מחשבה אנכית |בנדנה
מביטה תמיד רחוק אבל כשאני בתוך קשר זה מגביל את החשיבה הרגש מתגבר וההיגיון הולך קצת לאיבוד, בין לבין אני נשארת תמיד עם אותו קו חשיבה בעצם לא מאבדת רק מדחיקה, יש לי קוים אדומים יש לי קוי מחשבה משלי קשה להזיז אותי או למנוע אותי מכך אבל אני פתוחה תמיד להקשיב ולצפות בי מהצד. הקו המנחה אותי הוא הרצון שלי הטוב שלי וכמובן הכי טוב בשביל הילדים בעיקר, את העתיד שלי ציירתי לי בורוד עוד ממזמן נישאתי כשלתי ונכשלתי אבל כל כישלון הוא מתנה משם כבר הבנתי מה לא מתאים ומה כן אני רוצה, ואני רוצה אני דורשת אני תובענית ואמיתית לכן לא יכולה שלא לזהות גם בקטנות קוים שליליים לא חשוב מהיכן הקוים לא תמיד הם הצד השני, כל אחד בא ממקום אחר סגנון אחר חיים ריגוש אחר כל אחד לוקח איתו את המטען שנבצר סביבו מדרכיו ויחד צריך להבין להתחשב לרצות ולבנות קן חדש. לא תמיד אנו יודעים במיוחד בתחילת קשר לאן הפניה לא תמיד אנו יכולים להיות בטוחים שהקשר נכון,הגיוני בהמשך אנו יודעים או שומעים את הצד האחר ורצונותיו, אני רוצה לכן תמיד מסתכלת שוב כמו בעבר צעד צעד ועוד צעד אחד לפעמים מיותר ולפעמים חשוב במיוחד קדימה, קדימה זה המון זה לראות או לנסות לצפות מה נכון אבל בלתי אפשרי לראות מה נכון וזה המבלבל בעיקר. המחשבה האנכית שלי מנחה אותי- שאני אשקר אם לא מתאים לי עתיד משותף כפי שרוצה להגשים, לא רק שאני רוצה אני ממש גם יודעת שכך צריך להיות. מעבר למחשבה יש את הרצונות שהם שלי מעל פסגת ההרים, אם היה תלוי בי הייתי רוצה כאן ועכשו וכמובן מיד מיד! אבל ברור שגם את רומא או את הרקיע והשמים לא הקימו באחד אז יש קשרים ויש רגעים ויש דרכים וצעדים והמון התלבטויות, ביניהם אני בשניה אחת לא מאבדת את הרצונות שלי בכלל אני מנסה להתחשב מבינה שזה "מורכב" אכן מורכב כל כך אבל זה לא נותן לי לוותר על מה שאני רוצה מכל הלב.. מה אני רוצה? אני רוצה הכל אני רוצה להיות שם בתוך קשר שאבין ואדע שאני נמצאת במקום בו הרצונות שלי ממומשים כמעט כולן זה בסדר, אני רוצה או נכון יותר רציני קן אוהבים קטן מיוחד אחד בו יש משפחה קטנטנה כמו שאני קוראת כאן בעונג ובהנחה שזה קיים, ולפעמים יש רגעים שאני מאבדת את ההרגשה אם אני באמת בכיון אם מתאים לי להרגיש לא שלם כדי שיום אחד זה בכלל יהיה הכיון, לא יכולה להחליט לא יכולה להצביע ולא יכולה לדעת מה מפריע אבל המרחק הסגנון החיים הגרושין שלי של האחר וכל החבילה זה משהו שנראה לי כל כך רחוק מלהגשים מטרה כל כך רצונית . לפעמים סתם באה לי מחשבה זדונית קטנה משלי שאומרת התיק כבד! אולי בעצם אני טועה אולי אני צועדת קדימה לעבר הלא ידוע בפחד ומצד שני אני לא בת עשרה אני יודעת מה בהחלט לא נראה באופק, ואולי כמו שיש גברים החוששים להיות בקשר עם אמא לכמה ילדים אולי גם אותי מפחידה המחשבה על הקמת בית עתידי רחב במקצת? אבל זאת רק אני- שרוצה לעצמה ולא יודעת לדרוש או אולי לבחור את המסלול מהתחלה..
מביטה תמיד רחוק אבל כשאני בתוך קשר זה מגביל את החשיבה הרגש מתגבר וההיגיון הולך קצת לאיבוד, בין לבין אני נשארת תמיד עם אותו קו חשיבה בעצם לא מאבדת רק מדחיקה, יש לי קוים אדומים יש לי קוי מחשבה משלי קשה להזיז אותי או למנוע אותי מכך אבל אני פתוחה תמיד להקשיב ולצפות בי מהצד. הקו המנחה אותי הוא הרצון שלי הטוב שלי וכמובן הכי טוב בשביל הילדים בעיקר, את העתיד שלי ציירתי לי בורוד עוד ממזמן נישאתי כשלתי ונכשלתי אבל כל כישלון הוא מתנה משם כבר הבנתי מה לא מתאים ומה כן אני רוצה, ואני רוצה אני דורשת אני תובענית ואמיתית לכן לא יכולה שלא לזהות גם בקטנות קוים שליליים לא חשוב מהיכן הקוים לא תמיד הם הצד השני, כל אחד בא ממקום אחר סגנון אחר חיים ריגוש אחר כל אחד לוקח איתו את המטען שנבצר סביבו מדרכיו ויחד צריך להבין להתחשב לרצות ולבנות קן חדש. לא תמיד אנו יודעים במיוחד בתחילת קשר לאן הפניה לא תמיד אנו יכולים להיות בטוחים שהקשר נכון,הגיוני בהמשך אנו יודעים או שומעים את הצד האחר ורצונותיו, אני רוצה לכן תמיד מסתכלת שוב כמו בעבר צעד צעד ועוד צעד אחד לפעמים מיותר ולפעמים חשוב במיוחד קדימה, קדימה זה המון זה לראות או לנסות לצפות מה נכון אבל בלתי אפשרי לראות מה נכון וזה המבלבל בעיקר. המחשבה האנכית שלי מנחה אותי- שאני אשקר אם לא מתאים לי עתיד משותף כפי שרוצה להגשים, לא רק שאני רוצה אני ממש גם יודעת שכך צריך להיות. מעבר למחשבה יש את הרצונות שהם שלי מעל פסגת ההרים, אם היה תלוי בי הייתי רוצה כאן ועכשו וכמובן מיד מיד! אבל ברור שגם את רומא או את הרקיע והשמים לא הקימו באחד אז יש קשרים ויש רגעים ויש דרכים וצעדים והמון התלבטויות, ביניהם אני בשניה אחת לא מאבדת את הרצונות שלי בכלל אני מנסה להתחשב מבינה שזה "מורכב" אכן מורכב כל כך אבל זה לא נותן לי לוותר על מה שאני רוצה מכל הלב.. מה אני רוצה? אני רוצה הכל אני רוצה להיות שם בתוך קשר שאבין ואדע שאני נמצאת במקום בו הרצונות שלי ממומשים כמעט כולן זה בסדר, אני רוצה או נכון יותר רציני קן אוהבים קטן מיוחד אחד בו יש משפחה קטנטנה כמו שאני קוראת כאן בעונג ובהנחה שזה קיים, ולפעמים יש רגעים שאני מאבדת את ההרגשה אם אני באמת בכיון אם מתאים לי להרגיש לא שלם כדי שיום אחד זה בכלל יהיה הכיון, לא יכולה להחליט לא יכולה להצביע ולא יכולה לדעת מה מפריע אבל המרחק הסגנון החיים הגרושין שלי של האחר וכל החבילה זה משהו שנראה לי כל כך רחוק מלהגשים מטרה כל כך רצונית . לפעמים סתם באה לי מחשבה זדונית קטנה משלי שאומרת התיק כבד! אולי בעצם אני טועה אולי אני צועדת קדימה לעבר הלא ידוע בפחד ומצד שני אני לא בת עשרה אני יודעת מה בהחלט לא נראה באופק, ואולי כמו שיש גברים החוששים להיות בקשר עם אמא לכמה ילדים אולי גם אותי מפחידה המחשבה על הקמת בית עתידי רחב במקצת? אבל זאת רק אני- שרוצה לעצמה ולא יודעת לדרוש או אולי לבחור את המסלול מהתחלה..
