מחר יום רגיל

[חביף]

מחר יום רגיל

זהו, באסטה . נמאס מהחגים. נחזור לביבי,שרה,רגב. בעוד שבועיים מוצאי יום רביעי נתבונן, או לא [אני לא] בפארסה של הדלקת המשואות, והנערים ישחקו לעינינו.
אז אביטה בבת זוגי האהובה, המלווה אותי כבר35 שנים, ואני מלווה אותה 35 שנים ואומר:
רעייתי, יונתי בחגווי הסלע
חצי מחיי המדינה אנחנו יחד
אפילו פעם אחת לא התעניינו
בהדלקות האלה, אפילו פעם
לא טרחנו לעלות אל קבר אחים
גם לטקס בשעה אחת-עשרה בבקר
לא הקשבנו מעודנו.
ילדינו חיים, נכדותינו חיות
החיים הם המענה החשוב למוות שהיה
אנחנו, אהובתי, ניתן לקיסר את אשר לקיסר
אבל חיינו יחד לא יועמו עקב
קיסרות רוע, שנאה ופלגנות.

 

[סיגלית 2014]

נכון, חזרנו לשגרה

אך כמו שציינת יום העצמאות בפתח.
עוד חודש וקצת יחול חג השבועות. בקיצור... יש למה לחכות.

בימי ילדותי, טקס הדלקת המשואות היה בגדר חובה. נחשב כמחנך ממדרגה ראשונה ובעל חשיבות תרבותית. עם השנים אני מרגישה שהוא מאבד מהקסם שלו (או לפחות מקסם שניסו הורי להקנות לו).
מה שהכי חשוב הוא שאנחנו חיים במדינה משלנו (כמה שהיא "חרא של מדינה", עדיין זu המדינה שלנו) ואנו מגדלים בה את ילדינו.
לי אישית יש חלום (שכרגע לא מתאפשר) לבקר שם, במחנה הענק והמפורסם ההוא, על האדמה הארורה. התמונות מהטלויזיה ומהספרים לא נותנות לי מנוח. אני רוצה לראות את זה בעיניים שלי.
בעזרת השם, אני אבקר שם.