פילוסוף רוחני33
Well-known member
שיר 1:
נולדתי כמתחדש לתוך הדברים שידעתי. נטמעתי בתמונה מושלמת.
הסגול צרם דרכי, והאדום בער לאיטו בפנימיותי.
כשנגעתי, גופי אותת.
הים כאישה סוחפת את העיר העולה כאש, כשילדים עשו דמויות פלאיות קטנות.
שמעתי בי מלים חזקות על העולם. המכונה האטומה נעלמה.
היום התרוצץ לעברי בתמונות מפתיעות. לעסנו רגעים שעברו. האדמה נפלה עלינו.
שיר 2:
מבקש בן אדם מאלים
להועיל לו לדעת תחושה
להגיע לגעת מלים
כבפנים בתמונה הישישה
מימים בם נפתח לאורו
נשלמים בו נופים לשקרו
אך בליל השואל לתוכנו
לא ישלה מעינו דמיונו.
שיר 3:
גלי לי מתי בראת אותי
ואוכל למות בשקט.
שיר 4:
אני נוסע אל עצמי
ברכבת התחתית
מחזיק מפה ביד
ופנס בכיס ללילה
הבטחתי לבקר את עצמי
לפחות פעם בשבועיים
לבדוק איך אני מסתדר
וכשאני מבטיח, אני מקיים
הדרך ארוכה
ועיניי התעייפו
אבל אני ממשיך לנסוע
ומתחיל להרגיש אותי בעצמותיי
אני נרדם ומתעורר ורואה
שעברנו את התחנה
ואין דרך חזרה
והכרטיס שבידי הוא הלא נכון.
שיר 5:
כששלחת לי
גלויה כחולה כים
כמלאך נסחף בעיצבונו
שלחתי לך
בחיוכי הרך
אהבה שאין לה סוף.
שיר 6:
היא ישבה על הר גבוה, הגבוה בעולם, אולי ביקום.
שער הרעמה שלה בער וכבר מילא את כל השמיים באש ישנה.
היא נזכרה שהייתה לידה שרק יושבת כל היום ומלקקת גלידה בטעם תות שדה.
אחר כך חשבה בראשה האצילי, מה זה משנה אם היא כזאת או כזאת,
אם היא בכל מקרה לא מצליחה להבין למה כל כך אוהבים אותה.
שיר 7:
שני ילדונת
שנת ישרים
לילה גדול
יעטפך בשמיכה.
זאבים גדולים
ישירו צורמים
יפרשו זרועות
יעטפוך לטריפה
כגברים קרמיטים
ששרים ביחד
שייתנו חייהם
ומותם לאהבה
והורים רוחות
יסתכלו מלמעלה
וישירו בלעג
נדנודך בעריסה.
שיר 8:
כשתבגדי בי
אעוף אלייך בשמלות לבנות
מן החוף הבוער של תשוקתי
אתהפך כחול בין מיטות
עם מנגינת אבל ברקע.
שיר 9:
לאבי היה שעון זוהר על יד הדופק
ולי היה שעון קטן
ולבן מכסה את החושך באופק
וההזיות באות בעתן
והוא עושה מעשה שלא הספיק לעשות
וטוען טיעון שלא הספיק לטעון
ועושה אותו בתנועות מעושות
עד השעה האחרונה שהוא רואה בשעון.
שיר 10:
אימא אישה טובה
מקדשת על הנרות
עפעפיה כבדים ומאדימים
מוציאים אור בראשית
דואגת וחומלת כאלוהים
פורשת ידיה לקדושה
ניגון עתיק ועמוק
מעיניים עייפות ואוהבות.
בתוך העולם רצינית
בגיחוך לכישלון דאגנית
עפה ברקיעים עליונים
כוח זורח מהפנים.
שיר 11 :
ראשן עצבני נעלם במים
שסופרו ע"י אנגלי תימהוני
וכמו לייזרים יצאו משערותיו
והקפיאו תמונה כאנדרטה מדעית
ראשן עירוני עם כובע מקומט
טייל בעיר הסואנת חוכמה
עיניו השחורות התעמקו והתפלאו
להבין את העיר החכמה עד אימה.
שיר 12:
בדת מדברים על אלוהים
ומה עם המסורת היפה?
במין מדברים על האברים
ומה עם שאר הגופה?
שיר 13:
היא בובה קטנה וחמודה
בוערת מרוב מתיקות
היא גוף בולט לידי
שונה מכל היקום
היא מתפרצת חזק ומהר
וחודרת עמוק ללב
בנביעה שפועמת בלי הרף
ואת כל העולם ממלאת.
שיר 14:
סימה תלתן שלוש
לומדת מחשבים בראש טוב
באר עמוקה פועמת בבטנה
אכבה לה ת'אור לפני השינה.
שיר 15:
מדענים יללו כחתולים
נדנדת החיים והמוות נעצרה
ונדנודה השלישי העלה את הרעל
שיצר גידול סרטני במוחי
האישה שנראית כמוטציה קפואה
פוסלה באנדרטת האדם הקדמון
וטיפות של שנאה נפלו למבחנה
כשאנשים במעלית הפכו לצינורות ביוב.
שיר 16:
במגרש כדורגל עליון ערבים
עובדים על בני אדם בעיניים
כחולה מלקקת גלידה בערבים
פושע פוצץ גלגל באופניים
עיניים אחרונות אומרות ברוך
שמה שארצה ירצו מכריי
ולכן איש בכובע הפך לי לשרוך
ולא אוכל לתת באבריי.
שיר 17:
אלף פנינים ופנינה
שמרתי בשקי
לעת מצוקה
עתה אחכה
שתהיה מצוקה.
מר לבך
כיין מר
לשמח לבב אנוש.
כל היום
תהגה שירתי
רק בך.
לבי
שר לך את שיריי
לעת ערב
שמחתי לו שמעת.
אלף פנינים ופנינה שיריי
שמרתים בשקי
לעת מצוקה.
שיר 18:
כשאת ישנה
את נראית כמו גוזל
גוזל עייף עם ראש כבד
נופל לתוך רכות
בתקופה פרהיסטורית.
שיר 19:
אליפלט בא שוב משחייה וצלילה/ויקרא על אורות מספרון קבלה/וילך אל אמו שכבסיה תולה/עם המים משקה הנודד ביהודים.
ויחשוב לרגעים על צבעים בשפה/תבניתם הקלה וישרה מה יפה/ויפרוש ויטייל אל חורשה שעייפה/
ויתעה בין עלים שדמעה מורידים.
כששיחק בחולות נשמתו הוא עכר/איך הים צורתו בלשוננו זכר/בדיבור הקדום התעמק, אף נזכר/שגליו נשיים, בתמיהה סוד סדים.
ותופיע בינות קרני שמש הדמות/השוטר השחור בקללה כי ימות/וישקע בעולם החשוך אין כמות/ויישנה תדמיתו בובת עץ וזרדים.
נחום תקום עצל, בובת עץ שכמותך
הנה שעון צלצל, לך רוץ לעבודתך.
בנעורי הורתו היא יצאה בבקרים/מתרוצצת בין אינסוף דשאים אדירים/ותקטוף לה פירות סגלגלים ששרים/ותחלק לידידים, גם תצחק כילדים.
היא חולת הסרטן המזמרה מבטנה/אל גובהי השמיים כשתם אובדנה/ותכין היא מכתב שנרטב מעינה/
חיוכי האלים לה בטבע מודים.
כשעברה אל העיר, הפנים מתקשים/ותראה שזרים עוד כל הברנשים/מפלצות שם קופצות מt.v. לכבישים/ כקסמים אט נמוגו זמנים מיוחדים.
וימלאו החמסין אז עוצמות מאפילות/שככלי תקשורתי התחושות בן כלות/רמזורים שלגונים מתארכים כמו מקלות/ונערים בין אוזלת משמעות נאבדים.
נחום תקום עצל, בובת עץ שכמותך
הנה שעון צלצל, לך רוץ לעבודתך.
משטרה כפשיסט מגיעה עם עזרה/בכחול שתאותת יש אימה מנוכרה/האדום ברמזור הוא דממה שקדרה/
הירוק הוא אישים מתחברים נחמדים.
אמבולנס רק דהר ויזעק בבריחה/בין עוטפי התחבושת לגאול מטביחה/ויכניס צמר גפן, פיסונת לחה/
ויסתום לחברה בה פצעון שהאדים.
מגני הדויד סיבובם הם נעים/ניצתים למרומים על ראשים משתגעים/סיוטים נושנים בם פורצים מתבקעים/חיש עולים לבסיסים דקיקים מופרדים.
כשהגענו אל סוף הרמות ברקיעים/שמילת הסירוב הפשוטה שם תרעים/פרצופים מוקפאים מצל נר שמנעים/ וקריסטלים זזים על מוחנו צמודים.
נחום תקום עצל, בובת עץ שכמותך
הנה שעון צלצל, לך רוץ לעבודתך.
שיר 20:
דברים זזים. אנשים נוגעים בדברים ומזיזים אותם. אנשים רוצים להרגיש טוב. אנשים נחמדים עושים דברים נחמדים. אנשים אומרים דברים נכונים ושואלים אנשים נחמדים מה עושה להם טוב. לפעמים אנשים נוגעים זה בזה ומרגישים נעים.
נולדתי כמתחדש לתוך הדברים שידעתי. נטמעתי בתמונה מושלמת.
הסגול צרם דרכי, והאדום בער לאיטו בפנימיותי.
כשנגעתי, גופי אותת.
הים כאישה סוחפת את העיר העולה כאש, כשילדים עשו דמויות פלאיות קטנות.
שמעתי בי מלים חזקות על העולם. המכונה האטומה נעלמה.
היום התרוצץ לעברי בתמונות מפתיעות. לעסנו רגעים שעברו. האדמה נפלה עלינו.
שיר 2:
מבקש בן אדם מאלים
להועיל לו לדעת תחושה
להגיע לגעת מלים
כבפנים בתמונה הישישה
מימים בם נפתח לאורו
נשלמים בו נופים לשקרו
אך בליל השואל לתוכנו
לא ישלה מעינו דמיונו.
שיר 3:
גלי לי מתי בראת אותי
ואוכל למות בשקט.
שיר 4:
אני נוסע אל עצמי
ברכבת התחתית
מחזיק מפה ביד
ופנס בכיס ללילה
הבטחתי לבקר את עצמי
לפחות פעם בשבועיים
לבדוק איך אני מסתדר
וכשאני מבטיח, אני מקיים
הדרך ארוכה
ועיניי התעייפו
אבל אני ממשיך לנסוע
ומתחיל להרגיש אותי בעצמותיי
אני נרדם ומתעורר ורואה
שעברנו את התחנה
ואין דרך חזרה
והכרטיס שבידי הוא הלא נכון.
שיר 5:
כששלחת לי
גלויה כחולה כים
כמלאך נסחף בעיצבונו
שלחתי לך
בחיוכי הרך
אהבה שאין לה סוף.
שיר 6:
היא ישבה על הר גבוה, הגבוה בעולם, אולי ביקום.
שער הרעמה שלה בער וכבר מילא את כל השמיים באש ישנה.
היא נזכרה שהייתה לידה שרק יושבת כל היום ומלקקת גלידה בטעם תות שדה.
אחר כך חשבה בראשה האצילי, מה זה משנה אם היא כזאת או כזאת,
אם היא בכל מקרה לא מצליחה להבין למה כל כך אוהבים אותה.
שיר 7:
שני ילדונת
שנת ישרים
לילה גדול
יעטפך בשמיכה.
זאבים גדולים
ישירו צורמים
יפרשו זרועות
יעטפוך לטריפה
כגברים קרמיטים
ששרים ביחד
שייתנו חייהם
ומותם לאהבה
והורים רוחות
יסתכלו מלמעלה
וישירו בלעג
נדנודך בעריסה.
שיר 8:
כשתבגדי בי
אעוף אלייך בשמלות לבנות
מן החוף הבוער של תשוקתי
אתהפך כחול בין מיטות
עם מנגינת אבל ברקע.
שיר 9:
לאבי היה שעון זוהר על יד הדופק
ולי היה שעון קטן
ולבן מכסה את החושך באופק
וההזיות באות בעתן
והוא עושה מעשה שלא הספיק לעשות
וטוען טיעון שלא הספיק לטעון
ועושה אותו בתנועות מעושות
עד השעה האחרונה שהוא רואה בשעון.
שיר 10:
אימא אישה טובה
מקדשת על הנרות
עפעפיה כבדים ומאדימים
מוציאים אור בראשית
דואגת וחומלת כאלוהים
פורשת ידיה לקדושה
ניגון עתיק ועמוק
מעיניים עייפות ואוהבות.
בתוך העולם רצינית
בגיחוך לכישלון דאגנית
עפה ברקיעים עליונים
כוח זורח מהפנים.
שיר 11 :
ראשן עצבני נעלם במים
שסופרו ע"י אנגלי תימהוני
וכמו לייזרים יצאו משערותיו
והקפיאו תמונה כאנדרטה מדעית
ראשן עירוני עם כובע מקומט
טייל בעיר הסואנת חוכמה
עיניו השחורות התעמקו והתפלאו
להבין את העיר החכמה עד אימה.
שיר 12:
בדת מדברים על אלוהים
ומה עם המסורת היפה?
במין מדברים על האברים
ומה עם שאר הגופה?
שיר 13:
היא בובה קטנה וחמודה
בוערת מרוב מתיקות
היא גוף בולט לידי
שונה מכל היקום
היא מתפרצת חזק ומהר
וחודרת עמוק ללב
בנביעה שפועמת בלי הרף
ואת כל העולם ממלאת.
שיר 14:
סימה תלתן שלוש
לומדת מחשבים בראש טוב
באר עמוקה פועמת בבטנה
אכבה לה ת'אור לפני השינה.
שיר 15:
מדענים יללו כחתולים
נדנדת החיים והמוות נעצרה
ונדנודה השלישי העלה את הרעל
שיצר גידול סרטני במוחי
האישה שנראית כמוטציה קפואה
פוסלה באנדרטת האדם הקדמון
וטיפות של שנאה נפלו למבחנה
כשאנשים במעלית הפכו לצינורות ביוב.
שיר 16:
במגרש כדורגל עליון ערבים
עובדים על בני אדם בעיניים
כחולה מלקקת גלידה בערבים
פושע פוצץ גלגל באופניים
עיניים אחרונות אומרות ברוך
שמה שארצה ירצו מכריי
ולכן איש בכובע הפך לי לשרוך
ולא אוכל לתת באבריי.
שיר 17:
אלף פנינים ופנינה
שמרתי בשקי
לעת מצוקה
עתה אחכה
שתהיה מצוקה.
מר לבך
כיין מר
לשמח לבב אנוש.
כל היום
תהגה שירתי
רק בך.
לבי
שר לך את שיריי
לעת ערב
שמחתי לו שמעת.
אלף פנינים ופנינה שיריי
שמרתים בשקי
לעת מצוקה.
שיר 18:
כשאת ישנה
את נראית כמו גוזל
גוזל עייף עם ראש כבד
נופל לתוך רכות
בתקופה פרהיסטורית.
שיר 19:
אליפלט בא שוב משחייה וצלילה/ויקרא על אורות מספרון קבלה/וילך אל אמו שכבסיה תולה/עם המים משקה הנודד ביהודים.
ויחשוב לרגעים על צבעים בשפה/תבניתם הקלה וישרה מה יפה/ויפרוש ויטייל אל חורשה שעייפה/
ויתעה בין עלים שדמעה מורידים.
כששיחק בחולות נשמתו הוא עכר/איך הים צורתו בלשוננו זכר/בדיבור הקדום התעמק, אף נזכר/שגליו נשיים, בתמיהה סוד סדים.
ותופיע בינות קרני שמש הדמות/השוטר השחור בקללה כי ימות/וישקע בעולם החשוך אין כמות/ויישנה תדמיתו בובת עץ וזרדים.
נחום תקום עצל, בובת עץ שכמותך
הנה שעון צלצל, לך רוץ לעבודתך.
בנעורי הורתו היא יצאה בבקרים/מתרוצצת בין אינסוף דשאים אדירים/ותקטוף לה פירות סגלגלים ששרים/ותחלק לידידים, גם תצחק כילדים.
היא חולת הסרטן המזמרה מבטנה/אל גובהי השמיים כשתם אובדנה/ותכין היא מכתב שנרטב מעינה/
חיוכי האלים לה בטבע מודים.
כשעברה אל העיר, הפנים מתקשים/ותראה שזרים עוד כל הברנשים/מפלצות שם קופצות מt.v. לכבישים/ כקסמים אט נמוגו זמנים מיוחדים.
וימלאו החמסין אז עוצמות מאפילות/שככלי תקשורתי התחושות בן כלות/רמזורים שלגונים מתארכים כמו מקלות/ונערים בין אוזלת משמעות נאבדים.
נחום תקום עצל, בובת עץ שכמותך
הנה שעון צלצל, לך רוץ לעבודתך.
משטרה כפשיסט מגיעה עם עזרה/בכחול שתאותת יש אימה מנוכרה/האדום ברמזור הוא דממה שקדרה/
הירוק הוא אישים מתחברים נחמדים.
אמבולנס רק דהר ויזעק בבריחה/בין עוטפי התחבושת לגאול מטביחה/ויכניס צמר גפן, פיסונת לחה/
ויסתום לחברה בה פצעון שהאדים.
מגני הדויד סיבובם הם נעים/ניצתים למרומים על ראשים משתגעים/סיוטים נושנים בם פורצים מתבקעים/חיש עולים לבסיסים דקיקים מופרדים.
כשהגענו אל סוף הרמות ברקיעים/שמילת הסירוב הפשוטה שם תרעים/פרצופים מוקפאים מצל נר שמנעים/ וקריסטלים זזים על מוחנו צמודים.
נחום תקום עצל, בובת עץ שכמותך
הנה שעון צלצל, לך רוץ לעבודתך.
שיר 20:
דברים זזים. אנשים נוגעים בדברים ומזיזים אותם. אנשים רוצים להרגיש טוב. אנשים נחמדים עושים דברים נחמדים. אנשים אומרים דברים נכונים ושואלים אנשים נחמדים מה עושה להם טוב. לפעמים אנשים נוגעים זה בזה ומרגישים נעים.