Hadar design
New member
מחר...
מחר...
מחר מתחיל שבוע חדש, ולמרות שאני עדיין סופרת את השבועות (שבוע שמיני בלעדיו)
מחר אני חוזרת אחריי 7 חודשים לעבודה, למקום שבו חיכו לי ותמכו בי.
אני עושה הכל לאט לאט, בקצב שמתאים לי, אבל... עצובה לחזור לשם.
כמעט ולא מסוגלת להתמודד גם עם זה.
בייחוד עם זה שהוא לא כאן לאחל לי "בהצלחה", לראות שאני חוזרת אחריי הכל למשהו ממה שהיה קודם.
אני מחייכת, ושבורה במקביל... על הנסיעה ברכבת בבוקר שתהיה בלי להגיד לו שהגעתי.
שבורה מהמחשבה שלא אתקשר אליו במהלך היום להגיד לו איך קיבלו את פניי.
שבורה מכל כך הרבה פרטים שיהיו ביום הזה מחר....
לחזור הביתה אחריי יום עבודה כשהוא כבר לא פותח לי את הדלת.
אני עושה הכל לבד ובלעדיו.
והחזרה הזו "לחיים" כל כך מרגישה לי חסרת טעם כשהוא איננו.
חזרתי מחופשה באילת, שהייתה משכך כאבים, אל המציאות העגומה שבה הוא לא חוזר
והוא כל כך חסר.
ומחר.... אני מקווה שיעבור, איכשהו... שרק יעבור.
מחר...
מחר מתחיל שבוע חדש, ולמרות שאני עדיין סופרת את השבועות (שבוע שמיני בלעדיו)
מחר אני חוזרת אחריי 7 חודשים לעבודה, למקום שבו חיכו לי ותמכו בי.
אני עושה הכל לאט לאט, בקצב שמתאים לי, אבל... עצובה לחזור לשם.
כמעט ולא מסוגלת להתמודד גם עם זה.
בייחוד עם זה שהוא לא כאן לאחל לי "בהצלחה", לראות שאני חוזרת אחריי הכל למשהו ממה שהיה קודם.
אני מחייכת, ושבורה במקביל... על הנסיעה ברכבת בבוקר שתהיה בלי להגיד לו שהגעתי.
שבורה מהמחשבה שלא אתקשר אליו במהלך היום להגיד לו איך קיבלו את פניי.
שבורה מכל כך הרבה פרטים שיהיו ביום הזה מחר....
לחזור הביתה אחריי יום עבודה כשהוא כבר לא פותח לי את הדלת.
אני עושה הכל לבד ובלעדיו.
והחזרה הזו "לחיים" כל כך מרגישה לי חסרת טעם כשהוא איננו.
חזרתי מחופשה באילת, שהייתה משכך כאבים, אל המציאות העגומה שבה הוא לא חוזר
והוא כל כך חסר.
ומחר.... אני מקווה שיעבור, איכשהו... שרק יעבור.
