מחר הכנס של מישל אודנט
- פותח הנושא כרמית מ.
- פורסם בתאריך
הנה
מקשרת להודעה הראשית, וממנה גם התגובה של אורנה, שאני מצטרפת לרותי קרני הורביץ - פגשתי אותה לראשונה (אחרי שנים של היכרות וירטואלית), והיא אכן מ-ק-ס-י-מ-ה.
מקשרת להודעה הראשית, וממנה גם התגובה של אורנה, שאני מצטרפת לרותי קרני הורביץ - פגשתי אותה לראשונה (אחרי שנים של היכרות וירטואלית), והיא אכן מ-ק-ס-י-מ-ה.
כנס עם מישל אודנט
תקצר היריעה מלספר על כל ארועי היום, אבל קצת, בקיצור, התרשמות אישית. קודם כל - מדובר על איש חם, מצחיק, שמדבר בגובה העיניים, ונותן גם לעובדות המוכרות, פרשנויות מעוררות מחשבה. הרשים אותי הידע הרב (כולל אזכור של תאריכי מחקרים, אחוזים ומספרים מדויקים וכדומה) בכל שאלה ששאלו אותו, ושאלו אותו על תחומים נרחבים (תזונה בהריון, דכאון אחרי לידה, הפלה טבעית, הנקה, לנל"ק, שימוש במים, קיסרי... ועוד.), ותשומת הלב לפרטים (ההקפדה לומר את השם "מיכל" באופן מדויק, למרות הקושי המבטאי, ועוד...). ההרצאה הראשונה היתה על הקשר הסותר בין אדרנלין ושימוש ב"מוח החושב" (ניאו-קורטקס) לבין שחרור אוקסיטוצין ושאר "הורמוני אהבה ואמהות", ההכרחיים כל כך ללידה, וכל כמה קל לגרום לגוף להפריש אדרנלין - שינוי אווירה, תאורה, תחושה צופים/בוחנים אותך, עודף דיבורים (ובמיוחד שאלות) - ואפילו שיש בסביבה מישהו עם הרבה אדרנלין (אדרנלין "מדבק"). הוא דיבר על התפקיד ה"אמהי" של המיילדת: רק להיות ולהכיל, בלי שיפוט. כמו כן, הוא דיבר על שיא האוקסיטוצין שלאחר הלידה - וכמה חשוב שלא להפריע לו, אלא לאפשר מגע עור-אל-עור וקשר עין בין האם ותינוקה. הוא טוען, אגב, שבארץ, שיעור הקיסרי הוא מתון - פחות מ-20% (בערך 18%) לעומת מדינות כמו סין, מקסיקו וברזיל, שבהן שיעורי הקיסרי עוברים את ה-50% (בברזיל: 80%!!!). אחר כך, בניגוד לנאמר בתוכניה (ולצער חלק ניכר מהמשתתפות) במקום הרצאות, הוא אפשר זמן פתוח לשאלות, שכאמור, היו מגוונות ביותר - וחלקן גם ניסו לגרום לו לדבר על הדברים שהוא היה אמור.... לחלק הזה הוקדש זמן רב מאד. לקראת סיום היתה הרצאה מעניינת של מיכל בונשטיין, על הידע האינטואיטיבי לעומת הידע המדעי, ועל הקסם שבלידה. ולסיום - על הקשר בין אופן הלידה להנקה. מסתבר, שלהפרשת האוקסיטוצין לאחר הלידה, יש השפעה עצומה על ההנקה, ולכן, עידוד הנקה מאסיבי, במקום שבו שיעור הקיסרי מאד גבוה (ריו דה ז'נרו, ברזיל), נחל הצלחה מוגבלת ביותר (ממוצע של 98 יום, בקרב אלו האמורות לעודד את ההנקה, אצלן, אגב, שיעור הקיסרי היה "נמוך" יחסית - 66%). כשד"ר מישל אודנט סיים, מחיאות הכפיים לא חדלו, ורוב האולם עמדה על רגליה והריעה. לו היה אמן-מופיע, ללא ספק היה נותן הדרן. והיה כמובן את כל ה"מסביב" - לפגוש את כל אותן נשים (בעיקר. היו גם איזה 10 גברים) אוהבות-לידה, שמילאו את האולם, ואת האולם השכן בו הוקרנו ההרצאות בוידאו, עד אפס מקום, כולל רבות מוכרות (חלקן שמות וירטואליים שלבשו פנים וגוף), וארגון מוקפד שאפשר להתעלם מהטכני ולהתמקד בעיקר. היה יום מהנה, והיה מוזר מאד לנחות הישר ממנו לתוך ישיבה חשובה-אך-משמימה בנושאי היום....
תקצר היריעה מלספר על כל ארועי היום, אבל קצת, בקיצור, התרשמות אישית. קודם כל - מדובר על איש חם, מצחיק, שמדבר בגובה העיניים, ונותן גם לעובדות המוכרות, פרשנויות מעוררות מחשבה. הרשים אותי הידע הרב (כולל אזכור של תאריכי מחקרים, אחוזים ומספרים מדויקים וכדומה) בכל שאלה ששאלו אותו, ושאלו אותו על תחומים נרחבים (תזונה בהריון, דכאון אחרי לידה, הפלה טבעית, הנקה, לנל"ק, שימוש במים, קיסרי... ועוד.), ותשומת הלב לפרטים (ההקפדה לומר את השם "מיכל" באופן מדויק, למרות הקושי המבטאי, ועוד...). ההרצאה הראשונה היתה על הקשר הסותר בין אדרנלין ושימוש ב"מוח החושב" (ניאו-קורטקס) לבין שחרור אוקסיטוצין ושאר "הורמוני אהבה ואמהות", ההכרחיים כל כך ללידה, וכל כמה קל לגרום לגוף להפריש אדרנלין - שינוי אווירה, תאורה, תחושה צופים/בוחנים אותך, עודף דיבורים (ובמיוחד שאלות) - ואפילו שיש בסביבה מישהו עם הרבה אדרנלין (אדרנלין "מדבק"). הוא דיבר על התפקיד ה"אמהי" של המיילדת: רק להיות ולהכיל, בלי שיפוט. כמו כן, הוא דיבר על שיא האוקסיטוצין שלאחר הלידה - וכמה חשוב שלא להפריע לו, אלא לאפשר מגע עור-אל-עור וקשר עין בין האם ותינוקה. הוא טוען, אגב, שבארץ, שיעור הקיסרי הוא מתון - פחות מ-20% (בערך 18%) לעומת מדינות כמו סין, מקסיקו וברזיל, שבהן שיעורי הקיסרי עוברים את ה-50% (בברזיל: 80%!!!). אחר כך, בניגוד לנאמר בתוכניה (ולצער חלק ניכר מהמשתתפות) במקום הרצאות, הוא אפשר זמן פתוח לשאלות, שכאמור, היו מגוונות ביותר - וחלקן גם ניסו לגרום לו לדבר על הדברים שהוא היה אמור.... לחלק הזה הוקדש זמן רב מאד. לקראת סיום היתה הרצאה מעניינת של מיכל בונשטיין, על הידע האינטואיטיבי לעומת הידע המדעי, ועל הקסם שבלידה. ולסיום - על הקשר בין אופן הלידה להנקה. מסתבר, שלהפרשת האוקסיטוצין לאחר הלידה, יש השפעה עצומה על ההנקה, ולכן, עידוד הנקה מאסיבי, במקום שבו שיעור הקיסרי מאד גבוה (ריו דה ז'נרו, ברזיל), נחל הצלחה מוגבלת ביותר (ממוצע של 98 יום, בקרב אלו האמורות לעודד את ההנקה, אצלן, אגב, שיעור הקיסרי היה "נמוך" יחסית - 66%). כשד"ר מישל אודנט סיים, מחיאות הכפיים לא חדלו, ורוב האולם עמדה על רגליה והריעה. לו היה אמן-מופיע, ללא ספק היה נותן הדרן. והיה כמובן את כל ה"מסביב" - לפגוש את כל אותן נשים (בעיקר. היו גם איזה 10 גברים) אוהבות-לידה, שמילאו את האולם, ואת האולם השכן בו הוקרנו ההרצאות בוידאו, עד אפס מקום, כולל רבות מוכרות (חלקן שמות וירטואליים שלבשו פנים וגוף), וארגון מוקפד שאפשר להתעלם מהטכני ולהתמקד בעיקר. היה יום מהנה, והיה מוזר מאד לנחות הישר ממנו לתוך ישיבה חשובה-אך-משמימה בנושאי היום....
אוי סליחה רק עכשיו ראיתי את השאלה
(אין לי מושג אם רואים את ההודעה, זה ישר מקפיץ את השרשור? לא לגמרי הבנתי את התפוז הזה עדיין.) התרשמתי שדיאדה הן תותחיות בארגון, ממש יפה. אמנם אני לא אוהבת את כל הירידי מוצרים האלה, אבל לפחות קניתי סופסוף את "לידה פעילה" כי הוא היה בהנחה יפה. (וגם ניצלתי את הקירבה לצומת ספרים לעוד סיבוב ספרים...). אודנט הדהים אותי ביכולת ההרצאה הקולחת, לדבר שעתיים רצוף בלי כרטיסיות ובלי לגעת במים שהיו לידו. ובכלל, אדם די מבוגר, שטס כל שבועיים להרצות במקום אחר על הגלובוס, ממש שליחות. גם בהפסקה, כשאנחנו אכלנו, הוא קיבל ערימת שאלות לענות עליהן, ובעצם עבד כל הזמן. לגבי התוכן עצמו, הוא טרף כמה קלפים, שהיה קצת קשה לעכל, והייתי מרותקת. קצת חבל שהוא הסב את הכנס למפגש שאלות תשובות ולא הלך לפני התכנית (וקישר את זה כמובן לפילוסופית-לידה של לא ללכת לפי התכנית). חוצמזה, כתמיד בכנסים "מקצועיים", מה שמאחורי הקלעים לא פחות מעניין, ושמחתי לפגוש וליצור קשרים עם אנשים הנוגעים לתחום העיסוק שלי. <אינטרסנטית> זה על רגל אחת...
(אין לי מושג אם רואים את ההודעה, זה ישר מקפיץ את השרשור? לא לגמרי הבנתי את התפוז הזה עדיין.) התרשמתי שדיאדה הן תותחיות בארגון, ממש יפה. אמנם אני לא אוהבת את כל הירידי מוצרים האלה, אבל לפחות קניתי סופסוף את "לידה פעילה" כי הוא היה בהנחה יפה. (וגם ניצלתי את הקירבה לצומת ספרים לעוד סיבוב ספרים...). אודנט הדהים אותי ביכולת ההרצאה הקולחת, לדבר שעתיים רצוף בלי כרטיסיות ובלי לגעת במים שהיו לידו. ובכלל, אדם די מבוגר, שטס כל שבועיים להרצות במקום אחר על הגלובוס, ממש שליחות. גם בהפסקה, כשאנחנו אכלנו, הוא קיבל ערימת שאלות לענות עליהן, ובעצם עבד כל הזמן. לגבי התוכן עצמו, הוא טרף כמה קלפים, שהיה קצת קשה לעכל, והייתי מרותקת. קצת חבל שהוא הסב את הכנס למפגש שאלות תשובות ולא הלך לפני התכנית (וקישר את זה כמובן לפילוסופית-לידה של לא ללכת לפי התכנית). חוצמזה, כתמיד בכנסים "מקצועיים", מה שמאחורי הקלעים לא פחות מעניין, ושמחתי לפגוש וליצור קשרים עם אנשים הנוגעים לתחום העיסוק שלי. <אינטרסנטית> זה על רגל אחת...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.