מחר אגיד לך. והיום?

[זולל מישמישים]

מחר אגיד לך. והיום?

בעקבות שירשור בפורום השכן. איך קרה שהמילה להגיד קיימת בציווי ובעתיד, ונשמעת ממש מוזרה בהווה, וגם די ארכאית בעבר. הגידו! מחר נגיד. היום אנחנו לא מגידים (??) אבל גם אתמול לא הגדתם!

 

[גנגי]

זה לא מקרה יחיד בעברית.

יש הרבה כאלה, רק שאתה לא שם לב אליהם. חשבת פעם מה זה "הפרי נחמד למאכל"? זה לא מה שנדמה לך, איזה פרי נחמד! זה פועל. חמדו אותו, אז הוא נחמד. מישהו משתמש בזה? אבל אילו אמרתי שאם אביא את הפרי הזה הביתה הוא ייחמד על ידי הבנות שלי, היית מבין מייד שזה פועל, גם אם לא בדיוק פופולרי, לא כן? והגדת לבנך ביום ההוא לאמור: מגיד זה פועל בבינוני, וכל פועל בבינוני יכולתפקד גם כשם, וזה מה שקרה למגיד הזה. ואל תגיד לי שזה לא הגיוני. אפילו ההגדה הפכה משם פעולה לשם עצם, קורה. ולמה ערבבנו את ההגדות האלה עם אמירות לשם אמירה? כי העברית היא חיה ודינמית ולא מתנהגת לפי הכללים שמישהו מבקש לאסור אותה בהם.

 

[sailor]

אל תגיד נגיד

 

[D o r o t h y]

הוא יגיד נגיד!!

 

[שבולת ירוקת העין]

סופלציה

נשמע פלצני, אבל זה שמה של התופעה. בעברית: תפוצה משלימה. לא נשמע הרבה יותר ברור? עבר: אמר. הווה: אומר. עתיד: יגיד. לא הגיד, לא מגיד, ולא יאמר. לא שאין צורות כאלה אך הן לא בשימוש רגיל בימינו. כלומר שני השורשים הללו משלימים זה את זה (מה שיש בזה אין בזה וכן להפך). דוגמה נוספת (בבניינים): עבר והווה: ניגש (בניין נפעל). עתיד: ייגש (פעל). אין צורת עתיד בבניין נפעל: יינגש, ואין עבר/הווה בבניין קל: נגש, נוגש. למה? ככה וכו'

 

[דלית - delete]

הדוגמה לא ממש רלוונטית

שמעתי, ביותר ממקום אחד, כי שפה טבעית לא סובלת כפילויות. בדוגמה השנייה ההבדל היה בבניינים, לא בשורש. שורש שונה = משמעות שונה (בד"כ). ועדיין לא קיבלתי תשובה- מה ההבדל בין היגד ואמירה?

 

[שבולת ירוקת העין]

זה לא לגמרי נכון

לדובר יש אמנם בעיה עם כפילויות, ויש נטייה ליצור בידול, אך אי אפשר לומר שאין כפילויות. הן בתחום הסמנטיקה (מילים נרדפות. בעברית הדבר בולט בייחוד כשיש מילים מרבדים שונים של הלשון, כמו לשון המקרא ולשון חז"ל. המילים הללו יכולות להיות זהות במשמען), הן בתחום הצורות (אתה תכתוב וגם היא תכתוב. לא כפילות?) האם מלכתחילה היה הבדל משמעות בין להגיד לבין לומר? ייתכן שכן. אבל היום הם התלכדו. ודווקא המקרה הזה הוא דוגמה ל"לא כפילות" יש כאן השלמה מלאה של שני הפעלים זה את זה. בעברית אין מקרים רבים לתופעה הזאת. דוגמה נוספת: איש-אנשים . מנסה להיזכר בעוד אחת מתחום הפועל. אם זה יקרה - אחזור לעדכן.

 

[שבולת ירוקת העין]

ועוד משהו

על ההבדל בין אמר להגיד: על פי המילון שבידי (BDB) במקרא "אמר" הוא בעיקר say, ואילו ב"הגיד" יש משהו מעבר להוצאת המילים מהפה: משמעו לספר, להכריז, לפרסם בציבור, להביא לידיעתו של מישהו וכו'. כל זה, כאמור, במקרא.

 

[דלית - delete]

טודה

 

[ספלינטור]

עוד דוגמה

הפעלים ש.ת.ה וש.ק.ה. אני שותה, אבל אם אני רוצה לגרום למישהו אחר לשתות, אני לא משתה אותו אלא משקה אותו.

 

[שבולת ירוקת העין]

../images/Emo45.gif

אבל מבחינת סוג ההשלמה מדובר במקרה שונה מאמר/הגיד

 

[מוגג]

אבל כאן יש סיבה מוצקה של ממש,

לכאורה. מה היה עבד אברהם אומר לרבקה במקום "השקיני נא מעט מים"? (אל תחפשו את הפסוק).

 

[דלית - delete]

ומניין לך שלא זה מה שנאמר?

איך תדע שמים של ממש קיבל, ולא פרי הקיפר?

 

[Mנטה]

נו בחייכם, קצת אנטומיה

עם כל הכבוד להתלהבות מהקיפר, אצל נשים (אני מקוה שאתם יודעים) שהשתן והווסת לא מגיעים מאותו המקום.

 

[hillelg]

../images/Emo31.gif

"והאיש משתאה לה" - היו שפירשו זאת מן השורש שת"ה. עי' רש"י במקום (ששולל את האפשרות הזו בתוקף, כמדומני).

 

[מוגג]

ומה זה מסביר?../images/Emo12.gif