מחר...

[עצמי]

מחר...

מחר הוא יובא למשפט. מחר הוא יובא למשפט. מחר.... לא מצליחה לקלוט... לא מצליחה לראות שזה הוא... לא מצליחה להבין מה זה אומר.. אבל עמוסה לעייפה בתחושות קשות, ופשוט מלאה באימה. כמו ילדה קטנה מבוהלת. מרגישה שהעולם סוגר עלי. שונאת להרגיש כל כך חלשה...כל כך חסרת אונים...

 

[stonefroze]

שעת מבחן

עצמי יקרה, הגעת לרגע המבחן.זוהי השעה שבה אדם נאלץ להביט לראשונה ללא תיווך ומיסוך בזכרונותיו. כמו לוט הצדיק ומשפחתו שנמלטו על חייהם מסדום ועמורה כך נמלטת את מילדותך על מנת להיבנות מחדש הרחק מזכרונות אפלים.ציווית על עצמך לא לזכור.לא לזכור. הציווי היה כורח החיים,כורח ההתחדשות.כורח הצמיחה. אולם צד אחד שבך מבכה את ילדותך האבודה זאת שהייתה לחורבן ומסרב להשלים עם הבריחה. הצד הזה נלחם בצורך שלו להביט לאחור אל עבר המכורה האבודה עוד בטרם הייתה לעמק עכור.הצד הזה פוחד.הוא פוחד להתמודד פן יהפוך מהפחד והאימה לאבן. פן הדמעות יהפכו אותו לנציב של מלח. פן היקר לו מכל יפגע כאשר הוא יפגע. פן כל אשר בנה יתפורר כמו מגדל של חול. הוא רואה את הרגע שבו חטאי אחרים הפכו את גן העדן של הילדות לגיהנום. לכן את חשה כמו ילדה קטנה ומבוהלת, חלשה ,חסרת אונים שאיננה יכולה עוד להתחבא בשום מקום.שוב חזרת לחיות את הרגעים עד גיל 5 ועשיו את צריכה להתמודד עם הרגע שבו הכל התחיל. ולא לנוס אל החלומות,אל הדימיונות,אל ההכחשה. אולם אינך צריכה להתחבא,אינך צריכה להסתתר. מה שרודף אחריך לא קיים כבר באמת.לא קיים כבר באמת. בהישגים שהשגת בחייך הנחלת לו תבוסה מוחצת. הוא אינו יותר מאשר צל.הצל שלך אומנם, אולם אין לו קיום בלעדך.את היא השולטת בו. אדרבא,שיילך אחריך!אין לו באמת הרבה ברירות. הביטי אליו,ראי כמה נעשה חלש במהלך השנים, כמה נעשה חיוור.!הוא החלש!את החזקה! זכרי את זה מחר כאשר הוא יובא למשפט. ואת השופטת במשפט של חייך את עצמך. הרשי לעצמך,עצמי יקרה,לעשות עם עצמך צדק. שחררי את עצמך לחופשי.הגיע הזמן. לא רק למען עצמך,אלא למען היקרים לך. והם הרי מאושרים כל כך ואינך צריכה לזקוף שום דבר אחר מלבד זה לזכותך.

 

[סהר-תמיכה]

עליו ולא עליך...

את כבר מחוץ לטווח האיום שלו, לך כבר מותר לדבר. והוא - משלם את מעשיו.