מחקר: נשיא דמוקרטי בארה"ב מייצר פי 2 תעסוקה
יאיר ברק מ-YNET ציטט מחקר של פרופ' Robert McElvaine לפיו מאז 1945 נשיאים מטעם המפלגה הדמוקרטית "יצרו" כפליים משרות לשנה בהשוואה לנשיאים מטעם המפלגה הרפובליקנית.
המסקנה המתבקשת, לכאורה , היא שלפחות (או אפילו) בארה"ב קפיטליזם מרוסן \ קיינסיאני \ דמוקרטי "עדיף" על פני קפיטליזם מילטון-פרידמניסטי \ רפובליקני.
אני מסכים עם הקביעה ברמה העקרונית\מוסרית, אבל במחקר יש כמה בעיות, שיש להתגבר עליהן לפני שממהרים להכריז על "ניצחון הדמוקרטים":
1. למה החוקר בדק רק את הנתונים מאז 1945? האם זה משום שאם היה בוחר תקופה ארוכה יותר המסקנות היו מתפוגגות?
2. צפוי שמספר המשרות שהתווספו או נגרעו בשנה - יהיה משתנה שגדל ככל שחולפות השנים, בגלל הגידול באוכלוסיה, שיעור ההשתתפות בעבודה וכו'. בכך ל-20 השנים האחרונות, למשל, צפוי להיות משקל רב יותר מאשר ל-20 השנים הראשונות. צריך "לנרמל" את הנתונים, כלומר לקזז את גידול האוכלוסין \ עבודת נשים כדי להימנע מהטיות.
3. החוקר ייחס את השנה הגרועה ביותר, שנת 2009, לנשיא הרפובליקני במקום לנשיא הדמוקרטי: "את הצניחה החדה בראשית 2009 מייחס מקאלווין לבוש, כיוון שמדובר בתחילת כהונתו של אובמה". אז אם כבר הוא לקח בחשבון משתני זמן, הוא היה צריך לעשות ניתוחי time series מורכבים לכל התקופות. במקרה כזה צריך לבדוק, למשל, את השפעת תוספת המשרות על הגידול בתוצר לאורך זמן, או האם הגידול במשרות היה יציב \ בר קיימא. זאת משום שלכאורה אפשר ליצור משרות תוך הגדלת הגירעון למימדים עצומים, ואז התוצאות ההרסניות ייראו ויורגשו רק כמה שנים לאחר מכן. בנוסף מעניין מה התוצאה כשמוציאים את המקרים החריגים במיוחד, כמו 2009.
4. צריך להגדיר עד כמה חשוב הגידול במספר המשרות. יש פרמטרים כלכליים אחרים שבתקופות מסוימות ייתכן ויהיו חשובים יותר. זה עניין של השקפה.
(אם ניקח את זה לאבסורד לצורך ההדגמה - במזרח גרמניה כל מי שרצה מצא עבודה: חלק מהמשרות היו להפעיל רמזור בצומת באופן ידני, ובתום שעות העבודה להעביר את הרמזור לאוטומט. ברור שהערך הכלכלי של זה הוא כמו לטחון מים)
אם מתגברים על 4 הנקודות הנ"ל, או לפחות על 3 הראשונות - זה היה הרבה יותר משכנע.
יאיר ברק מ-YNET ציטט מחקר של פרופ' Robert McElvaine לפיו מאז 1945 נשיאים מטעם המפלגה הדמוקרטית "יצרו" כפליים משרות לשנה בהשוואה לנשיאים מטעם המפלגה הרפובליקנית.
המסקנה המתבקשת, לכאורה , היא שלפחות (או אפילו) בארה"ב קפיטליזם מרוסן \ קיינסיאני \ דמוקרטי "עדיף" על פני קפיטליזם מילטון-פרידמניסטי \ רפובליקני.
אני מסכים עם הקביעה ברמה העקרונית\מוסרית, אבל במחקר יש כמה בעיות, שיש להתגבר עליהן לפני שממהרים להכריז על "ניצחון הדמוקרטים":
1. למה החוקר בדק רק את הנתונים מאז 1945? האם זה משום שאם היה בוחר תקופה ארוכה יותר המסקנות היו מתפוגגות?
2. צפוי שמספר המשרות שהתווספו או נגרעו בשנה - יהיה משתנה שגדל ככל שחולפות השנים, בגלל הגידול באוכלוסיה, שיעור ההשתתפות בעבודה וכו'. בכך ל-20 השנים האחרונות, למשל, צפוי להיות משקל רב יותר מאשר ל-20 השנים הראשונות. צריך "לנרמל" את הנתונים, כלומר לקזז את גידול האוכלוסין \ עבודת נשים כדי להימנע מהטיות.
3. החוקר ייחס את השנה הגרועה ביותר, שנת 2009, לנשיא הרפובליקני במקום לנשיא הדמוקרטי: "את הצניחה החדה בראשית 2009 מייחס מקאלווין לבוש, כיוון שמדובר בתחילת כהונתו של אובמה". אז אם כבר הוא לקח בחשבון משתני זמן, הוא היה צריך לעשות ניתוחי time series מורכבים לכל התקופות. במקרה כזה צריך לבדוק, למשל, את השפעת תוספת המשרות על הגידול בתוצר לאורך זמן, או האם הגידול במשרות היה יציב \ בר קיימא. זאת משום שלכאורה אפשר ליצור משרות תוך הגדלת הגירעון למימדים עצומים, ואז התוצאות ההרסניות ייראו ויורגשו רק כמה שנים לאחר מכן. בנוסף מעניין מה התוצאה כשמוציאים את המקרים החריגים במיוחד, כמו 2009.
4. צריך להגדיר עד כמה חשוב הגידול במספר המשרות. יש פרמטרים כלכליים אחרים שבתקופות מסוימות ייתכן ויהיו חשובים יותר. זה עניין של השקפה.
(אם ניקח את זה לאבסורד לצורך ההדגמה - במזרח גרמניה כל מי שרצה מצא עבודה: חלק מהמשרות היו להפעיל רמזור בצומת באופן ידני, ובתום שעות העבודה להעביר את הרמזור לאוטומט. ברור שהערך הכלכלי של זה הוא כמו לטחון מים)
אם מתגברים על 4 הנקודות הנ"ל, או לפחות על 3 הראשונות - זה היה הרבה יותר משכנע.