מחר אהיה לבד
- פותח הנושא DANA800
- פורסם בתאריך
והאם זו הזדמנות גם לעצמך?
האם הלבד הוא תחושת ריקנות? כי הילד הוא כל עולמך..... ואולי, אולי יש לך גם הזדמנות להיות עם עצמך ולעשות מה שרק מתחשק לך. כי מחר לא יהיה מה "שיפריע" לך לתת תשומת לב לעצמך. אולי פגישה עם חברה? אולי לקרוא ספר שמזמן רצית ולא היה זמן? אול סרט טוב? אולי כוס קפה הכי הכי לשבת ולהרהר על החיים... לא לא פשוט מי אמר....
ולא קל. החיים הם רצף של עליות וירידות. ועם הזמן אנחנו נבחנים בינינו לבין עצמנו על יכולתנו להמשיך הלאה ולהתחזק. שתהיה לך שבת נפלאה!!
האם הלבד הוא תחושת ריקנות? כי הילד הוא כל עולמך..... ואולי, אולי יש לך גם הזדמנות להיות עם עצמך ולעשות מה שרק מתחשק לך. כי מחר לא יהיה מה "שיפריע" לך לתת תשומת לב לעצמך. אולי פגישה עם חברה? אולי לקרוא ספר שמזמן רצית ולא היה זמן? אול סרט טוב? אולי כוס קפה הכי הכי לשבת ולהרהר על החיים... לא לא פשוט מי אמר....
איזה מותק את שהגבת לדנה, שלהבת
אני מסתכל ומסתכל על ההודעה של דנה ועובר הלאה כי גם לי יושב כאב בדיוק על הרקע הזה... ביתי היתה אמורה לעשות אצלי את השבת והגיעה הזמנה אחרת, משהו מיוחד מאוד שיש בו גם היכרות שרוצים לעשות לי עם מישהי יוצאת דופן בכפר אקזוטי... הזמנתי את ביתי לבוא והיא לא היתה מעוניינת. לקחת אותה היום ולהחזיר אותה מוקדם בבוקר מחר - חראם להעיר אותה כל כך מוקדם בשבת. אז דחינו את הסופ"ש. ומזה עצוב לי. וגם עוד ערב שבת לבד... יאללה. לפעמים צריך לבחור. מה לעשות. אבל זה קשה ככה. כבר לא יוצא לנו להיות ביחד כמו פעם, כשגרנו באותה העיר. אז עוד דילמה שמציקה לי בלי הפסק - לעזוב כאן, לחזור לשם... אווווווווווווווף!
אני מסתכל ומסתכל על ההודעה של דנה ועובר הלאה כי גם לי יושב כאב בדיוק על הרקע הזה... ביתי היתה אמורה לעשות אצלי את השבת והגיעה הזמנה אחרת, משהו מיוחד מאוד שיש בו גם היכרות שרוצים לעשות לי עם מישהי יוצאת דופן בכפר אקזוטי... הזמנתי את ביתי לבוא והיא לא היתה מעוניינת. לקחת אותה היום ולהחזיר אותה מוקדם בבוקר מחר - חראם להעיר אותה כל כך מוקדם בשבת. אז דחינו את הסופ"ש. ומזה עצוב לי. וגם עוד ערב שבת לבד... יאללה. לפעמים צריך לבחור. מה לעשות. אבל זה קשה ככה. כבר לא יוצא לנו להיות ביחד כמו פעם, כשגרנו באותה העיר. אז עוד דילמה שמציקה לי בלי הפסק - לעזוב כאן, לחזור לשם... אווווווווווווווף!
זה הכי טבעי בעולם
שהילד הוא כל עולמכם. שהרי הוא בשר מבשרכם. פרי עיצובכם ומושא אהבתכם. החיים לא תמיד תוכנית לבקשתינו. יום טוב ויום לא, יום שמח ויום עצוב. החיים כמו ברכבת הרים למעלה בשיא וצלילה אל התהום. מה אומר לכם אנשים מעבר לילדים יש גם אתכם. יש את ההורים ויש כל אחד כאדם בעצמו. עם כל הכאב ובמילא זה כרגע המצב של שני הורים שחיים בנפרד חפשו גם את אושרכם. חפשו את האדם הבא שאיתו תרצו לפתוח פרק חדש, חפשו את התחביב, את הכיף עם עצמכם ועם החברים. וכאשר אושרכם יהיה בכם כן תשרו אותו על הסובבים ובעיקר על הילדים. אל תשכחו אתם כאן גם בשביל עצמכם. שתהיה לכם שבת נפלא עם הרבה חיוך בלב.
שהילד הוא כל עולמכם. שהרי הוא בשר מבשרכם. פרי עיצובכם ומושא אהבתכם. החיים לא תמיד תוכנית לבקשתינו. יום טוב ויום לא, יום שמח ויום עצוב. החיים כמו ברכבת הרים למעלה בשיא וצלילה אל התהום. מה אומר לכם אנשים מעבר לילדים יש גם אתכם. יש את ההורים ויש כל אחד כאדם בעצמו. עם כל הכאב ובמילא זה כרגע המצב של שני הורים שחיים בנפרד חפשו גם את אושרכם. חפשו את האדם הבא שאיתו תרצו לפתוח פרק חדש, חפשו את התחביב, את הכיף עם עצמכם ועם החברים. וכאשר אושרכם יהיה בכם כן תשרו אותו על הסובבים ובעיקר על הילדים. אל תשכחו אתם כאן גם בשביל עצמכם. שתהיה לכם שבת נפלא עם הרבה חיוך בלב.
לגריפון
קראתי את מה שכתבת על ילדתך שלא רוצה להגיע לביתך החדש. אינני יודעת את גילה, אך נשמעת מאד צעירה היא, ילדה בעצם. כילדה להורים גרושים, אך בוגרת מבחינת גיל, אוכל לומר לך, שילד לעולם אינו מקבל את גירושי הוריו, בעיניו הם תמיד תמיד צריכים ויכולים להיות יחד. אין בו את ההבנה למשפחה שמתפרקת, אין בו את היכולת להבין בו בזמן את הסיום ולראות שיש בזה צד חיובי מאד לפעמים. לקח לי המון זמן!!! להבין. להפסיק לנקוט צד. לראות שבסופו של דבר שני אנשים שהחליטו לסיים את חייהם המשותפים הם הם האחראים לעצמם וזו זכותם המלאה. ובסופו של דבר לאחר תקופה ארוכה ביותר של כעס, רוגע, עצבות ומה לא, התאחדנו כולם. פעם בחודש ארוחה משפחתית, קשר טלפוני וכ'. אני יודעת שאבא שלי אוהב אותי ואין שום לפרידה מאמי. אני גם יודעת שאני בליבי תמיד אדאג לו לא משנה המרחק הפיזי. אני דם יודעת שהורים לפעמים זקוקים לעזרתנו הילדים וזה בדיוק הזמן לעמוד לצידם. אולי גם ילדתך כשתגדל יותר, כשתוכל להבין גם אותך, לראות את הפרספקטיבה שלך, אז היא תבוא יותר, אז פחות "היא" ויותר "אתה". אל תעצב. חפש כל דרך להיות עימה. תשאל אותה מה אפשר לעשות ביחד. מה היא רוצה. כן כן סע איתה לקניון, לטיול, פנק אותה במתנה קטנה, עשה הכל כי אין לה את היכולת להבין והיא זקוקה לך בדיוק כמו שאתה לה.
קראתי את מה שכתבת על ילדתך שלא רוצה להגיע לביתך החדש. אינני יודעת את גילה, אך נשמעת מאד צעירה היא, ילדה בעצם. כילדה להורים גרושים, אך בוגרת מבחינת גיל, אוכל לומר לך, שילד לעולם אינו מקבל את גירושי הוריו, בעיניו הם תמיד תמיד צריכים ויכולים להיות יחד. אין בו את ההבנה למשפחה שמתפרקת, אין בו את היכולת להבין בו בזמן את הסיום ולראות שיש בזה צד חיובי מאד לפעמים. לקח לי המון זמן!!! להבין. להפסיק לנקוט צד. לראות שבסופו של דבר שני אנשים שהחליטו לסיים את חייהם המשותפים הם הם האחראים לעצמם וזו זכותם המלאה. ובסופו של דבר לאחר תקופה ארוכה ביותר של כעס, רוגע, עצבות ומה לא, התאחדנו כולם. פעם בחודש ארוחה משפחתית, קשר טלפוני וכ'. אני יודעת שאבא שלי אוהב אותי ואין שום לפרידה מאמי. אני גם יודעת שאני בליבי תמיד אדאג לו לא משנה המרחק הפיזי. אני דם יודעת שהורים לפעמים זקוקים לעזרתנו הילדים וזה בדיוק הזמן לעמוד לצידם. אולי גם ילדתך כשתגדל יותר, כשתוכל להבין גם אותך, לראות את הפרספקטיבה שלך, אז היא תבוא יותר, אז פחות "היא" ויותר "אתה". אל תעצב. חפש כל דרך להיות עימה. תשאל אותה מה אפשר לעשות ביחד. מה היא רוצה. כן כן סע איתה לקניון, לטיול, פנק אותה במתנה קטנה, עשה הכל כי אין לה את היכולת להבין והיא זקוקה לך בדיוק כמו שאתה לה.
דנה - רק על עצמי לספר ידעתי
במשך תקופה ארוכה פיתחתי תלות גדולה מאוד בביתי, במובן שכשהיתה איתי הייתי פורח ועליז וברגע שהייתי מחזיר אותה לביתה הייתי נופל בבת אחת למצב חידלון נורא, וכך עד הפעם הבאה. מהמקום בו אני נמצא כעת, נראה לי שההתרחקויות הקצרות האלה מילדינו הן ההזדמנויות שלנו להתחיל חיים משלנו, או לפחות לחוות אותם לכמה שעות או ימים. במילים אחרות, מוטב לנו להפוך את הימים האלה למשהו תוסס וחדש, ולא לימים של קריסה פנימה, עד שיחזור המושיע הקטן שלנו. לפעמים, מצב כזה גם הופך לנטל כבד וקשה על הילד. ככה אני חושב. ושיהיה לך רק טוב ושמח, ואם לא רק - אז בעיקר...
במשך תקופה ארוכה פיתחתי תלות גדולה מאוד בביתי, במובן שכשהיתה איתי הייתי פורח ועליז וברגע שהייתי מחזיר אותה לביתה הייתי נופל בבת אחת למצב חידלון נורא, וכך עד הפעם הבאה. מהמקום בו אני נמצא כעת, נראה לי שההתרחקויות הקצרות האלה מילדינו הן ההזדמנויות שלנו להתחיל חיים משלנו, או לפחות לחוות אותם לכמה שעות או ימים. במילים אחרות, מוטב לנו להפוך את הימים האלה למשהו תוסס וחדש, ולא לימים של קריסה פנימה, עד שיחזור המושיע הקטן שלנו. לפעמים, מצב כזה גם הופך לנטל כבד וקשה על הילד. ככה אני חושב. ושיהיה לך רק טוב ושמח, ואם לא רק - אז בעיקר...
עניין של החלטה.
ילדיי שלי הם כל עולמי. טוב לא "כל", בואי נסכים על "רוב"
בתקופת החד הוריות (והייתה תקופה כזו) אני זוכרת ששיוועתי לקצת 'אויר', קצת זמן לבד, קצת הפסקה - ולא היה מי ש"ייקח" אותם ממני (הוא חי אז בחו"ל, לא ראה אותם במשך כמה חודשים טובים ברצף) - הילד שלך, שהוא כל עולמך - רוצה לראות אותך מאושרת, לא קמלה ונותנת לו את כל האנרגיות שלך, למענו - נצלי את הזמן שהוא אצל אביו, ופרגני גם לעצמך את הזמן לפינוק, לאמבטיה טובה, לכוס קפה בשמש הטובה עם חברה, ליציאה לסרט - למשו שהוא ב ש ב י ל ך, למילוי המצברים שלך. מה אומרת?
ילדיי שלי הם כל עולמי. טוב לא "כל", בואי נסכים על "רוב"
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.