מחר התאריך המשוער
מחר, מחר היה צריך להיות הכל שונה. שמח, מאושר עם תוספת למשפחה... אח קטן לילדים בבית, בן נוסף אהוב ויקר..... מחר.....
ובמקום- הכל שונה, ללא התוספת המשמחת, רגשות מעורבים, קצת דמעות.... קצת עצב.... הכל שונה. מחר הייתי צריכה ללדת את הבן השלישי שלי (בבית יש ילדה גדולה בת 10 וילד בן 5- האור שבחיי!). באוקטובר האחרון - נקטעה השמחה והציפיה בשבוע 16.5 עם צירים פתאומיים וירידת מים... אמבולנס....בית חולים... חדר ניתוח...הרדמה... גרידה... אישפוז 4 ימים.... וזהו.... חזרה הביתה ללא תינוק בבטן הייתה קשה... כל שיר, כל מילה, מבט, תינוקות בחוץ, נשים בהיריון- גרמו לבכי והסתגרות.... איך שחזרתי הביתה, ראיתי שבגינה שלי כל הפרחים פורחים בשלל צבעים.... כשכל תקופת ההריון השקתי אותם וטיפלתי בהם- והם נבלו....ומתו.... ואחרי שמשהו מת אצלי- הם פרחו... מכה לפנים!
עם הזמן נהיה יותר קל- ללא ספק, אך זה לא משכיח... הילדים המהממים שלי נותנים לי את מהות החיים וכן מתמקדת במה שיש - כי יש הרבה!!!! והחודש הזה, לא קל... נפילה קטנה... הפעם בעצמי מחפשת את השירים העצובים.... את הזכרונות הכואבים ונותנת לעצמי קצת לבכות.... מנסים שוב להיכנס להריון- וכלום- לא קל בכלל!
אז מחר יהיה עצוב.... אבל אחרי מחר יהיה יותר קל -שוב..... ושוב נהיה שמחים, והכל יהיה בסדר עם תקוות חדשות לעתיד של כולנו... אך תמיד תהיה פינה קטנה בלב - לילד שהיה צריך להיות מחר איתנו....
מחר.... הכל היה צריך להיות שונה מחר....
מחר, מחר היה צריך להיות הכל שונה. שמח, מאושר עם תוספת למשפחה... אח קטן לילדים בבית, בן נוסף אהוב ויקר..... מחר.....
ובמקום- הכל שונה, ללא התוספת המשמחת, רגשות מעורבים, קצת דמעות.... קצת עצב.... הכל שונה. מחר הייתי צריכה ללדת את הבן השלישי שלי (בבית יש ילדה גדולה בת 10 וילד בן 5- האור שבחיי!). באוקטובר האחרון - נקטעה השמחה והציפיה בשבוע 16.5 עם צירים פתאומיים וירידת מים... אמבולנס....בית חולים... חדר ניתוח...הרדמה... גרידה... אישפוז 4 ימים.... וזהו.... חזרה הביתה ללא תינוק בבטן הייתה קשה... כל שיר, כל מילה, מבט, תינוקות בחוץ, נשים בהיריון- גרמו לבכי והסתגרות.... איך שחזרתי הביתה, ראיתי שבגינה שלי כל הפרחים פורחים בשלל צבעים.... כשכל תקופת ההריון השקתי אותם וטיפלתי בהם- והם נבלו....ומתו.... ואחרי שמשהו מת אצלי- הם פרחו... מכה לפנים!
עם הזמן נהיה יותר קל- ללא ספק, אך זה לא משכיח... הילדים המהממים שלי נותנים לי את מהות החיים וכן מתמקדת במה שיש - כי יש הרבה!!!! והחודש הזה, לא קל... נפילה קטנה... הפעם בעצמי מחפשת את השירים העצובים.... את הזכרונות הכואבים ונותנת לעצמי קצת לבכות.... מנסים שוב להיכנס להריון- וכלום- לא קל בכלל!
אז מחר יהיה עצוב.... אבל אחרי מחר יהיה יותר קל -שוב..... ושוב נהיה שמחים, והכל יהיה בסדר עם תקוות חדשות לעתיד של כולנו... אך תמיד תהיה פינה קטנה בלב - לילד שהיה צריך להיות מחר איתנו....
מחר.... הכל היה צריך להיות שונה מחר....
