מחר אימי המנוחה היתה אמורה לחגוג שמונים

לולו120

New member
מחר אימי המנוחה היתה אמורה לחגוג שמונים

שלום לכולן
אני קוראת סמויה בפורום מזה מספר שנים
עוד מעט ימלאו עשר שנים למותה של אימי היקרה ומחר ימלאו שמונים שנה ליום בו נולדה
לו היתה היום חיה מחר היתה בת שמונים
והדמעות זולגות מעצמן
על שלא זכתה לכך, על שלא ראתה את נכדתה שמכירה אותה רק מהתמונות ומהסיפורים, על שאני לא זכיתי שתלווה אותי בהריון, בלידה , בהורות
על בניה שלא מזכירים אותה בכלל- עבורם היא מתה ביום שנקברה , בקושי הם ישבו שבעה עליה. אני והם לא משוחחים עליה , לא מעלים זכרונות, כלום. שתיקה. וכך אני נאלצת לשאת את זכר היותה לבד עם עצמי.
היא היתה אימא נהדרת ואני כה מתגעגעת אליה והיא כה חסרה לי והלוואי ויכלה לעמוד כאן לצידי והלואי ויכלתי לחגוג לה מחר את יום הולדתה השמונים
הלוואי ויכלתי לראותה רק לשניה אחת ולומר לה רק מילה אחת- תודה
 

עדיה222

New member
לולו 120 - יום הולדת לאמך

אם כן, יום ההולדת של אמך הוא היום. האם עשית משהו מיוחד לכבודה? אני מקווה שכן. אולי מחשבות מיוחדות. כל כך חבל ולב כואב שאת לא יכולה לדבר עם האחים שלך על אמך. זה חסך גדול. אבל עם מי את יכולה לדבר? האם אביך נמצא עמנו? יש הרגשה שהוא איננו.
את יודעת, את כותבת שאת "קוראת סמויה בפורום", ואני רוצה להודות לך על כך. אני מקווה שתכתבי עוד, ולו מפעם לפעם. שלך עדיה
 

אשבל1

New member
לזיכרה של אימך

לולו יקרה, אני שמחה שבחרת לכתוב ולשתף אותנו, ציוני הדרך של ימי ההולדת וימי הזיכרון מעצימים את הגעגוע


אני שומעת את הכאב שלך בנשיאת זיכרה של אימך לבדך, ומקווה שתמצאי כאן איתנו מקום בטוח ונוח לספר עליה... עליכן אולי.. , אני מכירה את המקום הזה שבו אני רוצה שידברו על אימי, אבל זה כמעט ולא קורה... אולי כי אנשים פוחדים להכאיב לנו, ואולי כי פוחדים לחשוף את עצמם לכאבם הפרטי שלהם...

מקדישה שיר לך ולאימך היקרה ו

https://www.youtube.com/watch?v=JPP5QPcMe08

"אי שם עמוק בתוך תוכנו
טמונים קולות וזכרונות
מראות רבים שכבר שכחנו
ספרי פלאים ומנגינות."
 

לולו120

New member
תודה לעונות ולאשבל על השיר

השיר ריגש אותי עד דמעות והוא אכן כה אמיתי
אבי יבדל"א בחיים אך הוא אינו אוהב לשוחח על מי שמת (כך לדבריו) וכך שרק פה בפורום אני יכולה להעלות את זכרה
מה שמוזר הוא שככל שחולפות השנים הקושי מתעצם במובן זה שהגעגועים גוברים ואי ההפיכות של המוות הופכת ליותר ויותר מוחשית
אתמול ושלשום חשבתי עליה כתינוקת בת יום והמחשבה על אימי כתינוקת לפני שמונים שנה העלתה בי דמעות וכאב עצום וגל ענק של געגוע הציף אותי
 

אשבל1

New member


כאילו ההחמצה הזאת של עוד חוויה ועוד דבר שאנחנו עוברות בחיים הן בחוויה שלנו בלי אמא והן ההחמצה של אמא את הדבר בחייה הוא כואב עוד ועוד ואף מתעצם...

אימך כתינוקת.. הזיכרונות ממנה כאישה.. הרגעים האלו אשר מחיים אותה בזכרונות... מרגש.
 

עדיה222

New member
לולו - מבקשת את סליחתו של אביך...

סליחה מאוד מאוד.
אי האפשרות לשוחח על אמך עם המשפחה הקרובה - זה נשמע ממש קיר. האם הקיר הוא בגלל הכאב של בני המשפחה, כאב ללא נשוא?
בוודאי אנשים שבמקצועם הם מטפלים באבל ובהתאבלות, מבינים את הדבר הזה, ומכירים אותו.
אני חושבת שממש נהדר שחשבת על אמך כתינוקת לפני שמונים שנה. כאילו את מקבלת אותה אל העולם. את המבוגרת, היא התינוקת.
אני מרבה לחשוב על אמי כילדה קטנה. איך היא היתה. המחשבות האלה באמת גורמות להצפת דמעות.
משונה - אני חושבת על אמי כילדה, ומיד גם מופיעה אמא שלה, בהתאם לסיפורים שלה. אני אסירת תודה לאמי שהזכירה כה רבות את אמא שלה. אוף גם עכשיו הדמעות מציפות, ברגע זה.
 
למעלה