מחשבה...כנראה תמימה...

[so be it]

מחשבה...כנראה תמימה...

ללא הרבה מידע, ידע, או ביסוס יש לי שאלה... צפיתי בסקרים שנערכו בקרב מדגם האוכלוסיה בישראל וראיתי שלי המשאלים הללו הימין ינצח בבחירות ב2006. אני מבינה גם שיש שוני גדול בין המפלגות השמאליות בארץ, באידיאולוגיה, באנשים המייצגים ועוד, אבל מה יקרה אם הן תתחדנה?!? אפילו רק למען הבחירות הללו, רק כדי לעשות קצת סדר במדינה הזאת.... תחשבו על זה - מספיק שהעבודה וי.ח.ד מתאגדות כבר יש קולות פחות או יותר כמו לליכוד, ואם תהיה דרך לצרף את את המפלגות הערביות, שבאופן כללי רוצות להשיג דברים הגיוניים, ברובם, שלא סותרות את רצון השמאל בכלליות. נכון יש שוני בין התנועות, אבל מה עדיף?!? ימין בשלטון, או שמאל מאוחד, שאולי יהיה בהתחלה קצת קשה, אבל הוא יכול לגרום למדינה הזאת לתפקד כמו שצריך.... אז למה לא עושים את זה? נכון, זה קצת חלום.... אבל חלום יכול להתגשם..... אולי

 

[האזרח נמרוד]

מספר ההערות

[חילקתי את ההודעה לשניים מכיוון שתפוז מגבילים את מספר התווים בהודעה - פעם ראשונה שאני נתקל בדבר כזה משונה] 1. הרעיון של איחוד השמאל הוא רעיון שמתרוצץ עוד מלפני הבחירות. קראתי לא מזמן ספר מ1984- שדיבר על תהליך שקרה ב1969- של איחוד תנועות השמאל. למען האמת נראה לפעמים כי השמאל, יותר מאשר הוא רוצה שלום וצדק חברתי, רוצה להתאחד. מדובר בכמעט אובססיה. כאשר מדברים על הרעיון של "איחוד כוחות" לחלוחית עולה בעיניהם של פעילי השמאל כמעט כאילו היו אלה פעילי ימין שדיברו על "אחדות העם". לא ברור לי בכלל אם הרעיון של איחוד הוא טוב או לא, אפילו אם יש הסכמה על האידיאולוגיה. האיחוד האחרון בשמאל בין מרצ לשח"ר שיצר את יח"ד בכלל לא נושא פירות עדיין, ויש במרצ הרבה אנשים שמאוד מתחרטים על המהלך וגם בשח"ר יש לא מעט טענות. שיתוף הפעולה הזה עוד לא הוכיח את עצמו. גם האיחוד שהיה בעבר בין אחדות העבודה-פועלי ציון, מפא"י, רפ"י שהפכו למפלגת העבודה הישראלית ואחר כך הקימו את "המערך" יחד עם מפ"ם לא הוכיחו את עצמם מבחינה מספרית-אלקטורלית יותר מאשר כל רשימה בנפרד. לעומת זאת היו איחודים אחרים שיצרו דברים חיוביים מאוד; האיחוד בין רצ, שינוי ומפ"ם לקראת הבחירות לכנסת ה13- ב1992- שענה לכותרת מרצ הגדיל את מספר המנדטים של שלושת התנועות, איפשר לרבין להקים את הממשלה הטובה ביותר שידעה ישראל, יצר בלוק פעלתני משמאל שהצליח ל"המריץ" כלשוננו את ממשלות העבודה לדורותיהן ועשה דברים שאף אחד אחר לא עשה בפוליטיקה הישראלית. גם האיחוד בין מפלגת העבודה לבין 'עם אחד' בראשות עמיר פרץ הוא בשורה טובה מאוד לכל הצדדים - מפלגת העבודה מקבלת חזרה לידיה את השליטה בהסתדרות, בנוע"ל, תמיכה מוועדי העובדים ואת השיק החברתי-רווחה, עמיר פרץ מקבל פלטפורמה טובה ותשתית רקובה ומיושנת אך רחבה ומסורתית מאוד, מפלגת העבודה חוזרת יותר שמאלה והקרקורים שלהם בדבר זחילה לממשלת אחדות מתחלשים. ככה שכשאנחנו מדברים על איחוד צריך להיות יותר ספציפים ולבדוק כל מקרה לגופו - איחוד בין למי למי, על איזה בסיס, האם כגוש פרלמנטרי או כמפלגה, האם רצים על מצע מינימום או על מצע מקסימום. יש פה המון נעלמים וכל אחד מהם יכול לשנות ולהפוך את התמונה לגמרי. 2. באחד הדיונים בפורטל הקהילה הגאה GoGay מישהו טען כי מרצ ושינוי צריכות להתאחד כדי לקדם את סוגיית זכויות וחירויות הפרט והאזרח שבאות לידי ביטוי בצורה בולטת באפלייה כלפי חברי קהילת הלטה"ב. התגובה המיידית שנתנה היא ששתי המפלגות מתעסקות לא רק בנושא הנ"ל, יש בינהן תהומות אידיאולוגיות עצומות, ולכן לא יעלה על הדעת כי הן יתאחדו. יכול להיות שיתוף פעולה, הקמת קואליציות אד-הוק או אפילו ישיבה במטה מאבק אחד לגבי כל מיני נושאים - אך איחוד הוא דבר הרבה יותר גדול מזה שדורש יותר. בעוד שלמראית עין (וגם זה לא כל כך, אבל לצורך הדיון נגיד שכן) ישנה הסכמה בין העבודה, מימד, עם אחד ויח"ד-מרצ לגבי הפיתרון לסיכסוך הישראלי-פלשתינאי השכנת שלום במזרח התיכון ועתיד השטחים הכבושים, בנושאים אחרים שהם מהותיים לא פחות מבחינת כל הצדדים אין הסכמה כלל וכלל. מפלגת העבודה נקטה במדיניות ניאו-ליברלית שנים רבות, הייתה מפריטה גדולה לא פחות מאשר הליכוד, אומנם יש לה רגישות חברתית יותר גבוה והיא מבצעת את הגזירות בצורה יותר עדינה והדרגתית - אך היא עדיין כלי שרת בידי בעלי ההון. כאשר רואים כיצד שמעון פרס מדבר על סוציאליזם ומפאר את מעשיו של מאקסוול ששדד את קרנות הפנסיה של פועלי בריטניה [בדומה למה שנתניהו עושה כעת] בנשימה אחת אפשר להתפלץ פשוט. בנושאי הפרדת דת מהמדינה ואיכות סביבה, שהם חלק מאבני היסוד של יח"ד ותופסים חלק נכבד במצע שלה, מפלגת העבודה תמיד נגררה לאיפה שנישבה הרוח באותו זמן ולא העיזה להציג עמדות משלה. במפלגת העבודה גם רבים לא מוכנים לחשוב אפילו על איחוד עם יח"ד. וכנ"ל ביח"ד, בה כותב שורות אלה חבר, ומסיבות מובנות מאוד - מדוע עלינו להתאחד עם מפלגה ולסייע לה בבחירות לכנסת כאשר יכול להיות שאותם מנדטים שנביא לבחירתם יכנסו לממשלת אחדות וישתפו פעולה עם הכיבוש אליו אנחנו מתנגדים ? הרי מה הטעם באיחוד כוחות עם בסופו של דבר מדיניות הימין מבוצעת על ידי אותם כוחות אליהם חברנו ? עלינו לזכור גם כי כל צעד כזה דורש אישור בתוך מוסדות המפלגות הנ"ל הפנימיים, דבר שהסיכויים לכך שיקרה הם קלושים מאוד. שמעון פרס עבד למעלה משנה על איחוד עם "עם אחד", שהיא מעין מפלגת בת של העבודה, ועדיין ההתנגדות במפלגת העבודה הייתה עצומה וההישג קרה רק בגלל שפרס השקיע בכך זמן, אנרגיה ומשאבים שהיו יכולים ללכת לכיוונים אחרים כמו מאבק נגד הממשלה, צירוף חברים חדשים למפלגה והשקעה בבחירות המוניציפליות בהן מפלגת העבודה אכלה חרא בלשון יפה...מה גם שבעבר היה איחוד בין השמאל לבין מפלגת העבודה - מפ"ם והעבודה יצרו ביחד את "המערך". כשמפ"ם התמודדה בבחירות אחר כך בצורה עצמאית היא פשוט הגיע לשפל שלא יתואר - 3 מנדטים, ומדובר במפלגה שהייתה הסיעה השנייה בגודלה בכנסת עם 19 מנדטים להזכירך. האיחוד הזה פשוט ריסק את מפ"ם והיה בעצם בלעיתה ע"י מפלגת העבודה, דבר שגם חיסל את החזון האידיאולוגי שלהם. הפירוק של "המערך" אגב היה תוצאה של קבוצה לא קטנה במפ"ם שפשוט עשתה מהפכה, ובינהם חה"כ לשעבר אילן גילאון. כך שהאיחוד הוא לא רק בעייתי מבחינה אידיאולוגית, אלא גם בעייתי מבחינת יישום. ולא מדובר בבעיות שניתן לפתור תוך השקעה בפרק זמן קצר - אלא בתהליך של שנים, ובזמן בו אני משער יתקיימו הבחירות, זה פשוט לא יספיק.

המשך בהודעה הבאה

 

[האזרח נמרוד]

הערות נוספות ../images/Emo124.gif

3. המפלגות הערביות לא מצליחות להתאחד בתוך עצמן, אז אתה רוצה שהן יתאחדו אחת עם השנייה או יותר מכך - עם השמאל הציוני ? עשיתי חישוב פעם, חמישית מאזרחי ישראל, דהיינו 20%, הם ערבים. כך שאם כולם ילכו לקלפי וישימו אותו פתק - למפלגה הזאת יהיו 24 מנדטים. עשרים וארבעה מנדטים, אתה קולט מה זה? זה יותר מהעבודה ויח"ד-מרצ ביחד, זה יותר מפי שניים מכל המפלגות הערביות בכנסת, זה אומר שלא תוכל לקום בישראל ממשלת שמאל בלי ערבים בקואליציה, דבר שיביא להיסטוריה וסוף-סוף יהיה פה שר ערבי ויתחילו לדאוג באמת לאוכלוסייה הערבית. אבל החברה הערבית, היא שונה לחלוטין לא רק מהחברה היהודית אלא גם מהחברה המערבית, חברה עם נורמות שונות, מנהגים שונים, תרבות פוליטית אחרת לחלוטין וכל מיני מושגים שנראים לנו תמוהים אך אצלהם הם חלק בסיסי מכל תהליך ציבורי, מושגים כמו חמולות תופסים מקום הרבה יותר מרכזי מאשר מפלגות. היריביות האישיות שם כל כך קשות שמפלגות קטנטנות מתפצלות שם בגלל וויכוחים שוליים לחלוטין, דבר שמביא אותנו לסעיף הבא. 4. כידוע לך השמאל הישראלי מורכב מאנשים איכותיים מאוד. שלא כמו בליכוד שיכול להתדהר במלצריות לשעבר, מזכירות, נהג בוס בדימוס וכל מיני גרביאלים ונחליאים ושמוליאלים, או כמו באיחוד הלאומי שבראשו עומד עבריין פלילי מורשע. אנחנו נאלצים להסתפק בכל מיני פרופסורים, מומחים לנושאים איזוטרים כמו זכויות אדם וכלכלה, אקדמאים בעלי שם עולמי שבארץ אף אחד לא שמע עליהם, פעילים חברתיים ואנשי שכונות, עורכי דין בעמותות ללא מטרות רווח, מנהיגי איגודים מקצועיים וכל מיני אנשים כאלה. כל האנשים האלה, מסיבות שעד היום לא ברורות לי, מעיזים לחשוב כי מגיע להם לייצג את הציבור בכנסת, או במועצת העיר. הם חושבים שזה שיש להם דוקטורט, ניסיון והבנה בתחום שהם עוסקים בו יכול באמת לעזור להם בעבודה בתחום מהצד השני של המתרס. כל אותם פרופסורים, מייסדי "שלום עכשיו", חוקרים במכון ון-לייר, ראשי ארגונים כמו "אדם טבע ודין" והאגודה לזכויות האזרח, כל כך מלאים בעצמם שהם נוטים לפתח אגו עם מימדים שלא היו מביישים קיסר של איזו מדינה בינונית בדרום-מזרח אסיה. בגלל ההערכה העצמיתה גבובה שלהם, ששוב הפעם אני באמת לא יודע מאיפה הם שואבים אותה וחושבים שהם יכולים לתרום יותר מאשר גרולובסקי לדוגמא שבזמן שהוא היה הנהג של השר ליברמן למד איך להצביע פעמיים בכנסת, הם נוטים לא להסתדר אחד עם השני, לריב כל הזמן על אידיאולוגיות ותפיסות פילוסופיות ולכן מאוד קשה להם להסתדר אחד עם השני, כשהם חברים באותה מפלגה. ככה שבשבילם ללכת ולהתחבר עם אנשים ממפלגה אחרת ולוותר על הכיסא העתידי שלהם - זה באמת קצת יותר מדי.

אם כי, שלא יהיה ספק שאם זה היה תלוי בי אז כל המפלגות הבאות - העבודה, מימד, עם אחד, הירוקים, עלה ירוק, מרצ-יח"ד, חד"ש, דע"ם, פליטי ליכוד כמו דן מרידור, ז.ע.ם, ישראל אחרת שהספיקה להתפרק בינתיים - היו רצות בבלוק אחד לכנסת בתור גוש פרלמנטרי עם צוות היגוי משותף.

 

[gray wolf]

ווואו

התרשמתי מאוד מאוד, גם ובעיקר מהידע שלך בתחום, וגם מהניסוח. קודם כל אני בת, אבל זה פרט שולי. דבר שני את הרעיון לשאלה הזו אכן שאבתי מהספר 1984, ואני מאוד שמחה שאתה מכיר אותו.ספר נפלא בעיני. על חלק קטן מהבעיות שהעלת חשבתי כבר, וכמובן שאתה הזכרת בעיות יותר גדולות ויותר "בעייתיות". מן הסתם זה בחיים לא יקרה, אבל אם היה אפשר לעשות "ועידה" של כל התנועות הנוטות לשמאל בארץ, ולהסביר להם עד כמה חשוב האיחוד הזה, ואפילו רק כדי שהימין ירד מהשלטון. אני חסרת מפלגה, אבל הכי אני קרובה לדעות של י.ח.ד , לפי מה שכתבת אני מבינה שגם אתה, אבל תחשוב שנייה מהיגיון, מה היית מעדיף - שהימין ימשיך להיות בשלטון, ולעשות המון שטויות, או שנניח העבודה או המערך יהיו בשלטון, ונכון, העבודה טיפ טיפה פחות מדי שמאלנית וסוציאליסטית בשבילי, מה שכן, במידה וזו תהיה ממשלה שמאלנית, מן הסתם יהיו מספר חברי ב-י.ח.ד-מרצ. אני שואלת אותך - מה עדיף?!!?!? שמאל שנוטה למרכז או ימין? תודה רבה על התשובה וההתיחסות המעמיקה והארוכה...... גריי וולף

 

[so be it]

אררררר, זאת אני בתגובה מלמעלה

מצטערת.. לא שמתי לב על איזה שם משתמש המחשב נמצא...

 

[האזרח נמרוד]

דבר ראשון

אני שמח שיש לנו בנות בפורום ושהמשתתפים פה הם לא על טהרת המין הגברי

תראי, כמו שכתבתי בסוף המאמר הייתי שמח מאוד אם הדבר היה קורה והיינו רצים כגוש פרלמנטרי משותף על בסיס מצע מינימום תוך התחייבות מפורשת שבשום מצב שהוא לא חוברים לממשלת ימין - אבל מהסיבות שפירטתי זה פשוט לא אפשרי. או יותר נכון, זה אפשרי אם נתחיל להשקיע מאמצים אדירים עכשיו, אולי בעוד שנתיים-שלוש זה יתאפשר, ועד אז הבחירות כבר יסתיימו, ומדובר במאמצים שאפשר להשקיע במאבק נגד הממשלה הנוראה ביותר שידעה ישראל - ככה שצריך לחשוב טוב-טוב איך מנצלים את האנרגיות שלנו בפרק הזמן הקצוב עד הבחירות שלכל הדעות יוקדמו.

 

[idoz]

אל תדאג, נבריח גם אותה ../images/Emo8.gif

 

[doresh shalom]

../images/Emo41.gif

כיום, רק מפלגת העבודה יכולה להקים ממשלה שמאלית, בלי קשר לעמדותיה שלה עצמה, כל עוד היא בוחרת להעמיד פני שמאל, זה משרת את מטרותיו של השמאל. לגבי האיחוד, כפי שנמרוד הטיב לנמק זאת, זה לא כ"כ רלוונטי...