10 פרקים (בעצם 9 - אחד מחולק לשניים) שעוסקים בדוגמאות שונות להצלחה, והתנאים שנדרשים להגיע אליה.
המסקנה ברורה: ההצלחה היא תוצאה של *תנאים* מוקדמים, שהתקיימו בעולם *לפני* שהילד נולד (במאקרו - מדינה וכלכלה; במיקרו - בית, הורים והאמצעים שלהם).
כלומר, היכולת האישית של האדם איננה המדד היחיד הקובע אם הוא יצליח. כמובן שהיא תשחק תפקיד אצל מי שהגיעו רחוק, אבל במקרה הזה אנחנו מסתכלים על *הממוצע*, ולא על המצליחן הידוע.
כי המצליחנים הגדולים הם יוצאים מן הכלל, אחד לכמה אלפים או יותר. הממוצע הסטטיסטי הוא שמעניין את גלאדוול, והוא שמפיק את המסקנות
שמובאות כאן.
זו גישה יוצאת דופן בין ספרי ה'הצלחה' המוכרים, אבל היא דבר חיוני שמקבל תשומת לב משמעותית במדעי-הרוח בשנים האחרונות (כנראה מהמדעים המדוייקים): חקרי-ביצועים שנעשים על בסיס נתונים סטטיסטיים מקיפים.
התוצאות שלהם לעיתים מצביעות על סיבות לשינויים (למשל ביחסי כוחות צבאיים שקבעו תוצאות של עימותים, שינויים כלכליים ועוד), שמנפצות את הדעות הקיימות (שמאותו הרגע ואילך נהפכות ל'מיתוסים'). האמת מתגלית דרך הנתונים, ולא דרך הדעות של מומחים או אנשים בכירים שהיו שם, אפילו 'בשטח'. (ועל כן יש הסתמכות רבה יותר לאחרונה על ניתוחי big data שכאלה לקבלת החלטות)
כי נבונים ככל שנהיה, אין לנו דרך לחשב לבד את מלוא הנתונים המשתנים ברגע מסויים, ולהוציא מהם מסקנות בזמן אמיתי, או לאתר את הגורם החמקמק שבבסיס השינוי.
אבל עם עוצמת המיחשוב שקיימת כיום, ועם תוכנות ניתוח וסינון מתקדמות (או טכניקות 'תורת המשחקים' הידועה), אפשר להתחיל לברר מהו הגורם האמיתי.
מה המסקנות אם כן?
* שלתיזמון יש חשיבות מרכזית.
למשל ההחלטה להתחיל את שנת הלימודים בספטמבר (במקום בחודש אחר).
התוצאה ניכרת בעיקר בכיתות הנמוכות של היסודי. המתקשים ביותר בכיתות הם הצעירים, ואם החוויה של מאבק מתמיד כדי ללמוד נטמעת בהם, הם יתקשו להיפטר ממנה בהמשך וללמוד להנאתם.
* כמות התירגול
נוטים לחשוב שלמוכשרים ביותר, יש כישרון מובנה. יש בזה אמת, אבל זה לא נכון בכל המקרים. המוכשרים ביותר הם תמיד אלה שתירגלו יותר מאחרים. אפילו מוצארט, הגאון הצעיר, השקיע באימונים.
הנוסחה הידועה היום היא 10,000 שעות. מי שהשקיע את הזמן הזה בתירגול מיומנות מסויימת, ישלוט בה ברמה רצינית, רמה שתאפשר לו לפתח קריירה בתחום.
זה אכן דורש השקעה של זמן - לפחות עשור מהחיים (של 4 שעות ביום, 5 ימים בשבוע, מינוס שבועיים חופשה), אבל למי שרוצה להגיע להמתקצעות, זה פרק זמן סביר.
חשוב על כן להעריך את הזמן שידרש לכך, מגיל צעיר. כמובן שצריך את האמצעים שיאפשרו את הקדשת הזמן הזה, וכאן בא לידי ביטוי *הבית*.
* לרקע הכלכלי ולבית (כמקום שמעודד התפתחות מנטאלית), יש משמעות יותר מאשר ל-IQ או לכישרון המולד.
גלאדוול מביא בפרקים 3 ו-4, 'הבעיה עם גאונים', את סיפורו של חוקר אמריקאי ידוע שערך מחקר ארוך ומקיף, אולי המקיף ביותר בזמנו, על חייהם של ילדים שאובחנו כבעלי IQ גבוה בילדותם, וניסה להעריך את סיכוייהם להצליח בחיים (במובן של להגיע למשרות מכובדות וציבוריות). הוא בדק אותם 20 שנה אחרי, לברר אם הצליחו.
הסתבר שמנת ה-IQ לא היתה הדבר שיבטיח את הצלחתם; מה שאיפיין את המצליחים מבין הילדים, היה הרקע הכלכלי של ההורים, וההשכלה שלהם.
* הרקע התרבותי
זה עניין מרתק במיוחד, כי הוא היה בכותרות לפני חודשיים כאשר המועמד הרפובליקני לנשיאות ארה"ב, מיט רומני, הזכיר בנאומו
בירושלים (ובנאומים מוקדמים יותר) דעות של חוקר בשם לאנדס על חשיבות התרבותיות (ר' הודעה מקיפה שלי כאן:
http://www.tapuz.co.il/Communa/ViewmsgCommuna.asp?Communaid=3877&msgid=51566925)
גלאדוול אולי לא שמע על אותו חוקר (או לפחות לא הזכיר אותו), אבל הוא מצטט מחקרים שמסקנתם זהה - לרקע התרבותי השפעה משמעותית על ההתנהגות של ילידי אותו רקע, ועל יכולתם להצליח במצבים שונים.'
עד הנה טעימה מהספר... שווה לבדוק.
